נשיא אוקראינה זלנסקי ונשיא רוסיה פוטין / צילום: Associated Press
ירוסלב טרופימוב הוא כתב יחסי החוץ הבכיר של הוול סטריט ג'ורנל. המאמר הזה מעובד מספרו החדש, "האויבים שלנו ייעלמו: הפלישה הרוסית ומלחמת העצמאות של אוקראינה", שיפורסם בהוצאת פינגווין ב־9 בינואר.
כמה שבועות לאחר שהפלישה הרוסית לאוקראינה החלה בפברואר 2022, דיפלומטים משני הצדדים נפגשו לשיחות שלום. ואז- העולם למד על הטבח בבוצ'ה.
האחראי הראשי על המשא ומתן של אוקראינה, דויד ארחמיה, הצביע על בקבוק של ג'ל לחיטוי ידיים על השולחן, מכוסה בבד לבן וצחור, בעת שמשלחות המו"מ של הרוסים והאוקראינים התקבצו בארמון דולמאבהצ'ה באיסטנבול.
● רוסיה ואיראן חתמו על הסכם סחר חופשי. איך זה ישפיע על ישראל והמערב?
● שנתיים לתוך המלחמה: יצוא הגז של רוסיה בשפל של כ־40 שנה
● אוקראינה סיפקה לרוסיה טילים לפני כ-20 שנה. עכשיו היא לא מצליחה ליירט אותם
"זה חומר מחטא", אמר ארחמיה למקבילו הרוסי, ולדימיר מדינסקי, היועץ של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
"ואני חשבתי שזו וודקה", צחק מדינסקי.
היה הרבה מתח בזמן המפגש החשוב הזה ב־29 במרץ, 2022. דמיטרו קולבה, שר החוץ האוקראיני, בדיוק ייעץ למשלחת המו"מ האוקראינית לא לקבל שום משקאות מהרוסים ולא לגעת באף משטח, למקרה שיהיו מורעלים. אחרי ככלות הכל, כוחות רוסים עדיין היו בשערי קייב וניסו להפיל את הנשיא ולדימיר זלנסקי ואת ממשלתו.
מה שלמעשה קרה באותו יום שלישי היה הרה גורל ומיד אחר כך הפך לדוגמה של אי הסכמה יסודית בין אוקראינה, מדינות המערב ורוסיה. המפגש באיסטנבול גם התברר בדיעבד כנקודת מפתח באי ההסכמה בדיון האמריקאי הפנימי לגבי המלחמה, בעת שסיוע נחוץ לאוקראינה מתעכב בקונגרס בגלל התנגדות של הרפובליקנים. יש מי שטוענים שאוקראינה בזמנו החמיצה הזדמנות לסיים את המלחמה. הסיפור האמיתי מצייר תמונה שונה והרבה יותר מורכבת.
האוקראינים הסכימו להמשיך בשיחות המו"מ בשביל להרוויח זמן
הפגישה הראשונה בין שליחים אוקראינים ורוסים התרחשה ב־28 בפברואר 2022 בעיר הבלרוסית גומל, ארבעה ימים אחרי שטנקים רוסים חצו את גבול אוקראינה. במפגש הזה, מדינסקי הקריא רשימה ארוכה של דרישות של הקרמלין. היא כללה החלפה של ממשלת זלנסקי בממשלת בובות, מסירה של כל הטנקים והתותחים שבידי כוחות אוקראינה, מעצר ומשפט של "הנאצים" - יופמיזם רוסי לכל אוקראיני המתנגד לשלטון של מוסקבה - ושחזור הרוסית כשפה הרשמית של אוקראינה. מדינסקי אפילו דרש שרחובות שנקראו על שם גיבורים לאומיים אוקראינים, יקראו בשמות הסובייטים הישנים שלהם.
"הקשבנו להם, והבנו שאלה לא אנשים שנשלחו בשביל מו"מ אלא כדי שניכנע", נזכר אחד הנציגים האוקראינים, היועץ של זלנסקי, מיכאילו פודוליאק. אבל כדי להרוויח זמן הסכימו האוקראינים להמשיך בשיחות.
