אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
הוועדה לבחירת שופטים התכנסה השבוע לראשונה מאז 2022 בדרך לבחור את השופטים הבאים: שופטי בית המשפט העליון, שמכריעים בנושאים חוקתיים וברומו של עולם, וגם השופטים שיקבעו כמה שנות מאסר יקבל אנס, מה יהיה דינו של חוזה שהופר ועד איפה נמתחת האחריות של רופא. הסטריאוטיפים על השופטים מוכרים, אבל לא ברור עד כמה הם משקפים את המציאות. מי הם האנשים האלה, ואיך נראים המינויים שיקבעו איך בתי המשפט ייראו בשנים הקרובות?
● אבישי גרינצייג, דעה | כדי להבין את הבעיה במערכת, מספיק להיחשף לדיוני הוועדה לבחירת שופטים
● עם הסכמה או בלעדיה, ללא מינוי אחר עד אוקטובר, יצחק עמית יכהן כנשיא העליון
● כך השתלטו בוגרי האוניברסיטה העברית על בית המשפט העליון
● נטע סרוסי, פרשנות | גיוון זה חשוב, אבל הוא לא משנה אם המערכת לא רואה אותך
על שאלות אלה ניתן לענות באמצעות מאגר השופטים שהחל לבנות אלון חספר במהלך עבודתו האקדמית, וכעת שודרג והונגש לציבור בסיוע דוב מורל ובסיוע מענק מחקר מתוכנית עמיתי עזריאלי.
"המאגר מבוסס על המידע הביוגרפי שמפורסם באתר הרשות השופטת", מסביר חספר. "המידע שם מתבסס על דיווח של שופטים, ומטבעו הוא חלקי. הנתונים החסרים הושלמו באמצעות פרסומים ממשלתיים, עיתונות וספרות היסטורית. חלק מהמידע מוסק מהנתונים הגלויים, לכן כדאי להתייחס להשתייכות עדתית למשל עם קצת ספק, וגם לגבי דתיות לא מדובר על דיווח עצמי של השופטים, אלא על הסקה מתוך רקע ביוגרפי ותמונות".
● למאגר המלא לחצו כאן
"בבריטניה הנהלת בתי המשפט בעצמה אוספת את המידע השלם ומפרסמת אותו לטובת הציבור, ואנחנו החוקרים והחוקרות היינו יכולים להתמקד בניתוח המידע וחילוץ משמעויות מתוכו", אומר חספר. "אך בהינתן המידע הזמין, זה המאגר המקיף ביותר שניתן להרכיב על השופטים בישראל".
השכלה: מהפכת המכללות ניכרת
אחד הגורמים שהשתנו יותר מכל בשנים האחרונות הוא מקור ההשכלה של השופטים. בשנותיה הראשונות של המדינה, באופן טבעי רוב השופטים רכשו את השכלתם בחו"ל. אך ככל שחלף הזמן, האוניברסיטה העברית הפכה לדומיננטית בבתי המשפט. מצב זה הגיע לשיא בין השנים 1984 ל־1999, בהן רוב מוחלט מבין מינויי השופטים הגיעו מהאוניברסיטה העברית. הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, שראשיתה במוסדות המנדט הבריטי והפכה לחלק מהאוניברסיטה ב-1965, פיגרה במקום השני. אך יחד הן היו 94% מכלל המינויים לבתי המשפט בשנת 1994. יתר 6% הגיעו מהארץ ומחו"ל גם יחד.
השינוי הגיע עם מהפכת המכללות, שהשנה אנחנו מציינים לה 30 שנה. זו אפשרה הרחבה דרמטית של הנגישות להשכלה גבוהה, ולהצטרפות אוכלוסיות חדשות למעגל ההשכלה. ואכן, משנות האלפיים ישנו שיעור הולך וגדל של שופטים שמגיעים ממכללות: "המערכת למינוי שופטים נעה לאט יותר מהחברה", מסביר חספר. "בגלל הוותק שעליהם להשיג, והרמה המקצועית שצריך להוכיח, נוצר דיליי".
