טנקים בקרית שמונה. 61 אלף תושבים פונו מיישובי גבול הצפון / צילום: ap, Baz Ratner
"אנחנו משפחה ממושב בצפון, עם שני ילדים, מחפשים בית ל־3־4 חודשים עם גמישות". "מחפשת בית בחוף הכרמל", "להשכרה בית שנשאר בו ריהוט, אפשר לטווח קצר" - אלה רק חלק מהמודעות שפורסמו ממש השבוע בכמה קבוצות פייסבוק בצפון.
● מהעוטף לרחוב הרצל בתל אביב: קיבוץ רעים עובר לשני מגדלים
● איך מכניסים קיבוץ לתוך יישוב קיים: מפוני כרם שלום עוברים לאשלים
61 אלף מפונים מיישובי גבול הצפון, בהם קרית שמונה ומטולה, הקיבוצים והמושבים באזור, נמצאים כבר חודשיים מחוץ לבית. חלקם נשארים במלונות או בכפרי הנופש, וחלקם מעדיפים למצוא דירות לתקופה מסוימת שתייצר יציבות. המתווכים מספרים על טלפונים רבים ועל מאמצים למצוא פתרונות לתקופה שאורכה לא ידוע.
במועצה האזורית גליל עליון פונו 14 קיבוצים. גיורא זלץ, ראש המועצה, אומר ש־70% מתושבי המועצה שלו מפונים, חלקם עצמאית ובמימון עצמי. "מתוך 23 אלף תושבים במועצת גליל עליון, 17 אלף עזבו כבר בשבוע הראשון של המלחמה. הרבה התפנו עצמאית לקיבוצים במרכז הארץ. הצלחנו לסגור עם בתי מלון שלמים שקלטו קיבוצים שלמים - כפר הנופש האון, כפר הנופש מעגן, קיסר בטבריה, נוף כנרת, גלי כנרת, קיבוץ גזית, בית השיטה, עין חרוד ועוד. את רוב האנשים הצלחנו להביא כקהילות למקום אחד. כך, במשך שבועיים־שלושה כ־70% מתושבי המועצה לא היו פה. נשארו כיתות כוננות וצח"י. חשוב להדגיש את זה - אנחנו מפנים תושבים ולא יישובים. בכל יישוב מקפידים שיהיו אנשים".
ואיך זה נראה מהצד הקולט?
במועצה האזורית עמק הירדן היו לפני המלחמה כ־16,500 תושבים ב־22 יישובים. מאז פרוץ המלחמה הגיעו לעמק הירדן כ־4,000 מפונים ומתפנים - תוספת של כ־25% לאוכלוסיית המועצה (שווה ערך לחמישה־שישה יישובים נוספים לעמק הירדן). "מיד עם פרוץ המלחמה הבנו שעלינו לפעול במהירות לקליטת המפונים", אומר ראש המועצה האזורית עמק הירדן, עידן גרינבאום. "כבר בשבוע השני למלחמה בנינו תוכניות עבודה מעודכנות וארוכות טווח לטיפול במפונים, מתוך הבנה שהם צפויים לשהות כאן זמן רב. לא חיפשנו פתרונות שתכליתם 'לסתום חורים' ולספק מענים אד הוק שפוגעים גם במפונים וגם בתושבי המועצה. בהתאם לכך הקמנו מערך חינוכי מקיף, כולל הקמת בית ספר, וכן אנו מספקים למפונים שירותים מוניציפליים רבים".
במועצה אזורית חוף הכרמל שבה כ־36 אלף איש, יש כ־3,000 מפונים, בהם כ־2,000 מעוטף עזה וכ־1,000 מהצפון.
המחיר משכנתה על בית ריק ושכירות במקום אחר
לדברי זלץ, "בשמונה יישובים שהם קו עימות (עד תשעה קילומטרים מהגבול) שהמדינה לא פינתה, כמחצית מהתושבים התפנו עצמאית על חשבונם. הם משלמים שכר דירה או משכנתה בבית שהם לא גרים בו ובמקביל משלמים שכירות במקום אחר. ישנם עוד שבעה ישובים שהם ה'דרומיים' של המועצה ושם החיים פחות או יותר כרגיל, כמו חולתה, כפר הנשיא, איילת השחר. זמן ההתרעה שם 30 שניות, אולם לצערי המדינה לא מתייחסת לזה כך. צריך היה לתת לכל קו העימות את הסיוע בפינוי".
