חיילי צה''ל בעזה. הנגיד העריך את עלות מלחמה בלי שהוא יודע כמה זמן נהיה בבוץ העזתי / צילום: דובר צה''ל
מההתנהלות של אדם עם כסף והשקעות ניתן ללמוד הרבה מאוד על מצבו ועל נפשו. וגם ללמוד ממנה על ההתנהגות שלנו כעם וכמדינה בחודשיים האחרונים, הרבה מעבר לסוגיות כלכליות. "אדם ניכר בכיסו" בלשון חז"ל, ושליחת היד לכיס מצביעה על לא מעט תכונות קריטיות ומהותיות שטבועות בנו.
● טור סופ"ש | הסטנדרטים החדשים שיצרה המלחמה לא ישרדו הרבה אחריה
בין שלל אמרות הכנף, אמר פעם צ'ארלי מאנגר, יד ימינו של וורן באפט שנפטר השבוע, ש"לא אכפת לי מרווחים רבעוניים. אני לא מוכן לעשות שום מניפולציה כדי לגרום לרבעון כלשהו להיראות יותר טוב". הבעיה היא שמאנגר היה מאוד יוצא דופן, מה שהפך בין השאר אותו (ואת הציטוט) למה שהוא.
מפנטזים על שקט זמני
לפני שנים החליטו במשרד האוצר להפסיק לפרסם תשואות חודשיות למסלולי החיסכון. לא ברור למה אלה פורסמו מלכתחילה, משום שהמבחן הקריטי הוא בתשואה של שנים, אפילו עשרות שנים. זה התחדד במיוחד אחרי המשבר העולמי של 2008, שגרם לרבים להיבהל מדיווחים על נפילות יומיות וחודשיות, ומנע מהם ליהנות מהשנים היפות בשווקים שהגיעו לאחר מכן. בעקבות זאת, רשות שוק ההון החלה לפרסם רק תשואות שנתיות בקופות הגמל. ואף על פי כן, זה לא מנע מאיתנו להמשיך לקבל תשואות חודשיות. מהטעם הפשוט - התקשורת לא עסוקה רק בחינוך. אם יש ביקוש, יש מענה.
אבל זה הרבה מעבר לשאלה של רצון הציבור לדעת. הניסיונות להתעלם ולהתחכם לדחף (השלילי) לדעת בכל רגע מה קורה לכסף שלנו, עלולים לסמא את העיניים. המחשבה שאם זה לא שם, בפרסום הרשמי, זה לא קיים - היא שגויה. זה לא שפתאום אנחנו מתעניינים רק בתשואה 12 חודשים לפחות אחורה. האם מישהו חושב שקרן פנסיה תשקיע במשהו שייתן לה פירות עצומים רק בעוד 5 או 10 שנים, אם בדרך היא תפסיד חודש אחרי חודש? מי בדיוק יישאר איתה לקטוף את פירות ההצלחה?
ומה שנכון בשוק, נכון בחיים עצמם. שום פוליטיקאי לא יכול להתעלם מההשפעה המיידית של החלטותיו, לחודש או מקסימום לרבעון קדימה, גם אם התוכנית שלו ארוכת טווח. וזה לא נכון רק לגביהם. כולנו ראינו השבוע את עם ישראל חוזר למסעדות ולרחובות, ואת אנחת הרווחה בבוקר שנפתח ללא "הותר לפרסום". בתגובה, כולנו התחלנו לפנטז שוב על שקט זמני, גם אחרי שלמדנו שהרעש שבא אחריו הרה אסון.
העיקר שנהיה מודעים לבאג הזה, שמעוות את שיקולי ההשקעה של הציבור הרחב ושל גורמי המקצוע. אם נפנים שאנחנו חושבים רוב הזמן על הטווח הקצר, נוכל גם לעשות מאמץ כדי להביט הלאה. רק כך אולי נדע לתגמל פוליטיקאים נדירים שלא יחששו לצאת לדרך ארוכה וכואבת.
עולם ההשקעות מזכיר לנו דבר נוסף - את הצורך הנואש של בני האדם בתחזיות ופרשנויות. איך נדע איפה לשים את הכסף אם לא נשאל כלכלן או אנליסט שיגיד לנו מה יהיה. מה אנחנו מבינים באקסלים ובריביות? אז מה אם אותם מומחים אמרו לנו למשל רק לפני כמה שבועות ש־4 שקלים לדולר זה "הנורמלי" החדש. היום הם יודעים להסביר למה היה ברור כשמש שהמטבע האמריקאי יצנח כל הדרך חזרה.
