"ה־7.10 הוא במקרה גם יום ההולדת שלי", אומר דוד גבאי, מנכ"ל הסטארט־אפ מדריגל ומנהל קהילת רעים, על היום שהפך לשבת שחורה. "בשש וחצי בבוקר, כשהתחילו הטילים, הייתה לנו מיד תחושה שזה לא כרגיל. החלטתי לעשות סיבוב מהיר עם הכלבה במחשבה שאת רוב היום נעביר בממ"ד", הוא מספר. בתוך שעה, שערי הגיהינום נפתחו. האש כבר נשמעה בכל הקיבוץ, ומאוחר יותר התברר שחמישה מחבריו נרצחו וחמישה נוספים נחטפו. גבאי עצמו נלחם באש וסייע בחילוץ (ראו מסגרת).
● עדי סופר תאני, מנכ"לית מטא ישראל: "ההייטק הוא ציר קריטי ליציאה מהמשבר"
● דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות: "כשהכסף הזר בורח, צריך כסף ישראלי שימשיך לתמוך"
לפני כשנתיים, כשגבאי הקים את חברת מדריגל, בתחום החומרים הפסיכדליים, המוטיבציה הייתה לעזור לאנשי העוטף החיים תחת ירי טילים תדיר בהתמודדות עם פוסט־טראומה. עכשיו החברה שלו הפכה לרלוונטית אפילו יותר. הוא מסתער על השלמת הניסוי שהתחיל עוד לפני אוקטובר וחוזר לגייס כספים.
"אחרי מה שקרה לנו, קיבלתי פרופורציות", אומר גבאי ומנסה למצוא יתרון במצבו. "כל מה שיקרה בסטארט־אפ קטן עליי. אי־אפשר לעצור אותי עכשיו".
מכוונים לשוק הרפואי
מה הוביל אותך להקמת החברה?
"אני מודט (מתרגל מדיטציה - ג"ו) והעולם הפסיכדלי עניין אותי. בעשור האחרון אני עוסק בסטארט־אפים ונחשפתי לטכנולוגיה מדהימה של חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, שהצליחו לקפסל חומרים בתוך ננו־חלקיקים. הם הצליחו לקפסל כורכומין, אינסולין, CBD, ובמחקרים בבעלי חיים הם הראו שהטכנולוגיה אכן עוזרת לחומרים להגיע למקום הרצוי.
"אמרתי לעצמי, אם הם יודעים לקפסל חומרים באופן שמקל את הולכתם למוח, אפשר להשתמש בזה עבור מולקולות פסיכדליות למען בריאות הנפש".
יחד עם חוקרי האוניברסיטה שפיתחו את הטכנולוגיה, פרופ' אמנון סינטוב ופרופ' שמעון בן שבת, הדגימו גבאי ושותפו ד"ר נועם צ'חנובסקי שאפשר לקפסל באותה טכנולוגיה את החומרים פסילוסיבין, MDMA וקטמין. רק לאחר מכן הוחלט לצאת לדרך.
פסילוסיבין הוא החומר הפעיל בפטריות הזיה, הנבדק לטיפול בדיכאון במינונים נמוכים. MDMA הוא אחד החומרים הפסיכדליים המתקדמים במחקר, ועשוי להיות מאושר לטיפול בתסמונת פוסט־טראומטית כבר בשנה הבאה.
קטמין הוא חומר הרדמה במקור, שכבר אושר לטיפול בדיכאון וידוע בהשפעתו המהירה יחסית לנוגדי דיכאון אחרים. עם זאת, בפרוטוקול הקיים, מתן התרופה מסובך והשפעתה חולפת. ההכנסות מהתרופה אסקטמין המאושרת לשיווק בהתוויה זו מגיעות לכ־600־700 מיליון דולר. היא משווקת כיום על ידי חברת התרופות יאנסן מקבוצת גו'נסון אנד ג'ונסון.
"בהתחלה עבדנו על פסילוסיבין", אומר גבאי. "אבל כשראינו את ההתקדמות בקטמין, הנחנו שיהיה לנו קל יותר להתקדם במסלול שחלקו כבר נסלל. במקביל, הפסילוסיבין כבר החל להפוך במקומות מסוימים בעולם למוצר של פנאי, כמו שקרה לקנאביס, ואנחנו כיוונו לשוק רפואי".
