סוס מסוג Suffolk עליו רכב ג'ורג' תומפסון / צילום: ויקיפדיה
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
ג'ורג' תומפסון עבד כפועל במבשלת הבירה של סנדרלנד, עיר נמל בצפון-מזרח אנגליה. ב-1914, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשאנגליה הכריזה מלחמה על גרמניה, הוא גויס לצבא כנהג סחורות. באותן שנים, רכבי הצבא היו יקרים ולא התאימו למעבר בשטח בוצי, ולכן הוחלט להקים מערך סוסים ופרדות.
● "אני אוהב אתכם": הסופר הפופולרי ביותר ביוון מתייצב לצד ישראל
● 6 הערות | "את ואני והמלחמה הבאה": 55 שנה למחזה המכונן של חנוך לוין
תומפסון העביר מספר חודשים באימונים. בחסות חוק הלאמת הסוסים באנגליה, הוא נשלח לבחור לו סוס, אותו ייקח לחזית ועימו יצטרף למערך העברת תחמושת ואספקה מהעורף אל החזית.
15 אנשים בחרו 15 סוסים. כשהגיע תורו של תומפסון לבחור לו סוס, לא נותר אלא סוס אחד. "זה סוס טוב", אמר לו סוכן הסוסים, "הוא ממושמע ויעשה כל מה שתבקש". תומפסון העמיס את הבהמה ולקח אותה אל היחידה הצבאית שלו.
תלאות הדרך מתישות את הסוסים
ההתחלה הייתה קשה. הסוס, מגזע Suffolk, התגלה כעיקש, הרבה לנשוך ולבעוט בסובבים, והיה בלתי ניתן לאלף או להכשיר אותו. הסיכוי להגיע עימו לקווי הלחימה היה נראה קלוש עד בלתי אפשרי.
תומפסון לא ויתר. הוא המשיך לנסות להכשיר את הסוס, בעיקר כי לא הייתה לו חלופה הולמת. באפריל 1915, אחרי מספר חודשי אימונים, נשלח תומפסון עם יחידתו וסוסו לחזית.
הוא הגיע לצרפת ומייד קיבל מספר קווי אספקת תחמושת מהבסיסים אל החזית. הסוסים הפכו למטרת מארבים קלה, ותומפסון השתדל לשנות את מסלולו מדי יום. הדרכים הפכו ארוכות ובוציות יותר. סוסים רבים חלו בשל תלאות הדרך. הם סבלו ממחלות עור ועייפות כרונית, אבל לא הייתה דרך לעזור להם.
"כשהסוסים חלו וכדי למנוע מהם להדביק את שאר הסוסים הבריאים, העמדנו אותם בשורה וירינו בהם. ירייה אחת בראש", כתב תומפסון ביומנו, בו תיעד את חוויותיו מהמלחמה.
ככל שהתקדמה הלחימה, תומפסון והסוס שלו היו אחראים על אין ספור משלוחים תחת אש. הם העבירו מזון, תחמושת ואפילו חילצו פצועים מהעורף. "דהרנו על גופות, כשיריות שורקות מכל עבר ופצצות נופלות לידנו. אבל עמדנו במשימה. בכל המשימות. כשרצינו להירגע מהזוועות, פנינו אל חוף הים, רק אני והסוס, ודהרנו על החול הרך בחוף של אלט בצרפת, מייחלים לסוף המלחמה המקוללת". תיאר תומפסון ביומנו.
אלא שמחלת העור שתקפה את הסוסים לא פסחה גם על סוסו של תומפסון, והוא התבקש להעביר אותו למפקדה, שם תכננו להמית אותו באופן מיידי.
תומפסון לא הסכים לוותר על סוסו. הוא איתר סוס אחר, של חייל שנהרג באותו הבוקר בחזית, ושלח אותו למפקדה במקום הסוס שלו.
היומן שהפך לסרט הוליוודי
את סוסו הסתיר תומפסון ביער. הוא בנה לו אורווה וטיפל בו. הסוס נח, התחזק וכעבור מספר שבועות, מחלת העור שלו חלפה ותומפסון החזיר אותו לשירות. ב-1919, חמש שנים לאחר שנשלח לחזית, הוא שב הביתה עם סוסו, היחיד ששרד מקבוצת סוסים שגויסה ב-1914.
תומפסון קיבל עיטור גבורה על חילוץ פצועים תחת אש כבדה. בתום המלחמה, חזר לעבוד במבשלת הבירה של סנדרלנד. ב-1928 העביר לבתו את יומנו, שפרסמה אותו תחת השם "סוס מלחמה". 83 שנים אחרי, ב-2011, סטיבן ספילברג ביים את הסרט "סוס מלחמה" בהשראת היומן של ג'ורג' תומפסון. בסרט נחשף כי באף עמוד מעמודי היומן, 158 בסך הכול, לא מוזכר שמו של הסוס.