מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה בסוריה, ראזי מוסאווי, נהרג ביום שני במתקפה אווירית שמיוחסת לישראל, ושכדוגמתה לא זכורה מאז החיסול האמריקאי של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, בינואר 2020. שלושה טילים הופלו על ביתו של מוסאווי ברובע סיידה זיינב בדמשק, זמן קצר לאחר ששב מביקור בשגרירות איראן בסוריה, ולא הותירו סיכוי לאיש שלפי טענות איראניות ניצל משני ניסיונות חיסול ישראליים קודמים.
● פרשנות | כבר לא בונה על שקט: ישראל הפסיקה להיות הצד המגיב
● שלושה טילים על בית בדמשק: כך חוסל אחד מראשי השליחים של איראן
● איראן מתגאה בטילים חכמים עם טווח של 1,000 ק"מ. האם הם קיימים?
● קרובות לישראל ומאיימות על אסדות הגז: מי הן המיליציות הפרו-איראניות בעיראק
מוסאווי, ששירת עשרות שנים במשמרות המהפכה, היה אחראי במסגרת תפקידו על העברות הכספים והמענה הלוגיסטי מצד איראן לחיילי המיליציות הפרו-איראניות. הוא נחשב למקורב לסולימאני, ובין השאר נטל חלק בפעילות האיראנית הענפה של העברת אמצעי לחימה מתקדמים ממעבר קאים בעיראק לבוכמאל שבסוריה, הן עבור המיליציות הפרו-איראניות בסוריה והן עבור חיזבאללה.
בבוכמאל, האיראנים מתפעלים את הבסיס האסטרטגי "אימאם עלי", שבו מוצבים כוחות רבים ומאוחסנים אמצעי לחימה רבים - חלקם מתחת לפני הקרקע. אותו בסיס, לפי פרסומים זרים, הותקף לא פעם על-ידי חילות האוויר של ישראל וארה"ב, במטרה להצר את צעדי משמרות המהפכה.
כוח קודס הוא אחת מחמש המחלקות של משמרות המהפכה, שהן הגוף הביטחוני החזק ביותר של משטר האייתוללות. תפקידו של כוח קודס הוא לפעול להפצת "המהפכה האסלאמית", בעיקר באמצעות "ציר ההתנגדות" לישראל שבנה סולימאני, שכולל בעיקר את חיזבאללה בלבנון, המורדים החות'ים בתימן, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק וכן זיינביון הפקיסטנים ופאטמיון האפגנים, שפועלים בעיקר בסוריה.
"משמרות המהפכה הן היחידה שאמונה על שמירת המשטר ולמנוע הפיכה", מסביר ד"ר יוסי מנשרוף, חוקר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. "למשמרות המהפכה יש את אותו שיוך פוליטי שמרני עם הנשיא איברהים ראיסי. חיסול מהסוג של מוסאווי הוא כזה שבדיוק בתווך שבין שגרה מול איראן לבין פעולה שמובילה למלחמה. ישראל צריכה לנקוט פעולות, כי איראן לא מעוניינת במלחמה".
כוח קודס, שלפי הערכות מפעיל כ-200 אלף לוחמים מקצה לקצה, נהנה מתקציבים גבוהים במושגים איראניים, מעצם היותו חלק משמעותי ממשמרות המהפכה, שהן הגוף הביטחוני המתוקצב ביותר. ברמת התקציב הרשמי, משמרות המהפכה קיבלו בשנה הפיסקאלית 2022-2023 לא פחות מ-1,190 טריליון ריאל איראני (דולר אחד שווה 42,275 ריאל, כך שמדובר בכ-28 מיליארד דולר) - פי שלושה מתקציב הארגון לפני שנתיים בלבד. המחשה לסדרי העדיפויות של משטר האייתוללות מתקבלת מהעובדה שהיקף הוצאות המשטר על משמרות המהפכה גדול פי כ-2.4 מזה של הצבא, כשעוד בתווך נמצא תקציב המשטרה.
כלומר, מה שעומד בבסיס קבלת ההחלטות של הממשל הוא החשש התמידי מהפיכה והשאיפה הקבועה להפצת המהפכה האסלאמית. פחות מטריד אותם הצבא, ואפילו המאבק המודיעיני מול ישראל, באופן מפתיע למדי, לא מתוקצב מאוד. היקף ההוצאות השנתיות על משרד המודיעין נמוך ביותר מחצי אפילו מזה של הצבא.