טכנולוגיית הקיפסול, לדבריו, יכולה להיות רלוונטית למגוון תרופות נוספות. בניסוי ראשוני בבעלי חיים, שנערך באוניברסיטת בן גוריון בנגב, המוצר של מדריגל השיג תוצאות תחרותיות. "הטכנולוגיה מאפשרת להפחית את כמות החומר ולהשיג אותה תוצאה, וגם מעניקה לו חיי מדף ארוכים יותר", אומר גבאי.
עד כה גייסה החברה כ-800 אלף דולר. עוד לפני האסון התכוונו במדריגל לגייס 3 מיליון דולר לפי שווי של 15 מיליון בהשתתפות קרן קנדית. הגיוס הזה נעצר, וכרגע החברה בקשר עם כמה גורמים, בהם רשות החדשנות וקרן Safe Dome שהוקמה כדי לעזור לחברות במצוקה כיום.
"חשוב לנו להגיע במהירות לשלב הניסויים בבני אדם", אומר גבאי. "המטרה היא לסיים את כל הניסוי בבעלי חיים, ולאחר מכן לחפש שיתוף פעולה עם חברת פארמה שתרצה לקחת את המוצר קדימה. אנחנו מבינים שלחברה קטנה מישראל יהיה קשה לקחת את המוצר לשוק בעצמה".
הפורום שהפך למודל
במקביל לניהול עסקיו, מונה גבאי לפני כשנתיים ליו"ר קיבוץ רעים, במשרה חלקית. כשחבר לבני משפחתו במלון, הוא הבין שזה אינו פתרון לטווח ארוך. "התקשרתי ל'אחים לנשק' ואמרתי, תעזרו לי. מה שקרה אחר כך היה מדהים.
"הם הקימו פורום עסקי של החברות הכי גדולות בהייטק ובמשק. חברת סיסקו, מור בית השקעות, קרן ויולה, פדרציית בוסטון, ועד עובדי בנק דיסקונט, גלוברנדס, Ewave, One, עמותת נבון, ICL ועוד קבוצה של אזרחים שקראו לעצמם 'פורום רעים'. יחד עם הפרויקטור שמינה הקיבוץ, שגיא זפקוביץ', החלטנו למצוא בית".
הבית שנמצא, ברחוב הרצל בתל אביב, הוא מבנה לשימור שחיכה לטופס 4, בבעלות חברת יובלים. העירייה נרתמה לספק אותו במהירות, והמימון יגיע מהמדינה ומתרומות. בנוסף, עיריית תל אביב מעניקה למפונים חינוך, בריאות וטיפול נפשי בחינם, וזה היה אחד השיקולים לבחירת המיקום הזה.
המעבר מתרחש בימים אלה ממש, ומודל "פורום רעים" לתמיכה של עסקים ואזרחים בקהילה ספציפית, שוחזר במקרים נוספים.
"הכי חשוב שנישאר יחד"
לשכנע 435 קיבוצניקים להחליף חיי קיבוץ בחיים בתל אביב זה "אירוע מורכב", כפי שמגדיר זאת גבאי. "הדבר הכי חשוב הוא שנישאר ביחד. היו לנו גם אפשרויות דומות יותר פיזית לקיבוץ, אבל הן היו מחייבות אותנו להתפצל, והייתה האופציה להישאר במלון. הבאנו את כל האופציות להחלטת הקהילה, באמצעות שאלון, וזו נבחרה.
במתחם החדש לא יהיה חדר אוכל קיבוצי, אך יוקם שם גן ילדים. "שם נעשה גם את החגים ואת כל הפעילות הקהילתית", אומר גבאי. "המטרה היא לחזור לרעים לא 435 איש אלא 600".
את זה אי־אפשר לעשות במלון כשכל המשפחה בחדר אחד.
"גם זה, אבל הכוונה היא שאנשים יתלהבו מרוח הקהילה וירצו להצטרף. אבל לא נחזור עד שהמצב בדרום ייפתר. לא נעבור דבר כזה שוב".
