חיילים שבדיים, ב־2023. צבא שבדיה כולל 24 אלף חיילים בסדיר בלבד / צילום: ap, David Keaton
לפני כשבועיים התייצב הרמטכ"ל השבדי מיקאל בודן בפני הציבור עם אזהרה חמורה: "התכוננו למלחמה". מטרתו, כמו זו של השר להגנה אזרחית קארל־אוסקר בולין - שהכריז באירוע ציבורי יום קודם לכן כי "מלחמה עשויה לנחות על שבדיה" - הייתה לזעזע את דעת הקהל במדינה שלא ידעה מלחמה כבר יותר מ־200 שנה, ולגרום לשינוי תודעתי, על רקע החששות מאיום צבאי ממזרח. "המלחמה באוקראינה היא רק שלב בעבור רוסיה, לא מטרת הסיום", הזהיר הרמטכ"ל.
השניים הצליחו במידה כזו שהשבדים נהרו לאחר מכן לחנויות לקנות מצרכי יסוד לשעת חירום, והחלו לתכנן דרכי מילוט מערבה ולהכין ערכות הישרדות לזמנים קשים. מי ששירתו בצבא השבדי לפני שגיוס החובה צומצם משמעותית, החלו להתכונן למילואים. בעוד פוליטיקאים מיהרו לבקר את ההכרזות, ואמרו כי מדובר באלרמיזם, הצבא והממשלה לא חזרו בהם.
והנה, השבוע התייצב גם שר ההגנה הגרמני, בוריס פיסטוריוס, ואמר בראיון לעיתון "די ולט" כי המחסור בחיילים בצבא הגרמני הוא כה חריף וחמור, עד כי הוא שוקל לגייס לראשונה בתולדות המדינה גם מי שאינם אזרחי גרמניה ל"בונדסווהר" (שמו הרשמי של צבא גרמניה). זאת, אחרי שקרא בעבר להחזיר את גיוס החובה במדינה, ולא זכה לתמיכה פוליטית רבה במהלך. בנוסף לכך, ביום רביעי ניצל הרמטכ"ל הבריטי סיר פטריק סנדרס אירוע פומבי כדי להזהיר את הציבור בממלכה המאוחדת כי הצבא הבריטי "קטן מדי" במתכונתו הנוכחית, וכי אם בריטניה תידרש לצאת למלחמה - הציבור ייקרא להתנדב לשורותיו.
כל אלו כבר אינם סימנים בודדים, אלא מגמה ברורה. השורה התחתונה שלה: אחרי עשרות שנים של צמצום סדרי כוח, ביטול והפחתת גיוסי החובה והקטנת הצבאות, אירופה מעלה כעת הילוך באופן דרמטי בהתחזקות ביטחונית. הליך זה עובר דרך העלאת המוכנות הציבורית למלחמה, בין אם מדובר בחודשים או בשנים קדימה.
הסכנה לאירופה
המלחמה שבה פתחה רוסיה באוקראינה, הציר האיראני שפעיל במזרח התיכון פינת אירופה, וההשפעות שלו על היבשת, ביחד עם חוסר היציבות הגלובלי הכללי - מצביעים על כיוון ברור. ביחד עם הסיכוי שבבית הלבן יישב בשנה הבאה נשיא בדלן שכבר אמר בשיחות סגורות (כפי שנחשף החודש) כי "לא ייחלץ לעזרת אירופה" אם תזדקק לסיוע ביטחוני, הסכנה לאירופה ברורה. וגם אם אין עוררין על העובדה כי אירופה אינה מוכנה עדיין למלחמה, כעת נראה שבכירים ביטחוניים, משטוקהולם ועד ללונדון, מפצירים בציבור האירופי להתפכח, ו"להחליף דיסקט".
בשבדיה האווירה מתוחה בין השאר משום שהמדינה עדיין לא הצטרפה באופן רשמי לנאט"ו. השבוע אישר הפרלמנט הטורקי, אחרי תהליך סחיטה מתמשך שהוביל הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן מול שטוקהולם, את המהלך. כעת הונגריה מנסה לסחוט גם היא צעדים שבדיים שיסייעו לה בתוך האיחוד האירופי תמורת האישור שלה. השבדים ראו בעיניים כלות כיצד הפינים, שהגישו יחד איתם את בקשת ההצטרפות לברית הצבאית, אחרי עשורים רבים של נייטרליות, חוגגים אותה כבר בשנה שעברה.
רק כ־24 אלף חיילים משרתים באופן סדיר בצבא השבדי (לשם השוואה, לפי הערכות, בישראל משרתים כ־150 אלף בצבא הסדיר), ומספר חיילי המילואים בשבדיה עומד על כ־32,000 בלבד. הצבא השבדי סובל מחוסרים רבים בציוד, ומדורג במקום ה־12 והלא מחמיא של הצבאות האירופיים, לפי ניתוח של חברת "סטטיסטה", הלוקח בחשבון כ־50 פרמטרים שונים. במקום הראשון, אגב, ניצב הצבא הרוסי, אפילו שנה לתוך המלחמה באוקראינה שגבתה ממנו מחיר כבד. ההוצאה השבדית על ביטחון היא כ־2% מהתמ"ג (בישראל נע המספר בין 5%־6%), והמדינה צימצמה דרמטית את גיוס החובה שהיה נהוג במדינה. בדברים שמהדהדים גם כעת בדעת הקהל השבדית, אמר הרמטכ"ל במדינה כי "עלינו להבין עד כמה רציני המצב, ושכולם, כל אחד מאתנו, צריך להתכונן באופן מנטלי (לאפשרות של מלחמה, א"א)".