לדבריו, "הוותק הממוצע של עורך דין לפני שהוא הופך לשופט הוא 12 שנה; וממש רואים שברגע שעוברות מספיק שנים מהקמת המכללות - מתחילים להגיע מהן שופטים. זה דומה לכך שהמטכ"ל היום נראה כמו שבה"ד 1 נראה לפני 30 שנה".
אך בעוד שהרוב המוחלט של עורכי הדין החדשים מגיעים ממכללות כבר משנת 2000, בקרב מינויי השופטים החדשים הם 15% בלבד. זו עלייה ניכרת, אך עדיין רחוקה מיחסם בקרב עורכי הדין. אפקט העיכוב עדיין לא מסביר זאת.
לדברי רחל בן ארי, שהייתה נציגת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים בשנים 2008-2014, "הרמה של המכללות לא תמיד גבוהה. יש הבדלים ניכרים ביניהן. לפחות בתקופה שלי, קריית אונו הייתה הכי בעייתית, וגם מכללת רמת גן נחשבה כזו, בעוד הבינתחומי, ספיר והמכללה למינהל נחשבו טובות. למכללת צפת לקח זמן להתברג".
היא מוסיפה כי לפעמים אנשים "מכשירים" תואר ראשון במכללה פחות נחשבת בעזרת תואר שני באוניברסיטה; אך לדבריה, המוסד הלימודי עצמו פחות מכריע: "זה בשוליים. עם כל הכבוד ללימודים עצמם, בתוך הקריטריונים וההתאמה לשיפוט זה תופס מקום מוגבל. הלימודים נותנים איזה ניקוד, אבל הניסיון מאז חשוב יותר".
מבחינת הרקע של המועמדים, אומרת בן ארי, למוסד הלימודים דווקא יש חשיבות: "הייתה ביקורת על שיטת 'חבר מביא חבר', ועלתה המודעות לצורך בגיוון מבחינת אוכלוסייה. גם חברי הוועדה וגם הפוליטיקאים שמו על השולחן את שיקול הגיוון. זה תהליך שהתרחש בחברה הישראלית ככלל: המכללות פתחו אפיק קבלה קל יותר ונתנו הזדמנות שנייה למי שהבגרות והפסיכומטרי שלו לא היו גבוהים. אם זה 'ישראל האחרת', מכללות פתחו את הדלת בפני אוכלוסיות יותר מגוונות מרקעים אחרים".
רקע חברתי־כלכלי: מעמד הביניים שולט
גם הרקע החברתי־כלכלי של שופטים משתנה. ב־1980, כ־44% מהשופטים הגיעו מיישובים בעלי מעמד חברתי־כלכלי גבוה (אשכולות 8-10), ומדובר בייצוג־יתר אדיר של האוכלוסייה הכללית - רק 24% ממנה גרה ביישובים הללו. אך מאז חלה התמתנות, ונכון להיום רק 29% מהמינויים מגיעים מיישובים בעלי מעמד גבוה.
"בנתונים שאספנו התייחסנו ליישוב הילדות, כי הוא זה שעוזר יותר להבין את הרקע החברתי ואת חוויית החיים של האדם", אומר חספר, ומעיר כי "לירושלים, שהיא עיר מגוונת מבחינה חברתית־כלכלית, התייחסנו בממוצע כ־7, למרות שהאשכול שלה בפועל נמוך בהרבה, כי השופטים לרוב מגיעים מהשכונות העשירות יותר".
כעת מעמד הביניים שולט: 65% מהשופטים החדשים שמגיעים מיישובי מעמד הביניים בישראל, באשכולות 4-7. זה אומר שיישובי המעמד הנמוך (אשכולות 1-3) זוכים לייצוג זעיר בלבד של 6% במערכת בשנת 2022. עם זאת, אלה בעיקר יישובים חרדיים וערביים, שזיקתם של חלקם למדינה ולמוסדותיה פחותים מאלה של רוב החברה הישראלית, ועל כן מעטים בלבד מתמנים להיות שופטים.