ב־10 במרץ, קולבה טס לעיירת הנופש הטורקית אנטליה כדי להיפגש עם מקבילו הרוסי, סרגיי לברוב, הפגישה הראשונה ביניהם מאז תחילת המלחמה. "שאלתי את לברוב שאלה פשוטה מאחורי דלתות סגורות באנטליה: השר, מה אתה רוצה? זה כל מה שאני רוצה לדעת", נזכר קולבה. לברוב לא ענה, ובמקום זה נכנס לשורת ההאשמות הרגילה לפיה אוקראינה הפכה למעוז של ניאו־נאצים שכל תשוקתם לחתור תחת רוסיה.
זלנסקי היה מוכן לוותר על החלום של אוקראינה להצטרף לנאט"ו
ב־19 הימים שבין הפגישה באנטליה והשיחות באיסטנבול, המצב בשדה הקרב השתנה דרמטית לטובת אוקראינה. סביב קייב מכל צידיה, כוחות אוקראינים מהירים נחלו ליחידות הרוסיות שהיו שחוקות עד הקצה תבוסה אחר תבוסה.
במשך השיחות, הנושא של החברות האוקראינית בנאט"ו היה נושא מרכזי באג'נדה. בשבועות הראשונים של המלחמה, ציין זלנסקי שאוקראינה יכולה לוותר על החלום שלה להצטרף לנאט"ו בתמורה לערובות ביטחון מחייבות גם מצד המערב וגם מצד רוסיה. הנציגים האוקראינים גם הפגינו גמישות לגבי הדרישות הרוסיות להקטין את צבא אוקראינה ולהקפיא את הדיון על השליטה בחצי האי קרים, שטח שמוסקבה כבשה ב־2014, עד להודעה חדשה. שום דבר מזה, כמובן, לא הספיק כדי לבלום את המתקפה הרוסית על הקרקע ואת הפצצות והטילים הרוסים שהמשיכו לרדת כמו גשם על ערים אוקראיניות.
כשהנשיא הטורקי רג'פ טאייפ ארדואן פתח את השיחות באיסטנבול ב־29 במרץ, המנדט של הצוות אוקראיני היה לדחוף לנסיגה רוסית לקווים בהם היה צבא רוסיה לפני הפלישה, אבל להראות פתיחות בנושאי מפתח רבים, כשההחלטות הממשיות יידחו לפגישה שתוכננה להתקיים בין זלנסקי לפוטין.
הדרישה העיקרית של רוסיה, בנוסף לשמירה שאוקראינה לא תצטרף לנאט"ו, הייתה להגביל את יכולתה להגן על עצמה בעתיד. על פי מסמכי טיוטה שנחשפו אחר כך לציבור על ידי פוטין, מוסקבה רצתה שגודל צבא אוקראינה יוגבל ל־85 אלף חיילים, 342 טנקים ו־519 תותחים. אנשי הצוות האוקראיני באיסטנבול הגישו הצעה נגדית לצבא בגודל 250 אלף חיילים, בערך גודלו לפני תחילת המלחמה, עם 800 טנקים ו־1,900 תותחים.
בדיוק כשהתחיל הכנס, שר ההגנה הרוסי, סרגיי שויגו, ביצע הכרזה יוצאת דופן ממוסקבה. המטרות העיקריות של "המבצע הצבאי המיוחד" של רוסיה יושמו באופן כללי, אמר. כמה שעות אחר כך, מדינסקי הופיע במסיבת עיתונאים באיסטנבול עם חדשות אפילו יותר מדהימות. השיחות שנערכו באותו יום השיגו התקדמות משמעותית, הכריז, ומוסקבה החליטה לנקוט צעדים לצמצם את הסכסוך. הכוחות הרוסים המוכים החלו לסגת מאיזור קייב ומחלקים אחרים בצפון אוקראינה.
