ערעור ראשון הוגש בשבוע האחרון על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה תל אביב, שקבעה לפני כחמישה חודשים כי "תוכנית העיר הלבנה" אינה מזכה את בעלי הנכסים הכלולים בה בזכות לקבל פיצויים בגין ירידת שוויים. עררים נוספים על החלטת הוועדה יוגשו ככל הנראה בהמשך.
● מיליארד או מיליארד וחצי? כמה שווה הקרקע שקנה חנן מור ב"שדה דב"
● "הייתה לי עסקה שנפלה בשבוע שעבר בגלל שלא היה ממ"ד"
מתחם העיר הלבנה של תל אביב, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית, כולל כ־1,000 מבנים שהוכרזו לשימור, במסגרת "תוכנית העיר הלבנה" החדשה, שאושרה לפני כ־16 שנים.
התוכנית גררה מחלוקת כלכלית קשה בין עיריית תל אביב לבעלי הנכסים. זאת בנוגע לשאלה אם התוכנית תרמה להעלאת שווי הנכסים, ועל כן יש לחייב את בעלי הנכסים הכלולים בה בהיטלי השבחה, או שלהיפך. בעלי הנכסים במתחם הגישו עתירה, בה תבעו מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב לקבל פיצויים בגין ירידת שווי הדירות שלהם. הוועדה דחתה את תביעתם, ועל כן הם פנו לוועדת הערר.
לפני כחמישה חודשים הגישה ועדת הערר שתי החלטות במקביל. הראשונה קבעה כי "תוכנית העיר הלבנה" אינה תוכנית משביחה, ועל כן העירייה אינה יכולה לגבות בעבורה היטלי השבחה; בשנייה נקבע כי בעלי הנכסים שנמצאים בשטח התוכנית לא הצליחו להוכיח ששוויים ירד בעקבותיה, ועל כן הם אינם זכאים לפיצויים מהעירייה.
בין היתר כתבה הוועדה כי אין פגיעה במקרקעין במתחם התוכנית, וכי בעלי הדירות לא הוכיחו ירידת ערך במועד הקובע. כמו כן, נאמר כי גם אם היו מצליחים להוכיח ירידה שכזו, הרי שהמטרה הציבורית בשימור מצדיקה זאת, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה קודמת, שקבעה כי בנסיבות כאלה לא צריך לשלם לבעלי הנכסים פיצויים בגין ירידת ערך.
"פגמים עובדתיים"
בשבוע שעבר הגישו נציגי 17 בניינים שכלולים במתחם, ערר מינהלי על ההחלטה השנייה של הוועדה, באמצעות עורכי הדין אלון סמואל ותומר אזרחי ממשרד עורכי דין יוסף סמואל. לטענתם, בהחלטת הוועדה "נפלו פגמים מינהליים, עובדתיים ומשפטיים קשים המחייבים את ביטולה".
העותרים טוענים כי תוכנית השימור גרמה לפגיעה ישירה בשווי הנכסים שלהם בצורה של ביטול זכויות בנייה שהיו בתוקף, בהן ארבע הוראות של תוכניות קודמות; מגבלות בקווי בניין; אי־אישור מקומות חניה בחזית המבנה; אי־מתן אפשרות להרוס את המבנים; אי־מתן אפשרות לממש את תמ"א 38/1 ועוד. העותרים דורשים לבטל את ההחלטה, ולהורות לוועדה להעביר את תביעות הפיצוי לשמאי מייעץ, לבחינת הנזקים שנגרמו ולקביעת הפיצויים.
מדובר בערר מינהלי ראשון שהוגש על החלטת ועדת הערר, ויש להניח שאחריו יוגשו עררים נוספים. אלו ככל הנראה יוגשו מטעם בעלי נכסים במתחם שסבורים כי תוכנית השימור פגעה בשווי הנכסים שלהם.