לחרדים יש ייצוג דל במערכת המשפט. לדברי חספר, "במשך שנים רבות חרדים נמנעו מללכת לעריכת דין במערכות האזרחיות, ובאופן טבעי לא הגיעו להיות שופטים. אבל בשנים האחרונות רואים עלייה, אם כי אטית מאוד (שופטים בודדים). בטווח הארוך כנראה שהעלייה תימשך, כי מתחילים להיות הרבה יותר עורכי דין חרדים, וגם יותר יועצים משפטיים עם סיכוי להתברג לתפקידי שפיטה".
לדתיים לאומיים, לעומת זאת, יש ייצוג נרחב במערכת המשפט: בעוד ב-1970 הם היוו 8% בלבד מהשופטים היהודים, שיעורם הולך ועולה בהתמדה עד כדי 21% היום. זאת בזמן ששיעורם באוכלוסייה עומד על 16% מהיהודים בלבד.
ערבים מיוצגים בחסר רב ומהווים 10% מהשופטים לעומת 20% מהאוכלוסייה. מביניהם למוסלמים יש ייצוג קטן יותר, בעוד בני הדת הנוצרית (ועוד יותר - הדרוזית), שיחסיהם עם המדינה טובים יותר, מיוצגים יותר משיעורם באוכלוסייה. "יוצא הדופן הוא מחוז הצפון, שבו הייצוג הערבי ניכר. במזרח ירושלים יש הרבה ערבים תחת מערכת המשפט הישראלית ולא מיוצגים בה כמעט כלל".
עדה: עלייה בשיעור המזרחים
אחד הנושאים הנפיצים בשיח על הצורך בגיוון מערכת המשפט בישראל הוא הנושא העדתי. הפערים בין ייצוג קבוצות העדות בישראל מביאים רבים לתחושה שמערכת המשפט לא שייכת להם ומייצגת אותם באותה מידה. אך האם זה נכון?
השאלה בעייתית מלכתחילה, שכן ההגדרות ל"אשכנזים" ו"מזרחים" הן גמישות, ופעמים רבות אנשים לא מציינים את המוצא המדויק שלהם. "בדורות הקודמים אפשר לבדוק איפה אדם נולד", מסביר חספר. "מעבר לזה בדקנו לפי שם משפחה. אבל זה כמובן עובר רק דרך משפחת האב, ולאורך הזמן מספר שמות המשפחה האשכנזיים והמזרחיים המובהקים יורד, כי יש עברות, נשים שמחליפות לשם של בן הזוג ונישואים בין־עדתיים. זה מדד בעייתי וחלקי, אבל בהחלט אפשר לראות ששיעור בעלי שם משפחה אשכנזי מובהק יורד. שיעור המזרחי המובהק נשאר יציב. אז אלא אם נגיד שאשכנזים 'עברתו' את שמותיהם יותר מאשר מזרחים, שזה לא סביר - רואים עלייה בשיעור המזרחים".
ואכן, מבין אלה שהיה אפשר לסווג את עדתם, אשכנזים עדיין מהווים את הרוב, ושיעורם מכלל מינויי השופטים הוא 59%. הנתון נמוך בהרבה ביחס לעבר: ב־1980 שיעורם היה 78% מהשופטים החדשים.
דווקא שיעור השופטים המזרחים נשאר יחסית דומה: מ־18% מהשופטים החדשים ב־1980, הוא עלה ל־20% בלבד היום. ההפרש מגיע בעיקר משילוב לא־יהודים (בעיקר ערבים), ובמידה פחותה עולי ברית־המועצות לשעבר ואתיופיה.