על פי הגרסה של פוטין לאירועים, הנציגים האוקראינים באיסטנבול הסכימו לרוב הדרישות הרוסיות. "למעשה הצליחו להגיע להסכם", אמר כמה חודשים אחר כך. "כוחותינו עזבו את מרכז אוקראינה, קייב, כדי ליצור את התנאים" להמשך השיחות כדי לסגור את ההסכם הזה, אמר.
אוקראינה דוחה את התיאור הזה של הדברים. אף צד לא ביטא התחייבויות באיסטנבול, על פי קולבה. "לא היה הסכם", אמר. "להיות מעורב בשיחה ולהתחייב למשהו הם שני דברים שונים לגמרי". לגבי הנסיגה הרוסית, פקידים אמריקאים ואוקראינים אומרים שלפוטין לא הייתה ברירה אלא לסגת עד סוף מרץ בגלל ההצלחות של צבא אוקראינה בשדה הקרב.
קולונל איגור גירקין, קצין מודיעין רוסי בדימוס ושר ההגנה לשעבר של המובלעת הרוסית בדונבס, הסכים. "אם לעזוב את השטח המוחזק הפך לבלתי נמנע, הכי טוב לעשות זאת לפני שהחיילים שלך מובסים על ידי היריב", אמר זמן קצר אחרי ההכרזות באיסטנבול. "אנחנו עדיין נצטרך את החיילים האלה - המלחמה תהיה ארוכה". גירקין נכלא מאז במוסקבה על כך שמתח ביקורת על הכישלונות הצבאיים הרוסים.
הטבח בבוצ'ה טרף את הקלפים
בערב 29 במרץ, כשהנציגים הצדיעו אלה לאלה באיסטנבול ותכננו להיפגש שוב לסבב הבא של המו"מ, חיילים אוקראינים כבר נכנסו לעיר בוצ'ה קרוב לקייב. מה שהאוקראינים גילו שם הפך כל הבנה שהושגה באיסטנבול למיותרת.
כמו פרברים צפון מערביים אחרים בחגורה הירוקה של קייב מעבר לנהר אירפין, בוצ'ה הייתה עיירה רגועה של בתים צמודי קרקע ובניינים של חמש קומות בין עצי אורן, מגרשי משחקים ופארקים. היו בה כמה אתרי נופש, כולל בריכות, ומועדון רכיבה. כשהכוחות האוקראינים נכנסו לבוצ'ה, הם נתקלו במחזה מזעזע: עשרות גופות מוטלות מרקיבות בגשם ברחוב יבלונסקה ובאיזורים הסמוכים. לחלק מהגופות חסרו גפיים, שכנראה נאכלו על ידי כלבים, ואצל אחרות המוח נזל מגולגולת מרוסקת.
כשהחיילים המשיכו לחקור, הם מצאו כמה גופות גברים, רובם ערומים מהמותניים ומעלה, מוצאים להורג ושוכבים על הקרקע בכתובת 144 ברחוב יבלונסקה. על המדרכות, בתעלות וקברים מאולתרים, היו גופות אחרות עם ידיים קשורות. על חלק מהן היו סימני התעללות: עיניים שנעקרו, אצבעות שנכרתו.
יותר מ־450 אזרחים נהרגו בבוצ'ה בחודש שהעיירה הייתה תחת כיבוש רוסי. זוועות נעשו ברחבי אוקראינה הכבושה, בייחוד במריופול. אבל בבוצ'ה, החיילים הרוסים ברחו כל כך מהר שלא היה להם זמן לסלק את העדויות ולהסתיר את קנה המידה של הטבח.
כשהצילומים בוצ'ה התפשטו ברשתות חברתיות, זלנסקי - כמו רוב האוקראינים - התמלא זעם. "המהות של הרשע הגיעה לארצנו - רוצחים, מענים, אנסים ובוזזים המכנים את עצמם צבא", אמר בנאום לאוקראינים. "הם הרגו במודע, ומתוך הנאה".
