שר החוץ אלי כהן, הליכוד (שבע בערב, ערוץ 14, 12.11.23) / צילום: איל יצהר
שר החוץ אלי כהן התגאה במהלך ראיון לערוץ 14 בגיבוי הרחב לו זוכה ישראל בעולם מאז 7 באוקטובר. כדוגמה אחת לכך הוא הזכיר הצבעה שנערכה במועצת הביטחון של האו"ם שבה "היו עשרה קולות לישראל מתוך 15", כשלדבריו "זה בהחלט נתון חסר תקדים". באיזו הצבעה מדובר ואיך היא נראית לעומת הצבעות קודמות שהתקיימו במועצת הביטחון? בדקנו.
ב־25 באוקטובר התקיימה במועצת הביטחון הצבעה על טיוטה S/2023/792 שהוגשה על ידי ארה"ב. ההצעה כוללת גינוי של אירועי ה־7 באוקטובר, קריאה לשחרור כל בני הערובה, והפצרה במדינות העולם לסייע בפגיעה כלכלית בחמאס ולמנוע יצוא נשק אליו. בנוסף היא כוללת הבעת הזדהות עם בלתי מעורבים שנהרגו בעזה וקריאה ללחימה במסגרת המשפט הבינלאומי. בהצעה אכן תמכו עשר מדינות: ארה"ב, בריטניה, צרפת, אלבניה, אקוודור, גאבון, גאנה, יפן, מלטה ושווייץ; ברזיל ומוזמביק נמנעו; ואילו רוסיה, סין ואיחוד האמירויות התנגדו. שתי הראשונות גם ניצלו את זכות הווטו השמורה להן ולכן ההצעה נפלה.
ובכל זאת, יש כאן אכן עשר מדינות שהצביעו בעד החלטה שניתן להגדיר ככזאת שתומכת בישראל. האם היו דוגמאות כאלה גם בעבר? ראשית, נציין כי הבדיקה שנציג כאן היא לא מושלמת. אין רשימה אחת שמכסה את כל ההצבעות שנערכו במועצת הביטחון ונגעו לישראל, ולמרות הבדיקה היסודית ייתכן שהחמצנו כאלה (לפירוט על האופן שבו נערכה הבדיקה ראו "הבדיקה המלאה" באתר). בנוסף, עולה השאלה מהי החלטה "פרו ישראלית". אנחנו צמצמנו את הבדיקה להחלטות שגיבו את ישראל ישירות או גינו "אויב" של ישראל.
בהקשר זה נזכיר למשל את החלטה 1701 מ־2006 שהתקבלה עם סיום מלחמת לבנון השנייה, ואושרה פה אחד במועצת הביטחון. כיום, על רקע המצב בצפון, מביעים רבים בישראל צער על כך שההחלטה - שקראה בין היתר להוצאת חיזבאללה מדרום לבנון - לא מיושמת בפועל, אך בזמן אמת לא בטוח שניתן לראות בה החלטה פרו ישראלית. כך, למשל, ההחלטה כללה קריאה לשחרור החיילים החטופים רק במבוא, ולא בחלק האופרטיבי שלה. בנוסף, כפי שהזכיר לנו ד"ר ירון סלמן מאונ' בן גוריון, ההחלטה "לא גינתה את חיזבאללה בשום צורה".
דרך נוספת לבחון את הטענה של כהן היא מהכיוון ההפוך. כלומר, האם ישראל נהנתה מהתנגדות גורפת להצעה שכוונה נגדה. ב־2014 הגישה ירדן הצעה שקראה להכרה בפלסטין כמדינה חברה באו"ם, והוצאת כל הכוחות הישראליים מהשטחים. ההצבעה הזאת זכורה לטובה בישראל מכיוון שארה"ב לא נאלצה להטיל עליה וטו (היא זכתה לרוב, אבל רק של 8 מדינות, כשהרף הנדרש הוא 9). עם זאת, רק שתי מדינות התנגדו לה ישירות, ו־5, בכללן ניגריה, נמנעו. לדברי ד"ר סלמן, "בסופו של דבר ההחלטות שעוברות בנוגע לישראל במועצה הן לרוב 'החלטות רכות', שגם אם מפירים אותן המועצה לא עושה מאמצים כדי לאכוף אותן, ו־ודאי שלא להטיל סנקציות". הסיבה לכך היא, קרוב לוודאי, זכות הווטו האמריקאית מחד, והרוסית והסינית מאידך.
בשורה התחתונה: דבריו של כהן נכונים. לא איתרנו הצעה פרו ישראלית מובהקת שזכתה לתמיכה כזאת במועצת הביטחון של האו"ם. ישנן החלטות שכללו אלמנטים חיוביים מבחינתה של ישראל וזכו לרוב גדול יותר, אך הן כללו בתוכן גם סעיפים "בעייתיים".
תחקיר: אוריה בר־מאיר