האב גלעד וסרן יפתח יעבץ ז''ל / צילום: אלבום משפחתי
סרן יפתח יעבץ, קצין אג"ם ביחידת מגלן, נהרג ב-7 באוקטובר. ערב לפני כן האושר עוד שלט בבית המשפחה ברמת השרון, שמיהרה לצאת למסעדה כדי לחגוג את יום ההולדת ה-53 לאביו גלעד. אך יפתח התעקש להקריא לאביו את הברכה שכתב: "אני כבר בן 23 ואתה 53. זו דרך משותפת לא קצרה. לעתים אני מצליח לזהות את עקבותיך בדרך הזאת, נעוצות עמוק בקרקע ומסמנות לי את נתיב התקדמותי. מנסה בכל צעד שמידות נעליי יותאמו בגודלן למידות עקבותיך, לרוב ללא הצלחה. אני מאחל לך שתישאר הבנאדם שאתה, הלוחם, הערכי, הרגיש והמקצוען. אבל מעבר להכול, שתישאר האבא שאתה. אני גאה בך מאוד על מה שאתה עושה, על מפעל החיים שהקמת במו ידיך, בעולם ובארץ שלנו. אני מבין את מוכנותם של עובדי אנלייט ללכת אחריך בכל מחיר, מבלי שדרשת זאת מהם, אלא רק בשל מה שאתה עבורם". יעבץ האב הוא מייסד־שותף של חברת אנלייט, העוסקת בייזום, פיתוח, מימון והפעלה של פרויקטי אנרגיה מתחדשת בישראל, אירופה ואמריקה.
"אף שיפתח נהג לכתוב לי כמה הוא לומד ממני ומנסה ללכת בתוך עקבותיי, מבחינתי במובנים רבים עוד בחייו היוצרות התהפכו. ראיתי איך בכל מקום שבו הוא צועד הוא מפלס עקבות משל עצמו, גדולים משלי", אומר גלעד. "הייתה לו יכולת יוצאת דופן לגעת באנשים ולהשפיע עליהם, לצקת בהם תחושה של משמעות. ראיתי איך בענווה, כישרון ואצילות הוא משתמש במצפן שקיבל מאתנו, אבל לומד לנווט את דרכו העצמאית, אשר התרוממה לגבהים מדהימים, בשביל חייו הקצרים".
בצעירותו יפתח היה טניסאי מצטיין. כשהתגייס, הוא בחר לוותר על מסלול הספורטאי והצטרף ליחידת הקומנדו שבה שירתו אביו ואמו. הם התגרשו בילדותו וכל אחד מהם הקים משפחה, אך הקשר ביניהם נותר קרוב.
יצא לדרום על דעת עצמו
ב-7 באוקטובר, רגע לפני מתקפת חמאס, גלעד ואשתו הנוכחית נעמי יצאו לריצת בוקר בחוף הים. עם האזעקה הראשונה הם רצו לרכבם ונסעו לכיוון ביתם, שם היו יפתח ושתי בנותיהם. כך לפחות חשבו. כשהם הגיעו, יפתח לא היה שם. הוא כבר היה בדרכו לדרום. "הוא התעורר מהאזעקות ברמת השרון ב־6:36, ומיד התקשר לברר מה קורה. בשלב זה אף אחד עדיין לא ידע. הוא לא חיכה לפקודה. בהחלטה משותפת עם חברו חן בוכריס ז"ל, סגן מפקד היחידה, הם הקפיצו את כל היחידה ויצאו מיידית לדרום".
בדרך חלק מהם נקלעו להיתקלויות, והוחלט לפצל את היחידה לשני כוחות: כוח אחד, עם מפקד היחידה יצא לכפר עזה; הכוח שני, בפיקודם של בוכריס ושל יעבץ, יצא לנחל עוז. הם נסעו לשם בג'יפ לא ממוגן, עם שלושה לוחמים נוספים. בינתיים הם קיבלו דיווחים קשים על טבח בקיבוץ והחליטו לא להמתין לכוח גדול יותר שיחבור אליהם.
לאחר ניתוח המפות הם החליטו להכניס את הכוח דרך נקודה בפאתי היישוב. "בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה כנראה כי ביישובים רבים כוחות חמאס השאירו חוליות בדרך הראשית כדי לפגוע בתגבורת שמגיעה. אלא שכמה דקות לאחר געת הכוח לנקודת ההיערכות בפאתי נחל עוז, יפתח זיהה ממרחק של כ־40 מטר מחבל, והתקיל את הכוח". יעבץ חיסל את המחבל הראשון, אבל אז נורתה אש אדירה אל עבר חמשת החיילים. "התברר שהייתה שם חוליה של שבעה מחבלים מחומשת מאוד".
יעבץ וחבריו לצוות הצליחו לחסל חמישה מהם, אבל תוצאת הקרב הייתה קשה. "במהלך ההיתקלות, לאחר שחיסל לפחות מחבל אחד, יפתח נפגע מכדור בצוואר ונהרג. כך גם בוכריס. אפיק רוזנטל ז"ל, שהיה גם חובש במקצועו, רץ תחת אש לטפל בבוכריס. לאחר ההיתקלות הוא נמצא שכוב עליו עם חוסם עורקים בידו". שני החברים הנוספים בצוות המשיכו להילחם עד שהגיעה התגבורת. אחד הכוחות שחבר אליהם היה צוות מהיחידה ואיתו אלוף (במיל') נעם תיבון, שהגיע לתופת בג'יפ אזרחי.
"הקמנו חמ"ל באנלייט"
בשלב הזה הבין יעבץ האב שיש בדרום אירוע עם נפגעים והתקשר לחבריו מהיחידה, אך לא הצליח לקבל מהם תשובה. "הרגשתי שהחבר'ה נמנעים בעדינות מליצור איתי קשר. לפני כן, במהלך היום, שלחתי ליפתח שתי הודעות כדי להבין מה מצבו, היה ברור לי שהוא בחזית הלחימה. אלא ששעות ארוכות על המכשיר שלי ראיתי רק וי אחד. הדאגה כרסמה בי". קצת אחרי חצות צפה בטלוויזיה, שם סיפר תיבון על הפריצה לנחל עוז ושנלחם כתף לכתף עם חיילי מגלן. "40 דקות אחרי צלצלו בשער הבית שלנו".
כבר באותו היום פתח גלעד במשרדי אנלייט חמ"ל משותף עם מגלן. "קיבלנו שתי החלטות. האחת, לחבר יחד את האנשים שמובילים את היחידה והאנשים שמובילים את אנלייט כדי לתמוך בכל צורכי היחידה, לוחמי המילואים ומשפחות הפצועים. החמ"ל כולל עד היום עשרות אנשים שעושים עבודת קודש. ההחלטה השנייה הייתה לחבור עם חברת בז"ן לנחל עוז כדי לעזור להפוך אותו חזרה לגן עדן. עבורי הציווי ללכת בדרכו של יפתח הוא להמשיך היכן שהוא נעצר. גורלנו נקשר לעד בגורלם של אנשי נחל עוז. כשם שפעולתו המהירה הביאה להצלתם של תושבים רבים שם, מעתה אנחנו נהיה עם הקיבוץ בהכול".