כרגע במועצת גליל עליון רוב התושבים - גם אלו שלא מקבלים סיוע - אינם חוזרים, והצפי שכ־20־30 אחוזים לא ישובו עד סוף שנת הלימודים. לדברי זלץ, "אתמול פקע"ר שינה את ההנחיות ומאפשר באותם שמונה ישובים שהם קו עימות ולא פונו, פעילויות חינוכיות במבנה סמוך למרחב מוגן וזה שינוי גדול. ייתכן שבשבועות הקרובים עוד אנשים יחזרו. אך אלו שעברו והצליחו למצוא דירה, לא ימהרו לחזור למקום מסוכן. יהיו גם אנשים שיחזרו כי אין ברירה, ואחרי זה יחפשו פתרון אחר. אם לא יהיה פתרון שיאפשר תחושת ביטחון בגבול הצפון אחרי מה שראינו ב־7 באוקטובר, מדובר באירוע משמעותי לכל ההתיישבות והרעיון הציוני במדינת ישראל".
הקהילה קיבוצים שהתפזרו לשבעה־שמונה מקומות
עמרי חג'ג', אחראי קהילות במועצת גליל עליון, מספר שחלק מהקהילות נשמרות. "אני מקיבוץ דן שפונה במרוכז למלון דן בחיפה. יש קיבוצים שהגיעו למקום אחד וזה אתגר מסוג מסוים, ויש קיבוצים שפוזרו, כמו דפנה או הגושרים שיושבים בשבעה־שמונה מקומות שונים, וזה אתגר אחר.
"האתגר הראשון היה לייצר יציבות בסיסית לאנשים ולהתארגן במקום שהוא שונה מהותית מקיבוץ ולייצר כמה שיותר שירותים חיוניים ומסגרות חינוך. הגיל הרך נמצאים בדרך כלל בחדר במלון, תלמידי בתי ספר יסודי ותיכון היו במלון ויחסית מהר התחברו לרשויות הקולטות.
"הבן שלי לומד בכיתה א' בבית ספר בחיפה. לקחו אותם כקבוצה אורגנית ולשמחתי זה עובד. הגיעו למענים מוגבלים, לא ימים מלאים. בהתחלה אנשים היו רק בהישרדות - להיות במקום בטוח. אחר כך עלו שאלות מהותיות. כולם נמצאים בחדרים קטנים עם ילדים. הם באו ממרחבים בקיבוץ לבית מלון. זה ניסוי אנתרופולוגי. אבל זה גם מחיה מסורות קיבוציות של פעם בחדר האוכל".
הצפיפות "משפחה עם 2־3 ילדים בחדר של 12 מ"ר זה לא אידיאלי"
משה דוידוביץ הוא ראש המועצה מטה אשר בגליל המערבי. 10,000 איש משמונה יישובים בתחום המועצה פונו על ידי המדינה בסמוך לקו הגבול. בין היתר פונה גם היישוב הבדואי ערב אל עראמשה. "כשהחלו בהליך הפינוי לא היה במדינה אף כפר בדואי שהיה צריך לפנות והוא היה היחיד", אומר דוידוביץ. "בהתחלה פינו אותם למזרח ירושלים והם חשו שם מאוימים על ידי האוכלוסייה שלא הייתה אוהדת. התחילו להתנכל להם ואז הם עברו לשני בתי מלון בנצרת, אחד גדול ואחד קטן, מאז הם שם. הם מנהלים את שגרת חייהם שם. פתחו שם בית ספר וגן ילדים.
"לפינוי לבתי מלון יש יתרונות וחסרונות. אמנם יש חדרים מסודרים, אבל למשפחה עם 2-3 ילדים בחדר של 12 מ"ר, זה לא אידיאלי מעל שבועיים. זה מייצר גם מתחים פנים משפחתיים מריבות, כולם בצפיפות. חלק ניכר מהאוכלוסייה עדיין במלונות, חלק אחר שכר בתים באזור נהריה ודרומה משם.
גם במקרה של מטה אשר, הקהילות פוצלו.
