לאחד מבני הזוג יש רכוש וכספים משלו. מה קורה במקרה של גירושים? / אילוסטרציה: Unsplash, Wil Seaman
הכותב הוא מומחה בתחום דיני המשפחה והירושה, מכהן כיו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה של לשכת עורכי הדין
קרקע חקלאית בחדרה נקנתה מחסכונותיה של אישה ואף נרשמה בבעלותה הבלעדית של האישה בלשכת רישום המקרקעין, קודם לחיי הנשואים עם בעלה. למרות זאת, בית המשפט לענייני משפחה קבע במסגרת הליכי גירושים בין בני הזוג כי העובדה שכספה של האישה עבר דרך חשבון משותף לצדדים, מעידה על כוונת שיתוף ספציפית של האישה לשתף את בעלה בכספים שהפכו במרוצת הזמן לקרקע. בעקבות ערעור שהגישה האישה למחוזי, אושרה הקביעה.
● המגדל החיפאי שהכפיל את השווי שלו בתוך פחות מ-3.5 שנים
● לקח מר: זו הייתה התקווה הגדולה של שוק הנדל"ן. ואז הגיעו התוצאות
● חזקת התא המשפחתי: איך להוכיח שנכס שייך רק לאחד מבני הזוג גם ללא הסכם ממון?
עובדות המקרה: הצדדים נישאו ב־2011 והביאו לעולם שלושה ילדים, כולם קטינים בעת הליך הגירושים. במהלך נישואיהם נרכשה הקרקע מושא ההליכים תמורת 209 אלף שקל. מקורות מימון הרכישה היו חסכונות שצברה האישה טרם נישואיה. האישה "שברה" את חסכונותיה והפקידה אותם לחשבון המשותף של הצדדים, ומשם שילמה בהם את התמורה עבור המגרש למוכרי הקרקע. כשנתיים לאחר מכן לקחו הצדדים הלוואה משותפת כדי לממן תשלום היטל ההשבחה, שעמד על 43 אלף שקל בגין המגרש.
בשלב מסוים יחסי הצדדים עלו על שרטון, והם נפרדו. כחלק מהליכי הגירושים קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הקרקע שייכת לצדדים שווה בשווה. בית המשפט הדגיש כי העובדה שחסכונות האישה "שכבו" בחשבון המשותף, העובדה ששהו שם זמן קצר בלבד, טרם נמשכו לטובת הרכישה, לא שוללת את חלקו של הבעל בקרקע, ובפועל בני הזוג ראו בה נכס משותף.
הטענות: לטענת האישה, הקרקע נרכשה מכספים שאמה וסבתה חסכו לטובתה מאז הולדתה. כספים אלה הועברו לחשבון המשותף רק כ"תחנת מעבר", באופן שאינו יוצר לגביהם כוונת שיתוף.
מנגד טען הבעל כי הקרקע נרכשה במהלך הנישואים ומכספים מהחשבון המשותף, כך שיש לראותה כמשותפת. הוא הוסיף כי תשלום היטל ההשבחה מכספים משותפים מעיד כאלף עדים ו"כדבר מה נוסף" על כוונת שיתוף של האישה במגרש שנרכש. עוד טען הבעל כי מעולם לא נאמר לו שהקרקע היא של המערערת בלבד, ואילו היה יודע זאת - לא היה מביא עמה לעולם שני ילדים נוספים.
ההחלטה: בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה. השופטת ורדה פלאוט ציינה כי השופטת בבית משפט לענייני משפחה האמינה לזעקת הבעל לפיה היה נמנע מהבאת ילדים נוספים עם האישה, לו היה יודע שישנה הפרדה רכושית בנוגע לקרקע.
השופטת הדגישה כי מדובר בקרקע לא בנויה, ומכאן שיש לתהות כיצד התכוונה האישה לממן את עלויות בניית הבית על הקרקע, בסך כ־900 אלף שקל, נוספים ללא עזרת הבעל. תהייה נוספת שהעלה השופט צבי ויצמן, שהצטרף לדעתה של השופטת פלאוט, הייתה מדוע חסכונות האישה הופקדו דווקא לחשבון המשותף ולא לחשבון ייעודי אחר.
לרשום נכסים בנפרד
המסקנה הנובעת מכך, לדברי השופטים, היא שהצדדים ראו את רכישת המקרקעין כעניין משותף, ומכאן שהיא שייכת לשניהם בחלקים שווים.
המשמעות: אם רוצים לשמור על נכסים או כספים כנפרדים, יש להפרידם באופן יזום מהמסה המשותפת הנצברת במהלך חיי הנשואים. לגבי כספים, יש לשמור אותם בחשבון נפרד שלא מעורבים בו כספים משותפים.
באשר למקרקעין, רצוי להשאירם רשומים בבעלות נפרדת. על־מנת לשמר את המצב ולהגן על רכוש שמעוניינים להפריד אותו מהמסה הרכושית המשותפת, יש לערוך הסכם ממון ולהבהיר את הדברים ב"רחל בתך הקטנה". ברגע שנכסים וכספים נכנסים למסה המשותפת - חשבון בנק משותף או שימוש לרכישת נכסים משותפים - בית המשפט ייטה לראות את זה ככוונה של אותו בן זוג שהיו בבעלותו הבלעדית הכספים או הרכוש, כמי שהביע כוונה לשתף את בן הזוג האחר.
כמו כן, נדגיש כי חוק יחסי ממון בין בני זוג מחריג מהרכוש המשותף ירושות ומתנות שהתקבלו על־ידי מי מבני הזוג אפילו במהלך הנשואים ובלבד, שכאמור אותו בן זוג שקיבל את הירושה או המתנה שמר אותם בנפרד.
61868־07־22 עמ"ש