אילן ברונר מצלם את דיין ורבין בשער האריות, 1967 / צילום: לע''מ
1
"תמונת ניצחון" הוא דימוי המנציח, באופן ספונטני או מבוים, רגע צבאי מכונן, לוחם הרואי או יעד אסטרטגי במלחמה. מאז פרוץ המלחמה בעזה, הממשלה וצה"ל עסוקים בשאלה מה תהיה תמונת הניצחון שלה, והדעה הרווחת היא גופת יחיא סינוואר. אלא שכבר עכשיו, עוד בטרם לכידתו, ישנם דימויים רבי עוצמה ובלתי נשכחים שירכיבו את אלבום הניצחון העתידי: אנשי חמאס הכנועים, החיילים הישראלים שכובשים את מבני עזה ומנוסת תושבי הרצועה כשהם מניפים דגלים לבנים.
● בעקבות הצהרות הנשיאה גיי: בחזרה לימים האפלים של הרווארד
● רוח קרב, סנטימנט לאומי וצורך בהנצחה: פריחת הגרפיטי בימי מלחמה
2
יוסי בן-חנן בתעלת סואץ. אחת התמונות הידועות מימי מלחמת ששת הימים היא זו שהופיעה דווקא על שער מגזין בינלאומי, "לייף", ביוני 1967, מלווה בכותרת "חייל ישראלי מתרענן במי הסואץ". רגעים ספורים אחרי הפסקת האש, הצלם האמריקאי דניס קמרון לכד את קצין המבצעים של חטיבה 7, יוסי בן-חנן, עת קפץ לתעלת סואץ והניף אל על רובה שלקח מחייל מצרי.
במאמר שכתב על תמונות ניצחון ממלחמות ישראל והתפרסם באתר "יקום תרבות" ב-2020, מסביר אלי אשד מה כוחה של התמונה הזו: "למה היא הפכה לכל כך מפורסמת? בגלל הלוחם, שנראה כהתגלמות ה"צבר" הישראלי החדש. טיפוס שרירי וקשוח, ספורטיבי ועליז, המניף בהתלהבות את הקלצ'ניקוב, ונראה כניגוד המוחלט של היהודי הגלותי, שתמיד היה רחוק מכל ספורט וגם מכל שמחת ניצחון". במקביל לתיעוד של צלם לייף, מספר אשד, גם יונה חצור, דאז קצין בדובר צה"ל, לכד את בן-חנן באותם רגעי שמחה בסרטון קצר שצולם במצלמת 8 מ"מ, אותו ניתן למצוא כיום ביוטיוב.
3
הצנחנים בכותל המערבי. לצד תמונת משה דיין, יצחק רבין ועוזי נרקיס נכנסים בשער האריות בירושלים שצילם אילן ברונר, התמונה האייקונית הנוספת של מלחמת ששת הימים היא זו של הצנחנים בכותל המערבי, רגעים אחרי שחרור ירושלים.
הצלם דוד רובינגר הנציח שלושה מחיילי גדוד 66 של חטיבת הצנחנים 55, חיים אושרי, יצחק יפעת, ציון כרסנטי, מביטים על הכותל המערבי שזה עתה נכבש. וכך אושרי תיאר בריאיון את המעמד: "המראה של הר הבית שנגלה לעינינו, הכיפות הבוהקות מסביב כשעליהן מתנפצות קרני השמש, היה מבחינתי המראה של ירושלים אליו השתוקקנו כל השנים. אני זוכר בעיקר תחושה של התפעמות, של עצירת נשימה". רובינגר סיפר כי הוא הגיע למקום רבע שעה אחרי שחטיבת הצנחנים שחררה את הכותל, וכדי להשיג את הזווית הטובה ביותר, היה עליו להשתרע על האדמה ולצלם כלפי מעלה, כדי שהעדשה תקלוט החיילים והאבנים. התצלום התפרסם לראשונה ב"ניו יורק טיימס" ב-11 ביוני 1967 ובישראל הוא התנוסס על שער מוסף הארץ ב-16 ביוני.
