חאבייר מיליי, נשיא ארגנטינה הנכנס / צילום: Reuters, אגוסטין מרקריאן
הכלכלן הליברטריאן חאבייר מיליי ניצח בבחירות לנשיאות ארגנטינה. בקמפיין שלו הוא הבטיח גישה הפוכה מזו שהמדינה יישמה בשנים האחרונות, בין היתר הוא קורא לסגירת משרדי ממשלה (מיליי נהג להופיע עם מסור חשמלי שמייצג את הקיצוצים שהוא מעוניין לעשות בהוצאות הממשלה), ותומך בסגירה מלאה של הבנק המרכזי כחלק מתהליך "דולריזציה" - מעבר לשימוש בדולר האמריקאי במקום הפסו הארגנטינאי, כדרך להילחם בהדפסת הכסף שהביאה לאינפלציה של 142% בשנה.
הסקרים חזו תוצאה צמודה מאוד, אך בפועל מיליי נבחר עם רוב יחסית נוח של 56% מהקולות. הקונגרס לעומת זאת, נשאר מפוצל ועוד לא ברור כיצד הוא ימשול בפועל. מהפרספקטיבה המקומית, מיליי הוא פרו־ישראלי מוצהר, והכריז שהוא מעוניין להעביר את השגרירות הארגנטינאית לירושלים.
אבל מה הוביל לעלייתו של מועמד רדיקלי, שנכנס לפוליטיקה הארגנטינאית רק לפני שנתיים ונחשב חיצוני לה? במובנים רבים, יותר משמיליי ניצח, השלטון הקודם הפסיד. המועמד האחר לנשיאות סרחיו מאסה, שכיהן כשר הכלכלה בממשלה היוצאת, הוליך את ארגנטינה להיפר־אינפלציה מסחררת ולשפל כלכלי.
קיטוב פוליטי עמוק
"התמיכה במיליי היא ביטוי לייאוש, תסכול ואכזבה מהמערכת הכלכלית" מסביר פרופ' רענן ריין, היסטוריון של אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב "לא רק קצב האינפלציה, אלא גם הרווחה, הבריאות והחינוך. העוני בארגנטינה הגיע למימדים מפלציים, כש־40% מהאוכלוסיה ו־56% מהילדים מתחת לקו העוני. אלו נתונים מפחידים במדינה שבה יש הון אנושי איכותי ומשאבים נרחבים. גם הפערים בין מה שקורה בבירה בואנוס איירס לבין פרובינציות אחרות הם עצומים". ואכן, בואנוס איירס היא אחת הפרובינציות הבודדות שלא נרשם בהן רוב למיליי, בזמן שהפריפריה הצביעה לו בהמונים.
"לכן אפשר לראות תמיכה במיליי ממגזרים שונים" אומר פרופ' ריין "במיוחד מצד צעירים, ומצד חלק ממעמד הפועלים ש'אמורים' לכאורה להצביע לפרוניזם (השמאל הממסדי בארגנטינה, ע"א) אבל בוחרים לתת צ'אנס למשהו לא מוכר. הביקורת של מיליי ברורה ומובנת, אבל אין תכנית ברורה מעבר לאמירה שצריך לכווץ את המדינה".
מתן לב ארי, נציג ישראל בבנק האינטר־אמריקאי לפיתוח - פרויקט בראשות ארה"ב שמשקיע בפרויקטים כלכליים באמריקה הלטינית, מספר על הסחרור במדינה: "הם עוברים משמאל לימין ומימין לשמאל. בשנים האחרונות בעיקר היו מנהיגים שאמרו שהם כממשלה יוכלו לתקן את הכלכלה, על ידי חיזוק התוצרת המקומית וחסימת יבוא ורגולציה כבדה. היכולת לעשות עסקים בארגנטינה הפכה לכמעט בלתי אפשרית. התארחתי אצל איש עסקים יהודי שסיפר שחסמו את כל יבוא הטקסטיל לארגנטינה. אבל בפועל, נותנים קצת כסף בנמל, ואז מכניסים את זה".
