זרע בתא הקפאה / צילום: Shutterstock, Anamaria Mejia
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
הכמות הבלתי נתפסת של הרוגים צעירים בקרב נפגעי הטבח ב-7 באוקטובר וכן בקרב הלוחמים שגויסו למלחמה שפרצה מיד אחריו, העלתה מחדש את שאלת זכותם של הורים שכולים להביא לעולם ילד מזרעו של הבן לאחר מותו - כשמנגד ניצבות הטענות כי מדובר בהחלטה מודעת מראש להביא לעולם ילד יתום מאב שיישא על כתפיו משא לא פשוט; וכן כי מדובר בפגיעה בכבוד המת וזכות האוטונומיה שלו, במקרים שבהם המנוח לא הפקיד מראש זרע למטרה זו.
● דעה | תיקון חוק "משפחות חיילים שנספו" הוא צעד נכון אך לא מספק לשוויון ללהט"ב
● דעה | פתרון בשעת חירום: הגיע הזמן להכיר בצוואה מצולמת
בהעדר חקיקה מסודרת בנושא, לאורך השנים ניתנו החלטות סותרות בבתי המשפט, מטבע הדברים בהתאם להשקפת עולמו של השופט שדן בתיק.
בשנת 2003 פורסמו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנושא, שם נקבע העיקרון לפיו אם למנוח הייתה בת זוג קבועה, אז היא מייצגת נאמנה את רצונו, וכן ניתן לייחס לו רצון משוער להביא עימה צאצאים.
להוריו של המנוח וליתר בני משפחתו אין מעמד חוקי לעניין הבאת ילדים, ולכן כעיקרון אם למנוח לא הייתה בת זוג, לא ניתן יהיה לייחס לו רצון משוער להביא צאצא לעולם מזרעו לאחר מותו - אלא אם חשב על הנושא מראש והביע את עמדתו המפורשת שהוא מעוניין בכך.
נוהל חירום מיוחד
לאחרונה המדינה החלה לשנות את עמדתה לכיוון של עידוד הקונספט של הבאת ילד לעולם מזרע של נפטר, והמלחמה נתנה לכך בוסט נוסף.
ראשית המדינה הוציאה נוהל חירום מיוחד למלחמת "חרבות ברזל" בנושא נטילת הזרע מהנפטר, מאחר שלקצירת הזרע והקפאתו לשימוש יש חלון הזדמנויות צר מאוד, וככל שהפעולה מתבצעת קרוב יותר למוות - הסיכוי להצלחתה גדול יותר. בכ-75% מהמקרים שבהם מתבצעת הפעולה עד 24 שעות מהמוות ניתן למצוא זרע שמתאים להקפאה, אך לא מעבר ל-72 שעות ממועד המוות.
לאור זאת הודיעה המדינה כי בתקופת מלחמת "חרבות ברזל", הונחו בתי החולים לאשר נטילת זרע מנפטר גם לבקשת הוריו (ולא רק לבקשת בת הזוג כפי שהיה עד עתה), מבלי להפנותם לקבלת אישור מבית המשפט, מחשש שהפנייה לבית המשפט תעכב את ההליך, ובכך תסכל את הסיכוי לקצירת זרע מוצלחת. אין זה פלא אפוא שמשרד הבריאות כבר הודיע על ביצוע עשרות פרוצדורות של קצירות זרע מנפטרים צעירים מאז החלה המלחמה.
גם בנוגע להרחבת השימוש בזרע שנקצר, פועלת כעת המדינה לקדם את הצעת החוק "שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה", שעבר כבר בקריאה טרומית, והשבוע הונח לדיון בוועדת הבריאות. החוק תואם במידה רבה את הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אולם מוסיף פרוצדורה של פנייה יזומה של הצבא לכל חייל, לצורך עידוד הבעת רצונו בדבר שימוש בזרעו, במקרה שחלילה ייפול במהלך שירותו הצבאי.
מאחר שחללי מלחמת "חרבות ברזל" לא קיבלו את ההזדמנות הטמונה בהנחיות חדשות אלה, החוק כולל גם הוראת מעבר, לפיה ההורים יוכלו לפנות לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בזרע המנוח, כל עוד לא ידוע על התנגדות מפורשת שלו לכך בחייו.
דומה כי השינוי בתפיסה תואם את ההתפתחות בהתייחסות לתא המשפחתי המודרני והמשתנה, שבמקרה זה מקורו במערכת יחסים בין הורים שכולים, שמעוניינים להיות סבים, לבין אישה פנויה, שרוצה בכל מקרה להביא ילד לעולם ללא בן זוג.
האם מוסרי יותר להביא לעולם ילד שייוולד מתרומת זרע אנונימית, לא יידע מי אביו, לא יהיו לו סבים מצד האב, ולא תהיה לו תמיכה כלכלית נוספת - לעומת ילד בריא ורצוי, שיגדל בחיק משפחה מורחבת, כתוצאה מנטילת הזרע מהנפטר לצורך הבאתו לעולם?
אין לכך תשובה חד-משמעית כמובן. לכן השאלה האמיתית צריכה להיות האם זהו תפקידה של המדינה להתערב ולמנוע זאת - וכיום נראה שהמדינה עונה על כך, בצדק, בשלילה.