הסיבה לגיוון: מסלולי קריירה חדשים
מדוע מתרחב הגיוון בקרב שופטים? על־פי עבודת התזה של אלון חספר, אותה כתב באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' ישי בלנק, אחת הסיבות היא פתיחה של מסלולי קריירה חדשים לעבר שפיטה. מסלולים אלה מקנים הזדמנויות לאוכלוסיות חדשות להפוך לחלק מהמערכת: "מערכת המשפט גדלה מאוד, הביקוש למערכת המשפט הלך וגדל, והעומס דרש הרחבה משמעותית של כוח־האדם המטפל בהליכים השונים", מסביר חספר. "התחילו למנות הרבה יותר רשמים, ונוצרו 'רשמים בכירים' עם סמכויות מוגברות, תפקיד שיותר דומה לשופט, והתחילו להגדיל את סגל העזר של השופטים עם יועצים משפטיים".
לדבריו, "זה יוצר מאגר של אנשים שמכירים את עבודת השיפוט, ויש להם קשרים אישיים ומקצועיים עם שופטים, והרבה יותר קל להם להגיע לעמדות שפיטה. זה מה שיוצר שופטי מערכת. זו הדרך של אנשים מקבוצות לא־אליטה, לרבות נשים לא־אשכנזיות, להיכנס למערכת. יש שם רוב נשי מובהק. זה לא הגיע מתוך רצון ליצור גיוון, אבל זה מה שקרה בפועל".
העליון: השינוי פחות דרמטי
בעוד שניתן לראות שינויים דרמטיים בקרב שופטים ככלל, לבית המשפט העליון רוב השינויים עדיין לא הגיעו. למשל, מבחינת יישוב הילדות, בכל המינויים מ־2014 עד 2021, חצי מהשופטים הגיעו מאשכול חברתי־כלכלי גבוה (8-10), וב־2022, 40% מהם הגיעו מיישובים כאלה. למעשה, בעבר האשכולות שמהם הגיעו שופטי העליון היו יותר מגוונים מאשר היום.
אשכנזים עדיין מהווים 71% מהמינויים, מבין אלה שניתן לקבוע את עדתם. גם כולל אלה שאין מידע לגביהם, רוב מוחלט (56%) מהממונים לעליון הם אשכנזים. גם תוצאה גבוהה זו מתונה ביחס לעבר, כשהיה מקובל למנות "מושב מזרחי" אחד בלבד, כפי שהיום מקובל "מושב ערבי". ב־1980 כל 11 המינויים לעליון היו אשכנזים.
גם מבחינת מוסדות לימודים, עדיין ניכרת חד־גוניות בעליון. לאורך השנים האוניברסיטה העברית קנתה בכורה ולאחר מכן דומיננטיות, ובשנות ה־90 המאוחרות 88% ממינויי העליון של כל שנה הגיעו אך ורק מהעברית. בהמשך, אוניברסיטת תל אביב התחזקה, ובמינויים האחרונים ב־2022 הגיעו 44% משופטי העליון מהעברית, ועוד 44% מתל אביב. זה גם אומר שרק 12% מהמינויים הגיעו מכל המוסדות האחרים (כולל מחו"ל) יחד.
נראה כי בעוד שהסטריאוטיפ בנוגע לשופטים לא נוצר בריק, בערכאות הנמוכות יותר חל שינוי משמעותי. השופטים כבר אינם מגיעים מאותו "מילייה" של אוניברסיטה מסוימת, והגיוון מבחינת המוצא והרקע החברתי־כלכלי גדל. מצד שני, שופטים עדיין רחוקים מלייצג את האוכלוסייה הכללית, ולא ברור אם אי־פעם יוכלו לעשות כן, בשל מסלול הקריירה התובעני הדורש לעתים תמיכה מהבית.
אצל שופטי העליון התמונה קיצונית: כמעט כולם מגיעים משתי אוניברסיטאות בלבד, מיישובים עשירים יחסית וממוצא אשכנזי (אם כי יש להתייחס לנתון בזהירות). עכשיו נגלה האם הוועדה לבחירת שופטים, שמתכנסת לבחור שלושה שופטי עליון ועשרות שופטי אחרים, תתחשב במאפיינים האלה.