השופט בדימוס אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר / צילום: איל יצהר
בדיון שנערך היום (ו') בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, השופט אהרן ברק התנגד למרבית הצווים שהוצאו, למעט הוצאת צו למניעת התבטאויות להסתה לרצח עם וצו להכנסת סיוע הומניטרי לרצועה.
● בית הדין בהאג דחה את הבקשה לעצור את הלחימה ברצועת עזה, אך דורש מישראל להבטיח סיוע הומניטרי
● פרשנות | הישג, עם כוכבית: מה המשמעות של החלטת בית הדין בהאג?
ברק כתב עמדת מיעוט המהווה נאום הגנה על ישראל, וציין: "רצח עם הוא צל על ההיסטוריה של העם היהודי, והוא שזור בניסיון החיים האישי שלי. הרעיון שישראל מואשמת כעת בביצוע רצח עם, קשה מאוד עבורי באופן אישי. בתור ניצול רצח עם, אני מודע עמוקות למחויבותה של ישראל לשלטון החוק, למדינה יהודית ודמוקרטית. לאורך חיי פעלתי ללא הפסקה כדי שהמטרה של אמנת רצח העם תתממש".
● לחצו כאן לקריאת הפסיקה המלאה של השופט אהרן ברק
הוא הוסיף כי "אילו בית הדין היה נעתר לבקשת דרום אפריקה להפסיק את הלחימה ברצועת עזה, ישראל הייתה נותרת חסרת הגנה מול מתקפה אכזרית, ללא יכולת למלא את חובותיה הבסיסיות ביותר מול אזרחיה. כאשר בינתיים חמאס היה יכול להמשיך ולפעול בחופשיות ולפגוע בישראלים ובפלסטינים כאחד".
ברק מבקר את בית הדין: "גישתו פותחת את הדלת למדינות לעשות שימוש לרעה באמנה על-מנת לצמצם את הזכות להגנה העצמית, במיוחד בהקשר של פיגועים שבוצעו על-ידי ארגוני טרור".
ברק מבהיר כי המסקנות אליהם הגיעו שופטי הרוב לא מקבלות את הטענות של דרום אפריקה לרצח עם שנותרו ללא הוכחה. לכן הוא התנגד לצו המורה שלא לבצע פעולות של רצח עם, בהן הרג המוני וגרימה לנזק גופני לפלסטינים.
מדוע ברק הצטרף לצווים הנוגעים לסיוע ההומינטרי ולהתבטאויות להסתה לרצח עם?
ברק מסביר כי הוא הצטרף לצווים הנוגעים לסיוע ההומניטרי ולמניעת התבטאויות הסתה, כי אלה "רק חוזרים על התחייבויותיה של ישראל, למרות שאני משוכנע שאין סבירות שיקבע כי ישראל ביצעה רצח".
לגבי הצו הנוגע למעשי הסתה פומביים, ברק מציין: "הצבעתי בעד, בתקווה שהצעד יעזור להפחית את המתחים ואת הרטוריקה המזיקה. שמתי לב להצהרות הנוגעות של כמה גורמים, שאני בטוח שיטופלו על-ידי המוסדות הישראלים".
באשר לסיוע ההומניטרי לעזה, הוא מציין: "הצבעתי בעד, בשל עמדתי העמוקה להומניטריות והתקווה להקלה על תוצאות הסכסוך. באמצעות צעד זה, בית הדין מזכיר לישראל התחייבויות בינלאומיות, שכבר ב-DNA של הצבא הישראלי. צעד זה יבטיח שישראל תמשיך לאפשר מתן סיוע הומניטרי לעזה".
בהמשך תיאר ברק את הקשר של העם היהודי לאמנת למניעת רצח עם, ואת קורותיו כילד בשואה. "לאמנה נגד רצח עם יש מקום מיוחד בהיסטוריה ובליבם של היהודים, בתוך ישראל ומחוצה לה. את המונח 'ג'נוסייד' טבע עורך דין יהודי מפולין, רפאל למקין, בשנת 1942. האמנה נולדה כתוצאה מהשואה, בה נרצחו 6 מיליון יהודים.
"הייתי בן 5 כשהצבא הגרמני, כחלק ממבצע ברברוסה, כבש את העיר בה נולדתי, קובנה בליטא. תוך ימים ספורים נלקחו מבתיהם כמעט 30 אלף יהודים מבתיהם, הוכנסו לגטו והמתינו להוצאתם להורג".
ברק מתאר כיצד ב-26 באוקטובר 1941 היהודים קיבלו הוראה להתאסף בכיכר המרכזית, ו-9,000 מהם הוצאו להורג. "בתחילת 1944 אספו הנאצים את כל הילדים מתחת לגיל 12, העמיסו אותם על גבי משאיות וירו בהם. היה ברור לי שאני חייב לעזוב בשביל לשרוד. הוברחתי מהגטו בשק ונלקחתי לאיכר ליטאי ומשם לחקלאי אחר". ברק שוחרר לבסוף על-ידי הצבא האדום באוגוסט 1944.