הוא מסביר כי "בעולם שהוא לא קומוניסטי לגמרי, מי שרוצה לשלוט על הכלכלה חייב לחסום אותה לתחרות חיצונית. בארגנטינה יש דמוקרטיה, אבל הממשלה רוצה לשלוט על הכלכלה כולה, וזה יוצר פרטץ' שבתקופות אחרות גם אנחנו בישראל לא היינו רחוקים ממנו. אבל אנחנו הצלחנו לברוח". לב ארי מתייחס כאן בין היתר לתכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שנוצרה על רקע חובות משתוללים, חסמי סחר, הוצאות ממשלה גבוהות ואינפלציה מרקיעת שחקים. "הייתי בארגנטינה באוגוסט, ובכל ראיון שאלו על ההתגברות של ישראל על האינפלציה בשנות השמונים. לא היה ראיון שזה לא עלה בו" אומר פרופ' ריין "עניתי שבישראל הייתה יכולת לייצר 'עסקת חבילה' וקונצנזוס פוליטי במסגרת ממשלת האחדות הלאומית, ובחברה הארגנטינאית כמעט בלתי אפשרי לייצר קונצנזוס פוליטי מינימלי עם קיצוצים דרמטיים תוך הסכמה מול ארגוני העובדים, המעסיקים והמדינה. הפיצול בחברה הפוליטית הוא קשה".
ואכן, תוצאות הבחירות לקונגרס מדגישות את עוצמת הקיטוב: מפלגת "החירות מתקדמת" של מיליי קיבלה בבית הנבחרים, הבית התחתון של הקונגרס, 37 מושבים בלבד מתוך 257. אך רק חצי מבית הנבחרים נבחר, כך שבפועל הוא קיבל מעל רבע מהקולות. בכל מקרה, יהיה קשה למשול. מפלגת השלטון הקודם "האיחוד למען המולדת" נשארה במקום הראשון עם 108 מושבים.
מדינת עולם שלישי
"מיליי מורד נגד מה שמצטייר כקאסטה פוליטית שדואגת לאינטרסים שלה ולא של 'העם', ונגד שורת כישלונות שדרדרו את ארגנטינה למעמד של מדינת עולם שלישי כושלת" אומר פרופ' ריין. "זה קשור לתפקיד הכלכלי של ארגנטינה בזירה הבינ"ל: היא נבנתה לאורך המאה ה־19 כיצרנית מזון, ולא הצליחה להשתנות, בין השאר כי המעצמות הכלכליות רצו שהיא תישאר כזאת. בארגנטינה יש כמות הון גדולה שלא במסגרת הערוצים הפיננסיים הממוסדים, וגם בתקופות בהם ארגנטינה הייתה עשירה במונחים מערביים, זה הקשה על הממשלה לשלוט באופן אפקטיבי ולהוביל מהלכים של פיתוח תשתיות וגיוון התעשייה".
התגובה לכך הייתה הפרוניזם, שהוא להגדרת פרופ' ריין "תנועה פופוליסטית, אבל לא מהסוג שבו אנחנו עוסקים בימים אלו. הפרוניזם מדגיש את התפקיד המרכזי של המדינה כבורר ביחסים הכלכליים והחברתיים בין המגזרים והמעמדות השונים. בדיוק ההיפך מטראמפ או בולסונרו. הפרוניזם הוא גם תנועה לאומית עם ביקורת חריפה כלפי ארה"ב ומוסדותיה".
בעיני לב ארי "מיליי מצביע על הבעיות האמיתיות, וזה מה שנותן לו את הכוח. השאלה היא האם הוא יצליח לתת את הפתרונות. הוא עובד בסביבה לא פשוטה, שהרי גם ביבשת עבר גל של שמאל כלכלי. ממשלות באמריקה הלטינית קרסו אחת אחרי השניה, מאכזבה שאזרחים חוו מקריסת השירותים הממשלתיים בקורונה, והגידול בעוני ובאי־שוויון. אבל ארגנטינה תמיד חייבת להיות שונה. עם כל הבעיות, חודש לא יכולתי לדבר עם המקבילים שלי שם כי הם חגגו את המונדיאל".