שחף אברהם ותומר סוויסה, בעלי תושה בייקרי / צילום: תמר להב
שחף אברהם (34) ותומר סוויסה (34), בעלי תושה בייקרי
העסק: "קפה ומאפה, קו ראשון למים"
תומר סוויסה ושחף אברהם הקימו את תושה לפני שמונה שנים. "אני מנהריה ותומר משומרה, והכרנו כשעבדנו יחד בבית הקפה לנדוור בנהריה", מספר שחף. בשלב מסוים שניהם עזבו. סוויסה פנה ללימודי קונדיטוריה בארץ ובעולם ואברהם המשיך לעסקי המסעדנות. "אבל נשארנו חברים. חלקנו את אותה תפיסת עולם מקצועית וידענו שנעשה משהו יחד", הוא ממשיך.
● שולה בישלה למבקרים בביתה בגבול לבנון. עכשיו היא מציעה אוכל מוכן לשבת
● עינב לוי נאלצה לעצור את העסק בנתיבות בגלל המצב. עכשיו היא מתחילה מחדש, קצת אחרת
● להדס הייתה מבשלה בדרום, היום היא נודדת עם הבירה בין בתים
בשלב מסוים הגיעה ההזדמנות. "התפנתה קונדיטוריה בראש הנקרה, שבה התכוונו רק לייצר. אלא שבדקה התשעים לקחנו את החלל הצמוד לה, חנות לצורכי גלישה, והפכנו אותה לבית קפה. בשנה ראשונה לא היו אנשים כמעט. ייצרנו עשרה מאפים ביום ומעט קינוחים. ככה עבדנו שנתיים וחצי ואז הגיעה הקורונה, והיינו על סף סגירה. החלטנו שאין לנו מה להפסיד והרמנו הדסטארט, שבאמצעותו גייסנו את הסכום שהספיק לנו לצורך התנהלות שוטפת.
"בגלל שהיינו יצירתיים וגמישים, עברנו את הקורונה ושמנו בצד את הכסף שגייסנו, מתוך ידיעה שנזדקק לו ביום מן הימים. בהמשך עברנו למקום גדול יותר באכזיב, עם קו ראשון לים. משום שהוא כולל 250 מקומות ישיבה, הרחבנו את התפריט. אנחנו אופים את הלחמים, המאפים והקינוחים, ומגישים גם סלטים ומנות חמות. הגיעו אלינו אנשים מכל הארץ. בימים אלה אנחנו מציינים שלוש שנים לתושה אכזיב".
7 באוקטובר: "לרגע לא חשבנו שזה יגיע אלינו"
"אנחנו, האופים, משכימים קום מטבענו", מספר אברהם. "גם בשבת של 7 באוקטובר קמנו מוקדם, רק שהקצנו לתמונות המבעיתות ולדיווחים הנוראים. נכנסתי לטלגרם ואמרתי לעצמי: טוב, זה בדרום. אנחנו רגילים לרקטות ולטילים שם. תומר יותר צבאי ממני והבין די מהר את הסיטואציה. אבל לרגע לא חשבנו שזה יגיע אלינו. למחרת סגרנו, אמרנו שקצת נארגן את המקום, נסדר דברים שאנחנו לא מספיקים ביומיום".
קונספציה ושברה: "הבנו שצריך לחשב מסלול מחדש"
"בשבוע השני כבר הבנו שזה מאוד נוגע אלינו", הוא ממשיך. "לימיננו סוללת יירוט וכוחות גדולים של טנקים וחיילים. התחלנו לשחרר עובדים שהתפנו. לאחר שלושה שבועות הבנו שצריך פעם נוספת לחשב מסלול מחדש".
לאחר שלושה שבועות הבינו שחף ותומר שהם צריכים לעשות משהו אחר, כי בית הקפה יישאר סגור עד להודעה חדשה. "בהתחלה הגיעו הזמנות גדולות עבור ארגונים, אבל העובדים שלנו בחל"ת כך שזה לא בדיוק עזר לנו.
"כל מה שקורה בצפון לא מדווח בהרחבה כמו מהדרום. כאן, אם הייתה אזעקה בבוקר, כולם מסתגרים בבתים ולא יוצאים יותר".
הפרק החדש: "לא באזור הנוחות, אבל זה מה שיש כרגע"
לפני כחודש בעל בלוברי, יוגורטרייה ותיקה בנהריה, פנה אליהם. "הוא הציע לנו ברוב נדיבותו למכור את המאפים שלנו במקום שלו. הקמנו עמדה של מאפים, אחר כך הוספנו עוגיות ועוגות ובחנוכה מכרנו סופגניות, מה שנתן לנו אוויר לנשימה. אנחנו שם כמעט חודש, לחלוטין לא באזור הנוחות שלנו, לא מבחינת האווירה, הלקוחות, המוזיקה, אבל כרגע אומרים תודה על מה שיש.
"בכל יום אנחנו מגיעים לפנות בוקר לאכזיב, שם עדיין נמצא קו הייצור שלנו, ומכינים את מה שנדרש לאותו היום, עשירית ממה שהכנו בעבר. לאחר הייצור, אנחנו מורידים את המאפים לעמדה בבלוברי ונשארים שם עד שש בערב. בהתחלה מרבית המאפים והעוגיות הלכו לתרומה, ועכשיו המכירות מתחילות להתייצב. 5% הן לחיילות ולחיילים. נוסף על כך, אנחנו מתארחים בירידים ובשוקי איכרים ברחבי הארץ שמוכרים תוצרת מהדרום ומהצפון.
אחרי הכול הם אופטימיים. "למרות הירידה במחזורים, כמעט ב-90%, אנחנו עובדים לפרנסתנו גם עכשיו. אני לא מאמין שנחזור בקרוב, אבל אני יודע שכמו בקורונה, נצמח גם מהמשבר הזה. אנחנו לא אוהבים להרגיש מסכנים. שקיעה בפסימיות לא תשנה את המצב. בחרנו בעסק הזה ובמיקום שלו במודע. אלה דרך החיים והפרנסה שלנו. אנחנו חיים מיום ליום. אם חלילה יקרה משהו לעסק, נסגור אותו ונעבור לדבר הבא".