"מצובה, אילון וחניתה מפוצלים לכמה אתרים. קיבוץ אילון מפוצל לארבעה אתרים, משדה בוקר ברמת נגב ועד קיבוץ פרוד בצפון. חלק בטבריה, בקיבוץ יזרעאל וחלק אחר בעין חרוד. הקהילה מפורדת. קיבוץ אילון חגג 80 שנים לפני שבועיים והם חגגו בבית אלפא עם התקווה 6.
"כשיהיו תנאים אולטימטיביים לחזור הביתה, אני מאמין שנצליח לשכנע אותם לשוב. מתי מעט לא יחזרו בגלל הפחד או מחוסר אמונה בחזרת הביטחון. אני מקווה ורוצה להאמין שיחזרו. נכון לעכשיו, אני לא יודע לתת תחושה או ביטחון שיש להם לאן לחזור. אין מועד ואף אחד לא יודע לתת לנו תשובות. הם מעדיפים פתרון מדיני על צבאי. אי ודאות היא הדבר הכי רע, מסוכן, שוחק ומתסכל. גם הכלכלה נפגעה אנושות. האזור שלנו מתויר עם אלפי צימרים. מי יבוא לכאן? מי יבוא ללון בשתולה או מטולה או בזרעית וראש הנקרה?"
פתרונות המגורים "חוזה הסכמות וחודשיים ללא תשלום"
אחרי חודש־חודשיים בבית מלון, רבים מהמפונים פנו כאמור לחפש פתרונות אחרים זמניים ונוחים יותר.
המתווך עמרי אילת מ"בית לנדל"ן בעמק", שפועל באזור המושבים והקיבוצים בעמק יזרעאל, מספר: "קיבלתי כמויות של טלפונים מכל כיוון של מפונים תקועים. הם חיפשו פתרונות, אבל לא ידעו לכמה זמן וקשה ככה להתחייב אם זה לחודש, לחודשיים או לשלושה.
"אלו שמצאו נכסים, לא חתמו על חוזה שכירות רגיל, אלא על מעין חוזה הסכמות. הם לא יכולים להתחייב לתקופה מסוימת. בעמק יזרעאל כרגע אין כמעט יישוב שאין בו מפונים וכל הקהילות נרתמו עבורם, היישובים נערכו. נכנסו אלי שני חבר'ה מלימן שגרים עכשיו ביחידת דיור קטנה. יש לי משפחה ממלכיה, עם ארבעה ילדים ששלושה מהם מגויסים, שמצאו פתרון במושב בית שערים, בבית אחרי שיפוץ שמשווק אצלי למכירה ב־4.8 מיליון שקל. הוא נמצא במיקום טוב ביישוב ולא סמוך לכביש הראשי, כביש 75.
"מדובר בבית פרטי על שטח חצי דונם, בשטח בנוי 147 מ"ר ויש עוד זכויות בנייה בתב"ע. בעלי הבית לא גבו שכירות במשך חודשיים מהמפונים ונרתמו למענם. הם לא חשבו בכלל להכניס שוכרים כי הבית משופץ ורצו לשמור עליו למכירה. עכשיו הם חתמו מעין חוזה הסכמות והם משלמים אחרי חודשיים כ־3,000 שקל, שזה ממש מעט. שכירות לבית כזה בבית שערים תעלה לפחות 7,500 שקל לחודש".
גם באזור כרמיאל, מעלות וכפר ורדים נרשמה התעניינות בקרב מפונים מיישובי הצפון. לדברי מעיין כהן, מנהלת סניף אנגלו סכסון כרמיאל מעלות וכפר ורדים: "נוצר ביקוש חדש לדירות לשכירות. לא הגיע מפונה שרצה לקנות. בתחילת המלחמה המפונים חיפשו דירות מרוהטות, משהו מאוד זמני לחודש. עכשיו כבר מדברים על שכירות יותר ארוכה וגמישה כחצי שנה. הגברים רוצים לחזור והנשים לא מוכנות לשמוע לחזור הביתה לפני שמסתדרים. מחפשים פתרון סמי־קבוע. משפחה שעוברת עם ילדים צריכה להסתדר על מסגרות חינוך. אנחנו עוזרים להם לחבר אותם למי שצריך בדברים האלה".