שהרמטכ"ל ינבא גירעון
הלוואי שמי שיתבקש לספק תחזיות כלכליות הוא האלוף במיל' עמוס ידלין. אם יעז כוכב האולפנים לשאול מה לו ולזה, נשאל אותו בחזרה מה לו ולתחזיות ביטחוניות. כראש אמ"ן הוא אמר לשגריר האמריקאי ב־2007 שהוא יהיה "שמח" אם חמאס ישתלט על עזה. כל הרמטכ"לים האחרונים, כולל גנץ ואייזנקוט, ידעו להסביר למה השקט בדרום יישמר לאורך זמן. אולי עדיף שינסו לנחש מה יקרה לאינפלציה או לגירעון. באותו אופן, העריך השבוע נגיד בנק ישראל כי עלות המלחמה תעמוד על 163 מיליארד שקל, בלי שהוא יודע כמה חודשים נהיה שקועים בבוץ העזתי והלבנוני. הדחף למספרים, רצוי מדויקים, לא הופך אותם לנכונים.
ועוד תובנה מעולם ההשקעות: זו חוכמה קטנה מאוד להעריך שמדד או מניה כלשהי ינסקו או יתרסקו, להזהיר משכרון פסגות או להמליץ על שינוי פוזיציה כשמזהים תחתית. השאלה החשובה היא אם מעבר לדיבורים ולתחושות, שמתישהו בוודאי יתגשמו, אותו מומחה שם על ההנחות שלו כסף אמיתי. ובחזרה לחיים עצמם, לא די שפוליטיקאים ואנשי צבא מסבירים לנו עכשיו שהם ידעו כמה המצב נפיץ ומסוכן. במבחן המעשי, הם לא נקפו אצבע לשנות את הפוזיציה שלהם ושלנו.
כוכבי השבוע
מצוין: למה מי שמשתכר מיליונים צריך הלוואה
מרבית האנשים חושבים על נטילת הלוואה כעל דבר רע. רע הכרחי, אבל בוודאי לא מומלץ. שלמה המלך כתב בספר משלי ש"עבד לווה לאיש מלווה". ברור שנוח יותר לישון בלילה כשאין הלוואה על הגב. אבל בחוג הסילון, לא חושבים כמו כולם. שם יודעים שהלוואות הן מקפצה למדרגה הבאה, גם אם הסיכון אורב לצדן כל הזמן.
השבוע נזכרתי בזה בעקבות הדיווח של חברת אלקטרה צריכה כי אסיפת בעלי המניות תתבקש לאשר הלוואה של מיליון שקל למנכ"ל החברה צביקה שווימר, ועוד כזו שתישא ריבית של 3.87%. עזבו אם מגיע או לא, ותקלטו שעלות שכרו של מי שמבקש את ההלוואה הסתכמה בשנה שעברה ב־5.9 מיליון שקל. שכר הבסיס שלו עמד על 2 מיליון שקל. סכומים שרוב העולם ישמח לראות בחשבון הבנק - בעיקר כדי שלעולם לא יצטרך ליטול הלוואה.
בלתי מספיק: הלך הסטארט־אפ, קדימה לקראווילות
במרץ 2022 הענקתי לחברת הסטארט אפ הישראלית וויו (VEEV) את "הכוכב המצוין" של השבוע, לאחר שהחברה - שהבטיחה להיות "הטסלה של עולם הבנייה" - גייסה סכום עתק של 400 מיליון דולר, לפי שווי של מיליארד דולר. מעבר לגאווה הישראלית, מדובר היה בבשורה ענקית לענף הנדל"ן. בחברה הסבירו שעלות הבנייה בקירות הפלדה שלהם, שכוללים חשמל ואינסטלציה בתוכם, היא חצי מהמקובל, ושהמהירות - פרמטר לא פחות חשוב בתמחור פרויקטים של בנייה - היא פי ארבעה.
השבוע החברה הודיעה לעובדיה שהיא על סף סגירה, ושהיא פועלת למכור את נכסיה ואת פעילותה. הניסוי הגדול נכשל. ומי שחלם שענף הנדל"ן יתקדם סוף סוף לבנייה חדשנית, מהירה וזולה, גילה במקום זה בימים האחרונים שגם בשנת 2023 אנחנו מבזבזים עשרות מיליוני שקלים עבור פתרונות זמניים של קראווילות עבור רבים מהמפונים מהעוטף.