למרות שהנציגים האוקראינים והרוסים נשארו בקשר, כדי לדייק את המסמכים שנוסחו באיסטנבול בשבוע הקודם, זלנסקי אותת שהרציחות שהתגלו בבוצ'ה שינו את הכל. "מה שקרה כאן הוא רצח עם", אמר, בפנים חתומות, בביקורו בעיר - המקום הראשון אליו יצא מקייב מאז הפלישה. "מאוד קשה להמשיך לדבר כשרואים מה קרה כאן".
במוסקבה לא הביעו נקיפות מצפון לאחר חשיפת הזוועות בבוצ'ה. "זו פרובוקציה ברורה", רעם לברוב. לא נפגע אפילו אזרח אוקראיני אחד, הכריז שר ההגנה הרוסי. מדינסקי אמר שהאוקראינים כנראה ביימו את הזוועות בבוצ'ה בגלל שהשם של העיר נשמע כמו המילה באנגלית לקצב, butcher.
בריטניה היתה הראשונה לסיע לאוקראינה
ב־9 באפריל, ראש ממשלת בריטניה הגיע לקייב ששינתה את פניה. הוא היה אחד המנהיגים המערביים הראשונים לעשות את הנסיעה, מאז הפלישה. עברו פחות משבועיים מאז שיחות איסטנבול, ולמרות הזעם של זלנסקי, משלחות המו"מ הרוסית והאוקראינית עדיין היו בקשר דרך זום.
"הייתי קצת מוטרד בשלב הזה", נזכר ג'ונסון. "בחיי שלא יכולתי לראות איזה הסכם יכול להיות, וחשבתי שכל הסכם עם פוטין הולך להיות די שפל". כשישב עם זלנסקי בקייב, אמר ראש ממשלת בריטניה את דברו: "אף אחד לא יכול להיות יותר אוקראיני מהאוקראינים, וזה לא ענייני לומר לכם מה צריכות להיות מטרות המלחמה שלכם, אבל בכל הנוגע לי, פוטין חייב להיכשל ואוקראינה חייבת להיות מסוגלת לשמור ריבונות מלאה ועצמאות. ... אנחנו לא נלחמים ישירות, אתם כן. אלה אוקראינים שנלחמים ומתים. אבל אנחנו תומכים באוקראינה באלף אחוז".
זלנסקי לא היה זקוק לשכנוע. השיחה עברה במהירה לדרכים קונקרטיות בהן בריטניה יכולה לעזור לצבא האוקראיני, כמו אספקת ציוד צבאי. זה היה הזרזיף הראשון במה שיהפוך למבול של משלוחי נשק מערבי יותר ויותר מתוחכם. בינתיים, השיחות באינטרנט בין הצוותים האוקראיני והרוסי התמוססו.
בקרמלין, פוטין היה בטוח שוושינגטון, ולא לונדון, הכריחה את זלנסקי לזנוח את המו"מ מתוך תקווה להתיש את רוסיה במלחמה ממושכת. פקידים בכירים רוסים כל הזמן העלו את הנקודה זו בפגישות עם המקבילים האמריקאים שלהם. "אלה בלבולי שכל", אמר פקיד בכיר בממשל ביידן. "אני יודע כעובדה שארה"ב לא הייתה קשורה להחלטה הזו. הסתכלנו על זה מהצד בזהירות".
העמדה החדשה של זלנסקי, שלא השתנתה מאז, הייתה לדרוש נסיגה מלאה של הכוחות הרוסים מכל השטחים של אוקראינה אליהם פלשה מאז 2014, כולל חצי האי קרים, והגשת תביעות נגד אנשים ביטחון רוסים החשודים בביצוע פשעי מלחמה.
"באיסטנבול עדיין לא הבנו את סוג המלחמה שרוסיה נלחמת, את הכוונה שלה לרצח עם", הסביר פודוליאק. "מרגע שחזרנו מאיסטנבול, והרוסים עזבו את איזור קייב, ראינו את הפשעים החייתים שביצעו שם. והבנו שרוסיה תנסה לחסל את אוקראינה לא משנה מה".