שוויון מגדרי / אילוסטרציה: Shutterstock, Aquarius Studio
הכותבת היא מייסדת המרכז הישראלי לייעוץ מגדרי ומגוון חברתי
השבעה באוקטובר הרעיד את אמות הסיפים של מדינת ישראל. הכל השתנה. החיים עצמם, סדרי העדיפויות, וחרדה ואי וודאות לצד נתינה והתנדבות הפכו לחלק מהנרטיב הלאומי.
הרבה תפקידים בשוק העבודה נחשפים בחשיבותם בעת מלחמה. אחד מהם, אולי תופתעו, הוא תפקידן של הממונות על שוויון מגדרי בארגונים.
עבודתן חשובה ורלוונטית כל השנה, אבל היום בצל מלחמת חרבות ברזל, כשנשים הן העורף והחזית גם יחד, כשנשים הן הלוחמות, האימהות, המטפלות, העובדות - אימוץ עדשה מגדרית בשוק העבודה משמעותי פי כמה.
המלחמה חושפת דברים רבים, אחד מהם הוא את המחיר שעשויים לשלם במקום שבו אין מודעות מגדרית במצב הטוב, וסקסיזם במצב הרע. העיתונאי ירון אברהם אמר בפאנל בערוץ 12 כי אי אפשר להתעלם מהקו המגדרי שעובר כאן... אמרו לתצפיתניות שהן העיניים של המדינה אבל לא הראש". האמירה הזו מגלמת בתוכה את אחת הסיבות המרכזיות לקיומו של מאבקן של נשים לאורך ההיסטוריה לדרוש מקום מסביב לשולחן קבלת ההחלטות. כי נשים הן ראש.
דחיקת נשים שווה לפגיעה בארגון כולו
הסגברה, הקטנת נשים ודעותיהן, דחיקתן הצידה, אי קידומן של נשים, הטרדות מיניות, ואפילו הסתפקות במראית עין של ייצוג שווה, מהווים חסמים על רקע מגדרי, פגיעה בזכויותיהן, ובשורה התחתונה פגיעה בארגון כולו - במקצועיות שלו, ברווחיות שלו, באווירה הארגונית שבו ובחוסן שלו.
אל נוכח ההשפעה הישירה של המלחמה על נשים בכל כך הרבה רבדים, נראה כי על הממונות לקידום שוויון מגדרי תפקיד משמעותי בקידום הדרישה הבלתי נמנעת לפעול להפיכת הארגון למודע מגדר.
כשנביט על העובדות שלנו בצל המלחמה דרך עדשה מגדרית, נבין שלכל עובדת בארגון התכווצה הבטן לנוכח שתיקתם הרועמת של ארגוני הנשים בעולם אל מול האלימות המינית הקשה שעברו נערות ונשים בשבעה באוקטובר.
נבין שלעובדות שלנו תחושת חרדה לנוכח העלייה באחזקת הנשקים בידי אזרחים.
נבין שכשעובדת שלנו נושקת לילה טוב לביתה לפני השינה, היא חושבת על כל אלו שכבר לא יכולות לעשות זאת.
נבין שהן מחזיקות את הבית והילדים מלהתפורר, מלהביט בחדשות.
נבין שיש מי שאין להן ממ"ד, שיש מי שקרוביה במילואים, שקרוביה נרצחו, נפגעו, פונו.
נבין שזה נגע בכולן, כל אחת בדרך אחרת.
אז מה אפשר לעשות בשלושה שלבים?
בשלב הראשון יש לפעול באופן יזום להכיר, ללמוד ולדעת מה מצבן של כל אישה ואישה בארגון. ייתכן ונשים רבות במקום העבודה שלכן הן אימהות. פעלו כדי לקדם מודל עבודה היברידי ככל הניתן, הציגו את הנתונים אל מול הממונים עליכן הציגו פתרונות אפשריים. בדקו כמה נשים יש לכן בארגון להן ילדים בבית ספר יסודי ומטה? כמה בני הזוג שלהן בשירות מילואים? כמה אבות יש לכן עם ילדים קטנים? כמה נשים במילואים? היכן הן גרות? יש להן ממ"ד? אלו חלק מהשאלות שרצוי לבדוק אל מול העובדות והעובדים, להביע התעניינות ומתוך הידע לגזור פעולות נכונות. זה הזמן לגלות גמישות והיברידיות לטובת ההורים במקום העבודה, זה הזמן לרגישות ואמפתיה.
בשלב השני, יש לקדם הרצאות ופעולות הפוגה מותאמות מגדר, שיתנו את המענה הנכון לצרכים שעולים מהעובדות שלכן. לדוגמה פעילויות להתמודדות עם אלימות מגדרית, כי גם אם עובדת שלכן לא נפגעה ישירות בשבעה באוקטובר, הפגיעות המיניות שבוצעו הן טריגר משמעותי לנשים רבות. בעיקר לאור הנתון הידוע כי אחת מתוך שלוש נשים נפגעה מינית. על כן נסו לקדם פעילויות רלוונטיות. ניתן לקדם גם פעילויות שמסייעות להורים לתווך ידע מורכב לילדים וילדות, דרכי התמודדות עם חרדה וכדומה.
בשלב השלישי - קדמו נשים בארגון. פעלו לעודד נשים לקחת חלק משמעותי בצוותי העבודה השונים, אל תניחו כי מעצם העובדה שהן אימהות לבטח זה יכביד עליהן, התעקשו לפתח נשים בארגון תוך מתן מענה ותמיכה לכל החזיתות שהן מחזיקות בו זמנית. היו צוהר לקידום הכשרה מגדרית מקצועית לכלל העובדים והעובדות.
בצל חרבות ברזל נחשפת הייחודיות של נשים, הערך המוסף שלהן, היוזמה, המקצועיות והגבורה. חיזוק וקידום הנשים תוך קידום דפוסי עבודה מודעי מגדר, יביאו לחיזוק חוסן הארגון כולו. אנחנו נמצאות ונמצאים בנקודת מפנה משמעותית שתסייע לעיצוב המדיניות בשוק התעסוקה ביום שאחרי המלחמה, ונראה כי הממונות על קידום שוויון מגדרי במקומות העבודה הן ציר מרכזי בשינוי העתידי.