מעשה גבורתו של ענר שפירא ז"ל כמעט ולא ייאמן. זאת אף שרבים מאיתנו כבר ראו את התיעוד שלו, שפורסם ממצלמת רכב מחוץ למיגונית שבה נהרג, וגם כמה תמונות מתוכה. בבוקר 7 באוקטובר בילה שפירא, חייל מצטיין מסיירת הנח"ל, במסיבה בפסטיבל נובה ברעים, כשהחלה פלישת מחבלי חמאס לישראל. מהר מאוד הוא מצא את עצמו, ללא נשק ובלבוש אזרחי, מגונן על עשרות נמלטים מהטבח ששהו בתוך מיגונית וחוסם אותה בגופו.
ענר שבר בקבוק בירה ריק כדי להשתמש בו כנשק להגנה ונעמד בפתח המיגונית שבה היו כ-30 אנשים. המחבלים הגיעו חמושים מכף רגל ועד ראש במגוון אמצעי לחימה, ועד מהרה החלו להשליך אל תוך המיגונית רימונים. ענר תפס את הרימון שהשליכו המחבלים אל תוך המיגונית וזרק אותו החוצה בחזרה. ואז שוב. וכך במשך דקות ארוכות, רימון אחר רימון.
במעשיו הרתיע שפירא את המחבלים מלנסות לחדור אל תוך המיגונית, וכך הצליח לגונן על מי שמצאו בה מחסה. לא פחות משבעה רימונים שזרקו המחבלים לעברו, הוא הצליח לזרוק בחזרה לעברם. הרימון האחרון, השמיני במספר, התפוצץ. ענר ורבים אחרים נהרגו, אך חלק מאלה ששהו במיגונית שרדו, כמה מהם נחטפו לעזה.
ילד עם חוש צדק ששאף לסיירת מטכ"ל
"הוא היה ילד מאוד מיוחד, עם חוש צדק מפותח כבר מגיל צעיר מאוד", אומר משה שפירא, אביו של ענר ז"ל. "למשל, אם ראה ברחוב ששוטרים מעכבים אתיופים לתשאול שלא לצורך, היה מתקומם. מיד היה נדרך וקופץ להתערב, לבדוק מה קרה שם. ענר נהג לבדוק אם השוטרים פעלו באופן מוצדק". משה מתאר נער שלא אהב להיות לדבריו "מקוטלג במגירות פוליטיות", אך היה כזה שלא יכול היה לעמוד כשראה מעשה עוולה שנעשה. "הייתה לו תפיסה בסיסית שצריך להאמין בבני האדם".
ענר, שהיה בכור מבין שבעה ילדים, גדל בירושלים. לקראת שירותו הצבאי הוא כיוון גבוה ושאף להתקבל לסיירת מטכ"ל. אף שנפצע במהלך הגיבוש, הוא לא הרפה. הוא עבר ניתוח והשתקם ממנו, וחזר לעשות גיבוש נוסף. אביו מספר על מסעו בתור חייל, שגם מאפיין את דרכו הנחושה והייחודית. לדבריו, "ענר אמור היה אמור לצאת לגיבוש שלישי של סיירת מטכ"ל, אבל אחרי שנה וחצי זה כבר לא התאים לו".
בשלב הזה ענר שינה כיוון והתמקד ביעד חדש ושאפתני: סיירת נח"ל. הוא התגייס לנח"ל, ושם התגלה כחייל מצטיין שנוטל יוזמה ומקפיד 'להגדיל ראש'. עד מהרה מפקד הגדוד שלו זימן אותו אליו לשיחה, בה התבשר שנבחר מבין מאות חיילים לסיירת נח"ל. "הוא סיים מצטיין את המסלול הסיירת ולאחר מכן סיים מצטיין את קורס הסמלים", סיפר אביו.
"התקשר וניסה לחבור לצוות שלו בסיירת"
ערב השבת השחורה, בהיותו בחופשת חג, בילה שפירא במסיבה כשהחל ירי הרקטות. ממדי הפלישה של חמאס רק החלו להתברר בערפל הקרב שנוצר, והוא קיבל שיחת טלפון שבישרה לו שיש חדירה של מחבלים. "הוא התקשר וניסה לחבור לצוות שלו בסיירת", מספר אביו.
שפירא וחברו היו האחרונים להיכנס למיגונית שבה הסתתרו כבר כמה עשרות נמלטים מהמסיבה. ענר, כאמור ללא נשק וללא מדים, מיד משדר רוגע וקור רוח. כפי שסיפרו חלק מניצולי המיגונית, שנפגשו בהמשך עם הוריו, הוא אמר להם: "שלום קוראים לי ענר שפירא, אני לוחם בסיירת הנח"ל. היתה חדירה והצבא מודע לכך, אל תדאגו".
בנפשו היה ענר גם יוצר, הוא כתב והלחין שירים ועסק באומנות. אביו מספר כי "בכל מה שעשה, אם זה מוזיקה או ציור, הוא היה פרפקציוניסט. הוא הלחין עשרות שירים והותיר עוד שירים רבים שכתב, הוא הגיע לאמנות מרקע של נגינה בפסנתר קלאסי, ובהמשך עבר קצת לראפ וליצירת שירים. ענר היה חריף ומאוד פיקח, היו לו המון דרישות מעצמו. במסלולי ההכשרה בצבא, תמיד דרש מעצמו מעל הנדרש, והיה למודל לחיקוי בעיני חייליו ומפקדיו".