ברק מתאר באריכות את תקיפת חמאס את ישראל ב-7 באוקטובר. "ישראל, שעמדה בפני מתקפה מתמשכת על עמה ושטחה, פתחה במבצע צבאי. הרשויות הישראליות הצהירו כי מטרת המבצע היא פירוק חמאס, הרס יכולותיו הצבאיות והמדיניות, החזרת החטופים והגנה על גבולות המדינה".
"רצח עם היא ההאשמה החמורה ביותר האפשרית, והיא שזורה עמוקות בניסיון החיים האישי שלי", כותב ברק, ומוסיף כי לשואה הייתה השפעה גדולה עליו כשופט. "ראשית, אני מודע עמוקות לחשיבות קיומה של מדינת ישראל. אם ישראל הייתה קיימת ב-1939, גורלו של העם היהודי יכול היה להיות שונה.
"שנית, אני מאמין בכבוד האדם. הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם ביקשו לראות בנו עפר ואפר. הם התכוונו לשלול מאיתנו את כבודנו האנושי. הם נכשלו. ברגעים המאתגרים ביותר בגטו שמרנו על האנושיות שלנו. הנאצים הצליחו לרצוח רבים מבני עמנו, אבל הם לא יכלו לקחת מאיתנו את האנושיות. הבריאה מחדש בעקבות השואה היא של מרכזיות האנושות ושל זכויות אדם. זכויות בינלאומיות אומצו לאחר 1945. ההגנה על זכויות האדם נטועה עמוק גם במערכת המשפט הישראלית".
ברק מציין כי חמאס, שנשבע "לחזור על 7 באוקטובר שוב ושוב", הוא איום קיומי על מדינת ישראל אשר שולט ברצועת עזה צבאית ומדינית. תוך שימוש בתשתיות אזרחיות ותוך שימוש בפלסטינים.
ברק מתייחס לחטופים: "גורלם של החטופים מטריד במיוחד. זוהי הפרה חמורה של אמנת ז'נבה. חמאס לא סיפק את שמות החטופים או כל מידע עליהם, ולא איפשר לצלב האדום לבקר אותם כפי החוק מחייב. בזמן שאני כותב, הסבל הזה נמשך כבר למעלה מ-100 ימים".
ברק מוסיף: "אני מצר על כך שבית הדין לא הורה לדרום אפריקה לנקוט באמצעים להגן על זכויות החטופים ולשחררם. יתרה מכך, גורלם של החטופים מהווה חלק בלתי נפרד מהמבצע הצבאי בעזה. על-ידי נקיטת אמצעים כדי להקל על שחרורם של בני הערובה, דרום אפריקה עשויה למלא תפקיד חיובי בהבאת הסכסוך לסיום" .
ברק כותב כי גישתו של בית הדין מוטעית, והוא משווה לשם כך למקרה של גמביה. "שם הדוחות התבססו על איסוף מדוקדק של ראיות במשך שנתיים, שכללו 400 ראיונות עם קורבנות ועדי ראייה, ניתוח של תמונות לוויין, תצלומים וסרטונים, הצלבת מידע מול מידע משני אמין, ראיונות מומחים". לעומת זאת, במקרה הנוכחי, לדבריו, אין ראיות דומות כלל.
ברק מבקר את שופטי הרוב, מחר שהנתונים שנמסרו על הפלסטינים הגיעו ממשרד הבריאות בעזה אשר בשליטת חמאס. בנוסף הוא מציין כי הנתונים לא מבחינים בין אזרחים ולוחמים, או בין מטרות צבאיות לאזרחיות. הוא דוחה את ההסתמכות על הצהרות של גורמים באום ובאונר"א: "אף אחד מההצהרות לא מצביעה על כוונה לרצח עם".
ברק מוסיף כי ההצהרות שהשמיעו נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר הביטחון יואב גלנט, וצוטטו בידי בית הדין, לא מבססות כוונה להסתה לרצח עם. "הרשויות הוציאו הצהרות המבהירות כי כוונת ישראל היא השמדת חמאס ולא הפלסטינים בעזה", אך "למרבה הצער, בית הדין לא שם לב להצהרות אלה".
יחד עם זאת, ברק מוסיף כי "מדאיג שגורמים ישראלים מסוימים עשו שימוש בלתי הולם". לדבריו, "להסיק כוונה לבצע רצח מהאמירות שנאמרו בעקבות התקפות מחרידות נגד האוכלוסייה הישראלית, הוא בלתי סביר בעליל. מהראיות שהציגה ישראל עולה כי הכוונה ההפוכה היא המתקבלת על הדעת. ישראל ציינה כי ביצעה פעולות למזער את הפגיעה באזרחים".
לבסוף כותב ברק: "היה לי לכבוד להצטרף לבית דין זה כשופט אד-הוק. מוניתי על-ידי ישראל; אני לא סוכן של ישראל. המצפן שלי הוא החיפוש אחר מוסר, אמת וצדק. להגן על הערכים שבנותיה ובניה של ישראל שילמו בחייהם ובחלומותיהם, במלחמה שישראל לא בחרה בה".