הדס קרמזין ובן זוגה גילי. ''הכי חשוב לי שידעו שהיכן שיש בירה יש גם קצת שמחה'' / צילום: איתי כהן
העסק: "בירה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר"
את הדס קרמזין, אחת הנשים הבודדות שמבשלות בירת בוטיק, פגשתי בחצר ביתה ביישוב תלמי יפה עוד לפני המלחמה. החצר של הדס תססה מבקרים, שבאו לטעום את הבירה המיוחדת שהיא מבשלת.
● עינב לוי נאלצה לעצור את העסק בנתיבות בגלל המצב. עכשיו היא מתחילה מחדש, קצת אחרת
"ב-2014 השקתי את העסק. אחרי שלמדתי את תחום בישול הבירה העזתי לייצר בעצמי, והתמקדתי באירוח ביתי. היו מגיעים אליי קבוצות חברים, זוגות שחגגו יום הולדת, אנשים להרמות כוסית. כולם הגיעו כדי להיחשף לעולם המרתק של הבירה. האירוח כולל טעימות של שמונה סוגי בירה בתוצרת עצמית. חלק מהמפגשים היו סדנאות שבהם לימדתי את המשתתפים איך לבשל בירה ביתית. זו בירה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר כי אני לא משווקת אותה".
7 באוקטובר: "ערב לפני אופיר ליבשטיין ואני שתינו בירה״
"בשבת שבה פרצה המלחמה התעוררנו למטח רקטות ובומים, חמש וחצי שעות של הפגזות בלתי פוסקות", היא מספרת. "הבית רעד וגם האדמה. עד יום שני אחר הצהריים רוב הזמן שהינו בממ"ד, כשכל הזמן הגיעו הידיעות על חטופים ונרצחים שהכרנו. כל יום היה יותר קשה מקודמו. גם הבלבול היה עצום.
"בין החדשות המחרידות שזרמו אלינו קיבלנו את הידיעה שאופיר ליבשטיין (ראש מועצת שער הנגב ז"ל - ח"א) נרצח. ערב קודם לכן שתינו יחד בפסטיבל הבירה בקיבוץ ארז. אופיר היה פעיל בעסקי תיירות קטנים ותרומתו לפיתוח האזור הייתה עצומה. זה שבר אותי לחלוטין. נוסף על כך, אני אימא לשלושה בנים, שניים מהם לוחמים. התמוטטתי והחלטנו לעזוב את הבית. נסענו לקיבוץ מעגן מיכאל, שם גרנו במשך שלושה שבועות".
קונספציה ושברה: "חשבתי שאני גרה באקווריום מוגן"
"בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שנהיה במצב כזה. גם כשזה קרה, לא הבנתי את גודל האירוע. לא חשבתי שאהיה נעולה בבית שלי, כשבכל רגע מחבלים יכולים להיכנס לחצר. בבית שלי אין תריסים, אין דלת ביטחון, אין דלתות נעולות. במהלך הימים שבהם שהינו בממ"ד הבן שלי כל הזמן סגר את התריסים ואני פתחתי. חשבתי שאני גרה באקווריום מוגן, והקונספציה הזאת התנפצה לי בפנים.
"יותר גרוע לא יהיה. אני מאמינה שעל אף המצב המאוד קשה האזור שלנו יפרח שבעתיים, והטרגדיה רק תמנף את התקווה שלי ואת זו של הדרום כולו. הפכנו ללב אחד בזכות האנשים שלא איתנו, ואנחנו נשמר את השמחה שידענו בימים יפים יותר בזכות אנשים כמו אופיר".
הפרק החדש: "לא היה לי מה לתת, אבל הלקוחות לא ויתרו"
את המבשלה שלה בחצר הבית בתלמי יפה הדס תפתח שוב אולי בימים טובים יותר. אבל בינתיים היא מפעילה את העסק במתכונת קצת אחרת. "התחילו להתקשר אנשים וארגונים שביקשו לרכוש בירה. בהתחלה לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה, וגם נותרתי ללא סחורה. הבירה שלי טרייה, ואני לא מחזיקה מלאי. לא הייתי בבית שלושה שבועות ולא היה לי מה לתת, חומרית ורגשית. אבל אנשים לא ויתרו. התקשרו להזמין, רצו לשלם מראש. חברות גדולות נרתמו לעזור לעסקים באזור, ולא יכולתי להישאר אדישה לפניות.
"בשלב מסוים חזרתי למושב כדי לעזור למשפחות שנשארו, וגם נשארתי לייצר בירה. הבנתי שקבוצות לא יבואו אליי לחצר, ולקח לי זמן לחשוב כיצד אני מעדכנת את העסק. בהתחלה אנשים רק רצו לרכוש בקבוקים, אז חשבתי אולי לעדכן את התוויות, להקדיש את הבירות למי שכבר לא איתנו.
"אלא שמהר מאוד הבנתי שאני מתגעגעת למפגשים עם אנשים, אז החלטתי לבוא אליהם. רכשתי מערכת מזיגה קומפקטית וניידת בעלת שני ברזים, ואני נוסעת איתה ברחבי הארץ. אני יוצאת לסדנאות, לערבי בירה, למפגשי חברה ולימי הולדת - לכל אירוע ומקום שמזמינים אותי אליהם. הבנתי שאני מוכרת חוויה וסיפור. אני מספרת את הסיפור האישי שלי ואת סיפור הבירה שאני מייצרת.
"ירידים ברחבי הארץ פנו אליי כדי שאקח חלק, אבל הבנתי שחשוב לי המפגש האישי עם האנשים. אני לא מבשלה, אני מייצרת כמות קטנה יחסית. הכי חשוב שידעו שהיכן שיש בירה יש גם קצת שמחה".
חשבון האינסטגרם של חגית אברון