את הצעד הציבורי שבו נקט כעת, ביצע שר ההגנה הגרמני פיסטוריוס כבר לפני כמה חודשים. הפוליטיקאי הגרמני הוצנח לתפקיד לפני כשנה במטרה "לזעזע" את המערכת ולהכין את הצבא הגרמני למלחמה. הוא פתח במסע רכש במיליארדים, תחת הכותרת "נכונות למלחמה", והבהיר כי הוא שוקל להשיק מחדש את גיוס החובה שהיה נהוג בגרמניה עד 2011. כעת משרתים בצבא הגרמני כ־180 אלף חיילים, כאשר הכוונה היא להגדיל אותו באופן מיידי בשלוש השנים הקרובות ל־203 אלף חיילים.
כאשר נתקל בהתנגדות פוליטית לגיוס החובה, וגם לבעיות פרקטיות כמו עלויות ההכשרה והיעילות שלה, הציע פיסטוריוס לאחרונה לאפשר גם לאזרחים זרים להצטרף לצבא הגרמני. "אנחנו לא נהיה המדינה הראשונה באירופה שתעשה זאת", אמר בראיון. נכון לעכשיו, בלגיה מאפשרת לכל אזרח אירופי להתגייס לצבא שלה, כך גם דנמרק (בתנאי שהמגויס דובר דנית), וצרפת מפעילה את לגיון הזרים שפתוח למעשה לאנשים מכל העולם.
בגרמניה, עם זאת, הצעד הזה מעולם לא בוצע והוא נחשב לתקדימי. יושבת ראש ועדת הביטחון של הפרלמנט הגרמני, מארי־אגנס שטראק־צימרמן, הנחשבת ל"נץ ביטחוני", הביעה תמיכה ברעיון של פיסטוריוס, כל עוד הוא נעשה במסגרת אירופית. גם יושב ראש מפלגת ה־CDU השמרנית מהאופוזיציה פרידריך מרץ אמר כי הוא מוכן לדון בעניין במסגרת הסכמה כלל־מפלגתית, בשל חשיבות הצורך בצבא גרמני חזק.
"לגייס את העם"
אל גרמניה ושבדיה הצטרפה באופן מפתיע השבוע גם בריטניה, שדווקא נחשבת למעצמה צבאית (מקום שני בדירוג האירופי של סטטיסטה). עדיין, הרמטכ"ל הבריטי, הגנרל סיר פטריק סנדרס, אמר בנאום מפתח לציבור ביום רביעי כי במקרה של מלחמה, על הממשלה "לגייס את העם". לדבריו, אם תפרוץ מלחמה, המדינה תצטרך למצוא דרכים לגייס אזרחים, אנשי מילואים וכן להגביר את סדר הכוחות הקיים של הצבא הבריטי, שמבחינת מספר חיילים "נמצא בשפל של עשורים". כיום, מספר החיילים בזרועות הכוחות הבריטיים עומד על כ־130 אלף.
בשלב זה, לפי דברי הרמטכ"ל, אין צורך להשיב את גיוס החובה שהיה נהוג בבריטניה עד שנות ה־60, אך יש "לשנות את המנטליות" של הצבא ושל הציבור במדינה, ולהבהיר להם כי ייתכן שיצטרכו להילחם עבור מדינתם. לפי ה"טיימס", ראשי מערכת הביטחון הבריטיים שוקלים הקמת צבא של כחצי מיליון חיילים, במילואים ובסדיר, בעשורים הקרובים.
מבחינה זו, המצב כעת במדינות אירופיות מובילות אינו אופטימלי. סקר מקיף של חברת "גאלופ" שבוצע ב־2015 מצא שבמערב אירופה רק 25% מהנשאלים הצהירו על נכונות "להילחם בעבור ארצותיהם". זאת, לעומת 59% מהרוסים, למשל. עם זאת, השונות באירופה גבוהה מאוד: בגרמניה, רק 18% מהנשאלים הכריזו על נכונות להילחם, ובבריטניה הנכונות עומדת על 27%. בפינלנד השכנה לשבדיה, למשל, שבה נהוג גיוס חובה ומילואים קבועים והצבא מתכונן לעימות במשך שנים, הנכונות להילחם מזנקת ל־74%.
אחרי אווירת שלום וביטחון ששררה תחת המטרייה של נאט"ו ועשורים ללא לחימה באזור, האתגר העומד בפני חלק ממדינות אירופה כעת הוא לשנות את התודעה של הציבור בהן, ולהכין אותו לאפשרות של מלחמה. יותר כמו בפינלנד, פחות כמו בגרמניה.