ב-17 במרץ 2017, כשבועיים לאחר מותו של רובינגר, עותק של תמונת הצנחנים נמכר במכירה פומבית ב-1600 דולר.
4
דגל הדיו. מעמד הנפת דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש, כיום אילת, ב-10 במרץ 1949, עומד במרכז אחד הדימויים הבולטים של מלחמת העצמאות.
את התמונה ההיסטורית צילם מיכה פרי, סגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב, ובה נראה אברהם אדן, חייל החטיבה ולימים מפקד פיקוד הדרום, מטפס על התורן, לאחר שהוא וחבריו טיהרו את המקום מכוחות האויב הירדני.
היא פורסמה לראשונה בכתבה של נתן שחם בשבועון "דבר לילדים" במרץ 1954, בגיליון שהוקדש לכיבוש אילת. ב-1996 עיריית אילת שיחזרה את מבנה משטרת אום רשרש ולידו הציבה פסל מתכת המתאר את אירוע הנפת דגל הדיו.
5
הנפת הדגל באיוו ג'ימה. תמונת דגל הדיו שצילם מיכה פרי ב-1949 מהדהדת תמונת ניצחון אחרת שצולמה ארבע שנים לפני כן, בשלהי מלחמת העולם השנייה, במרחק אלפי קילומטרים מישראל. בתמונה שצילם ג'ו רוזנטל, צלם סוכנות AP, במהלך הקרבות בין ארצות הברית ויפן, נראים שישה נחתים אמריקאים מניפים את הדגל ארצות הברית על הר סוריבאצ'י שבדרום האי היפני איוו ג'ימה.
הצילום מציג את הלוחמים במאמץ הנפה יוצא דופן, ועל פי תנודת הדגל דומה כי רוח עזה נשבה בפסגה הגעשית. רוזנטל, שליווה את החיילים שטיפסו לשם, מספר שכשהוא הבין שהם עומדים להניף את הדגל, הוא התרחק אחורנית מרחק 10 מטרים וערם מספר סלעים כדי להגביה את עצמו מעליהם. רק מנקודת הצילום הזו, טען, אפשר היה להפוך את הנוכחים לגיבורים מיתולוגיים.
ב-1945 התצלום נבחר להוביל את הקמפיין למימון המערכה הצבאית האמריקאית, הופץ על גבי 3.5 מיליון פוסטרים, והכניס לקופת המלחמה כ-26.3 מיליארד דולר. באותה השנה הצילום זיכה את רוזנטל בפרס פוליצר לתצלום הטוב ביותר. ב-2019 דיווח DPREVIEW, אתר המאגד מסד נתונים ענק על צילומים במאה ה-20, כי עותק מקורי ונדיר של התצלום, בחתימת רוזנטל, הוצע למכירה פומבית ב-25 אלף דולר.
6
במאמר על תמונות ניצחון שפורסם באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי ב-2019, דן מחברו, ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר קבוצת "כלמוביל", בהבדלים שבין "תמונות של ניצחון אובייקטיבי", כלומר כאלה שנוצרו מצירוף מקרים, ל"תמונות של ניצחון סובייקטיבי", שעומד מאחוריהן תכנון נסתר.
"ההבדל בין התמונות אינו בעצם הייצוגים, אלא במנגנון שמפיק אותן", הוא טוען. "הפקת 'תמונות ניצחון' מוסדה רשמית עם הקמת 'פלגת התיעוד המבצעי' של דובר צה"ל ב-2012, בעקבות מבצע 'עמוד ענן'. צלמי היחידה מוגדרים כ'מתעדים מבצעיים' ומוצמדים לכל גדוד חי"ר.
מן הראוי להדגיש, שעצם הצורך בתיעוד מבצעי אינו מעיד בהכרח על כוונה נסתרת להפיק 'תמונות ניצחון'. אולם, העובדה שהיחידה כפופה לדובר צה"ל, שמלאכתו בדברור ולוחמה תקשורתית, ולא לגוף שעוסק בתחקירים, בקרה והפקת לקחים, מפנה את הזרקור לביצה הטובענית של תמונות ניצחון 'מטעם'".