כלב הערבה. המחקרים על החיה הולכים ומתרבים / צילום: ויקיפדיה
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
לפני כ־40 שנה, קונסטנטין "קון" סלובודצ'יקוף, 80, פרופסור להתנהגות בעלי חיים באוניברסיטת צפון אריזונה, יצא לסייר במרחבים הפתוחים של המדינה. כחוקר חיפושיות, הוא תר אחר זנים חדשים למחקר שלו. בעומק השטח, הוא שמע שריקות עזות, הדומות "לקולות קליעים השורקים מעל ראשי", לדבריו. כשהתקדם אל עבר מוקד השריקות, הן התחזקו ואז נדמו. כשהתרחק מהאזור, שמע אותן שוב. הוא עלה למקום מעט גבוה ותצפת על האזור. להפתעתו, הוא הבין שהוא עמד מטרים ספורים ליד מושבה שוקקת של כלבי ערבות (Prairie dogs באנגלית), מכרסם נפוץ בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. שמם בעברית הוא "נובחניות", והם זכו לו בשל קריאות האזהרה שלהם המזכירות נביחות כלב.
● סיפורה של הדובה השחורה שמאחורי "פו הדוב"
● חתול הרחוב שהפך לגיבור הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה
כבר ב־1804 הוזכר כלב הערבות ביומני משלחת לואיס וקלארק, המשלחת הראשונה שחצתה את אמריקה הצפונית, ממזרח היבשת אל חוף האוקיינוס השקט ובחזרה. מריווד'ר לואיס, אחד מראשי המשלחת, תיאר אותו בכתביו כ"סנאי נובח".
החלטה משנה חיים
לעת ערב סלובודצ'יקוף חזר לביתו. סימפוניית השריקות ששמע באותו יום לא נתנה לו מנוח. למחרת קיבל החלטה ששינתה את חייו: לחקור את השפה, התקשורת וההתנהגות החברתית של כלבי הערבות. 40 שנה מחקריו ממוקדים בחיה הזו, מה שהפך אותו לאחד המומחים הגדולים בעולם.
במהלך התצפיות על המושבות של כלבי הערבות הוא גילה שהם ניזונים מפירות, ניצני פרחים, עשבים וזרעים קטנים. בחורף, נקבות בהריון צורכות גם שלג, כתוספת מים לתזונתן. הם חיים ברשת מחילות מפותחת, שאורכן 10 מטרים ועומקן 3 מטרים, וחומן הוא בין 5-10 מעלות צלזיוס בחורף, ובין 15-25 מעלות צלזיוס בקיץ.
הם מזהים את קרוביהם על ידי ״נשיקה״, נעילת הלסתות של אלו באלו, עורכים תורנויות אכילה, במהלכן אחד אוכל והשני שומר עליו מטורפים, וכמעט אינם מתרחקים מהמושבה.
מושבת כלבי ערבות כוללת כ־15 עד 26 משפחות. רוב המשפחות מורכבות מזכר בוגר אחד, שתיים עד שלוש נקבות בוגרות, וממספר נקבות וזכרים צעירים. הנקבות נשארות בקבוצת האם שלהן כל ימי חייהן, ולפיכך מהוות את מוקד היציבות של המשפחה, ואילו הזכרים עוזבים בבגרותם את הקבוצה ומזדווגים בקבוצות אחרות.
שריקות בדציבלים שונים
שלושה טורפים מאיימים על כלבי הערבות: זאב הערבות, הנץ האדום זנב ובני האדם. זאב הערבות מתקרב אליהם בזחילה ומתנפל עליהם, ואילו הנץ עט עליהם מהשמיים. בימים עברו הילידים ביבשת אמריקה צדו אותם למטרות מזון, ואילו היום צדים אותם כדי למנוע את התפשטותם.
ממחקרו של סלובודצ'יקוף עלה כי כלבי הערבות מקיימים מערכת תקשורת מורכבת ומתוחכמת, באמצעותה הם מזהים טורפים והיא כוללת מידע על הגודל, המהירות, הצורה והצבע שלהם.
כך, למשל, כשזאב ערבות מתקרב למושבה: כלבי הערבות הקרובים נכנסים מייד למחילה. כלב ערבות אחד נותר על מפתן המחילה וקריאתו הצורמת מזהירה את כלבי הערבות הרחוקים יותר.
כשמגיע הנץ, הראשון שמזהה אותו - שורק. כולם נכנסים למחילות ולא מוציאים מהן את ראשם. הסיבה לכך היא שלא ניתן לדעת מהיכן יתנפל עליהם הנץ. וכשהציידים מגיעים, כל כלבי הערבות מתחפרים בעומק המחילות. לכלבי הערבות קריאה מיוחדת באמצעותה הם מאותתים זה לזה על מקום בו יש מזון, ויש להם גם קריאה השמורה לבן משפחה שהתרחק מהמושבה והלך לאיבוד. עוד הוכיחו מחקריו של סלובודצ'יקוף כי כלבי הערבות שורקים בדציבלים שונים, בהתאם למידת הקירבה של הטורף למושבה, וששריקות מסוימות "מסמנות" את מראהו של הגורם המאיים: כל אחד מהחוקרים מקבוצת המחקר של סלובודצ'יקוף לבש חולצה בצבע אחר, וכל אחד מהם "זכה" לשריקה שונה.
במשך שנים כלבי הערבות נתפסו כמין מזיק בשל המחילות שחפרו מתחת לפארקים, גני שעשועים ושטחים חקלאיים. על מנת לצמצם את התרבותם, נהגו להרעיל אותם ולהטביע את בתי הגידול שלהם, עובדה שדחפה את סלובודצ'יקוף להוביל את שימור החיה בארצות הברית. כיום, בזכות גילויו פורצי הדרך, כלב הערבות מוכר כחיה אינטליגנטית להפליא, שהמחקרים עליה הולכים ומתרבים.