"בתחילה היו פניות ממש ברמה היומית. יצא לי לעשות חיבור מעניין בכפר ורדים למשפחה שהיא אמנם לא מפונה אבל יש להם ילדה עם כיסא גלגלים והם היו צריכים ממ"ד במפלס זהה. חיברתי למישהי שמוכרת את הבית והם כרגע בבית הזה במפלס אחד והם מבסוטים".
רבים מהמפונים מעדיפים להישאר קרוב לצפון משיקולים של מקום עבודה, אולם אחרים יורדים דרומה יותר, למרכז. כמאל אבו דאוד, יועץ נדל"ן מרי/מקס advantage בת"א־יפו, מספר: "מאז השבת השחורה ב־7 באוקטובר עזרתי למשפחות רבות של מפונים למצוא דירות חלופיות. זה התחיל במפונים מאזור עוטף עזה ובהמשך גם למפונים מהגליל. הדירות שמצאתי עבורם היו בעיקר דירות Airbnb מרוהטות שמתאימות לכניסה מיידית. השוכרים שכרו את הדירות לתקופות של בין שבועיים לחודש בשלב הזה. בהרבה מקרים מדובר על דירות שנתרמו על ידי בעליהן".
דירות נופש חשבון סיבוס בעודף מהתשלום הממשלתי
יובל קלנר מחברת הניהול שם טוב קלנר נכסים מספר על המפונים שקיבלו דירות Airbnb: "אנחנו מנהלים דירות נופש בתל אביב כבר עשור. יש לנו 40 דירות וכרגע 25 מהן מושכרות למפונים. מרביתם מקרית שמונ ה ושדרות אבל גם מהקיבוצים בעוטף ומקיבוץ בצפון. בשגרה אלה דירות Airbnb ו־booking. בהתחלה של המלחמה, איגוד המלונות סגר עסקה עם משרד התיירות ובהתחלה חשבו שמדובר רק במלונות שיש בהם שלוש ארוחות ביום. אחרי שבועיים־שלושה חתמו על הסכם עם התאחדות הדירות על סכום נמוך יותר פר לילה לאדם - מקבלים 220 שקל לאדם ללילה ו־100 שקל לילד ללילה. משרד התיירות לא מבחין בין טבריה, חיפה ותל אביב, אז יוצא שמי שיש לו דירות נופש בטבריה מקבל סכום זהה ומרוויח יותר.
"המפונים לא סוגרים מראש, אלא מקבלים את הדירה ויש כמו הסכם שכירות שהשכירות בחינם ומעין חוזה לשבוע ואחרי שבוע החוזה מתחדש אוטומטית בעוד שבוע כל עוד אף אחד מהצדדים לא רוצה לסיים את ההתקשרות.
"המפונים מקבלים דירות שלמות. נניח שזוג וילד מקבל דירת שני חדרי שינה, ואם יש עודף מהכסף שהמדינה נותנת אנחנו פותחים להם חשבון סיבוס, 50 שקל ליום לאדם. אנחנו רוצים להשוות את השירות ואף לשדרג אותו אל מול השירות של בתי המלון שנותנים שלוש ארוחות ביום. האורחים שמגיעים אלי מתלוננים על החדרים הקטנטנים במלונות ועל זה שאין להם אפשרות להכין אוכל אמיתי שם.
"אצלנו יש ניקיון פעם בשבוע ואם מבקשים יותר מנסים יותר. אני גם נותן שירותי כביסה ללא תשלום. עושים גם מפגשים הרמות כוסית. הדירות כולן במרכז תל אביב. אנחנו מנסים לעזור בכל מה שצריך; אם זה פלטה לשבת או עזרה בחניה או לאן לצאת. חלק מהמפונים מצאו עבודה והתחילו לעבוד פה ולא מאוד מעוניינים לחזור ואנחנו מנסים לחבר גם בענייני תעסוקה. אציין שאת הכסף מהמדינה עוד לא קיבלנו, צפויים לקבל אחרי 60 יום מכניסת הדיירים. חשוב לי גם לציין שעבור דירות בתל אביב אנחנו ממש־ממש לא יוצאים מרווחים.
"בדירות שאין בהן מפונים, מתחילת חנוכה יש אנשים שפונו לים המלח ונמצאים שם חודשיים ורוצים להתאוורר, או כאלה שגרים ביישובים מטווחים ובאים לנופש. המחירים כרגע נמוכים והדירות כולן מלאות".