ואולם, על אף הפערים האדירים בין התקציבים הרשמיים של משמרות המהפכה ובין אלה של יתר כוחות הביטחון, ידוע לכל האיראנים כי במציאות נהנה מפקד משמרות המהפכה, חוסיין סלאמי, מהכנסות גבוהות אף יותר מהמדינה. אחת השיטות הבולטות לכך היא "צביעת" תקציבים בתור "המטה הכללי של הכוחות המזוינים של איראן", גוף שמפקד מלמעלה על משמרות המהפכה, הצבא וכוחות ביטחון הפנים - ויושב תחת משרד ההגנה. אותם תקציבים, שלכאורה מופנים אליו, מיועדים כתוספת למשמרות המהפכה.
שיטה נוספת, שמגובה בתקציב תחת סעיף "הנפט והקשרים שלו עם הממשל", היא כזו שבה חברת הנפט הלאומית NIOC מספקת לאותו מטה כללי נפט שאותו הם יכולים למכור או לזקק - והיקפו עומד על כ-4.5 מיליארד דולר.
המשכורות צנחו
התקציבים האדירים של משמרות המהפכה משמשים גם את חלק מבכירי הארגון לשחיתות, כדי לגרוף הכנסות גבוהות יותר. לפי דיווח של ערוץ איראן אינטרנשיונל האופוזיציוני, מלפני כחצי שנה, ג'מאלדדין עברומאנד, שמשמש כעוזר צבאי ליו"ר הפרלמנט, מוחמד באכר קליבאף, וקודם לכן כיהן בתור סגן מפקד משמרות המהפכה לנושאי תיאום, דאג להסיט תקציבים שיועדו לטובת חיילי מיליציות בסוריה ובתימן.
לפי הדיווח, המשכורות של פטמיון, זיינביון והחות'ים צנחו בשנים האחרונות מ-700 דולר בחודש ב-2018 לכ-100-200 דולר ב-2022. מנגד, לוחמי חיזבאללה נהנים ממשכורות בסך כ-1,300 דולר בחודש, ולוחמי המיליציות בסוריה מכ-250 דולר. מה שקרה הוא שעברומאנד וקצינים נוספים דיווחו למשטר על שכר בסך כ-500-1,000 דולר לכל לוחם, ושלשלו לכיסם את ההפרשים, שמסתכמים לפי איראן אינטרנשיונל במאות מיליוני דולרים.
הסיבה שבגינה המיליציות הפרו-איראניות הרבות בעיראק לא מהוות שיקול תקציבי משמעותי עבור איראן, היא שמימונן מגובה בבסיס התקציב העיראקי מעצם היותן חלק מארגון הגג חשד א-שעבי. בחודש יוני האחרון, הפרלמנט העיראק אישר את התקציבים ל-2023-2025, בסך כ-153 מיליארד דולר בשנה. במסגרת זאת, תקציב חשד א-שעבי קפץ בכ-700 מיליון דולר לכ-2.88 מיליארד דולר, במטרה שמספר החיילים יוכפל כמעט, מכ-122 אלף לכ-238 אלף.
לממשל בבגדד נוח יחסית לתקצב את חשד א-שעבי משום שאינם רק פרו-איראנים. הרוב הם שיעים, גדודי חיזבאללה, אסאיב אהל אל-חאק, גדודי אל-שוהאדה, אל נוג'בא, באדר וגדודי אימאם עלי, אך ישנם גם אחרים. גדודי סלאח א-דין הם סונים, וכן יש את גדודי הטורקמנים, גדוד בבל שהם אשורים, וגדוד 80 שמתבסס על יזידים.
החוב זינק ב-61%
לצערו של נשיא איראן, איברהים ראיסי, משימת מימון משמרות המהפכה בתקופה הקרובה לא צפויה להיות קלה. גם לאחר העלייה הקלה במחירי הנפט בצל המצור של המורדים החות'ים על הים האדום, מחיר חבית ברנט עומד היום על כ-17% פחות מאשר לפני כשלושה חודשים. וזאת, כאשר לפי הערכות, טהרן מוכרת לסין, הצרכנית של כ-91% מהנפט המיוצא שלה, בכחצי מהמחיר הגלובלי.
זה מתרחש לאחר שבשנה הפרסית החולפת (מרץ 2022-מרץ 2023), היקף החוב של ממשלת איראן זינק ב-61%. סך ההלוואות השנתי הגיע בשנה הפרסית לקרוב ל-50 מיליארד דולר, שמהווים כ-30% מהתמ"ג השנתי. המשמעות היא שבמדינה עם אינפלציה בקצב שנתי של כ-40% ומעלה לאורך השנה החולפת, המצב צפוי רק להחמיר. לצורך ההשוואה, היקף הגירעון הכולל של טורקיה, קרי לא רק בשנה בודדת, עומד על כ-31% מהתמ"ג.
בסיכומו של דבר, משמרות המהפכה מבטיחים את שרידות משטר האייתוללות, אבל מהווים חלק משמעותי בריסוק הכלכלה האיראנית, שמקרטעת ממילא.
