בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג / צילום: Associated Press, Patrick Post
בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) דחה את הבקשה של דרום אפריקה לעצור את הלחימה ברצועת עזה - ובכך מדובר בהישג לישראל. יחד עם זאת, בית הדין התבטא נגד ישראל והוציא שורה של צווים - מצו כללי הקובע כי ישראל תימנע מהרג נרחב של פלסטינים, חיובה להכניס סיוע הומניטרי ועד מניעת והענשת הסתה לרצח עם ברצועת עזה על רקע התבטאויות שרים וחברי כנסת. בנוסף, ישראל חויבה לדווח לבית הדין בעוד חודש באשר לפעולותיה במסגרת הצווים.
● בית הדין בהאג דחה את הבקשה לעצור את הלחימה ברצועת עזה, אך דורש מישראל להבטיח סיוע הומניטרי
● ההגנה של השופט ברק על ישראל ולמה הצטרף להוצאת שניים מהצווים
בכך הצטרפה ישראל למועדון הלא מכובד של מדינות שבית הדין לצדק הוציא צווי ביניים נגדן, בהן רוסיה ומיאנמר. גם לעובדה שרוב מוחץ מבין השופטים החליט שיש מקום להוצאת צווים דחופים, פועל נגד ישראל ומוסיף ללגיטימיות של ההחלטה בעולם.
נשיאת בית הדין ג'ואן דונהיו הבהירה כי לא מדובר בהחלטה אם ישראל ביצעה רצח עם, אבל ההחלטה מלמדת כי השופטים התרשמו מטיעוני דרום אפריקה ברמה הראשונית, הסתמכו על אמירות של גורמים באו"ם ובאונר"א על המצב בעזה, ואלה יפעלו נגד ישראל ברמה ההסברתית.
בעת הזו, נבלם הצורך של ישראל להגיע לעימות בזירה הבינלאומית, מאחר שישראל ממילא מקיימת את הכלול בצווים או יכולה לקיים.
"אין כאן שום מקום לחגיגה"
"זה לא יום חג", אומר ד"ר עו"ד רועי שיינדורף, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בינלאומי וכיום ראש המחלקה לבוררויות בינלאומיות במשרד הרצוג. "העובדה שבית הדין מוצא לנכון בתיק עם האשמות כאלה להוציא צווים, היא מצערת. זו החלטה לא טובה לישראל. אומנם הסעד המאיים ביותר לא ניתן, וייתכן שההתנהלות המשפטית הטובה של המדינה תרמה לכך, אבל אין כאן שום מקום לחגיגה".
עו"ד שיינדורף מוסיף: "זה בהחלט חשוב שלא יצא צו להפסקת המלחמה, אבל בסוף יש מסמך של בית הדין לצדק, שהוא גוף עליו מסתמכים, שאומר שישראל הואשמה, ושהטיעונים מספיקים לשלב של הוצאת צווים".
פרופ' ברק מדינה, מומחה למשפט חוקתי וזכויות אדם מהאוניברסיטה העברית, אומר כי התמונה מורכבת ועושה הבחנה בין הצווים לבין הנימוקים. "ככל שמדובר בצווים עצמם - יצאנו בזול. החלק העיקרי אומר לישראל - תוודאי שאת לא מבצעת רצח עם. זה מובן מאליו. זה לא ישפיע על האופן שבו צה"ל פועל. ההשפעה של זה שולית".
"זה יכל להיות הרבה יותר גרוע מבחינה משפטית. מבחינת הסעדים אין כאן משהו משמעותי. זה נראה שניסחו כך שכל אחד יקבל משהו. דרום אפריקה קיבלה נימוקים נגדנו, אבל הצווים חלשים. כי בעצם מה שבית הדין אומר הוא שהתוצאה הקשה מהווה כשלעצמה אינדיקציה שיש סמכות לדון בנושא, כי אולי ישראל מבצעת רצח עם, וזה מרחיק לכת".
גם ד"ר שיינדורף מסביר כי ישראל תוכל לעמוד בצווים. "כל הדברים שבית הדין ביקש הם דברים שישראל עושה ושהיא יכולה לעשות. הסכנה של התנגשות בין ישראל למערכת הבינלאומית נמנעה".
פרופ' יובל שני, מומחה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית ועמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר את ההסכמה הנרחבת בקרב שופטי בית הדין. "בדרך-כלל יש טרייד-אוף בין העוצמה של הצווים לבין מידת התמיכה. הולכים על צווים חזקים, ואז יש יותר חילוקי דעות בין השופטים. או כשהצווים חלשים, יש תמיכה יותר רחבה. בית הדין עובד כמו עם עסקאות".
לדבריו, "ישראל הייתה רוצה שבית הדין יזרוק את התיק מהמדרגות, אך לבית הדין יהיה מאוד קשה. חצי מהעולם נושא את עיניו. היה להם קשה לסרב להוציא צווים זמניים. לכן בסיטואציה הזאת התקבלה תוצאה לה ציפו. בסך-הכול התוצאה היא תוצאה סבירה".
פרופ' שני מסביר כי יש הישג מסוים מבחינת ישראל בכך שבית הדין כתב בצורה מאוד עמומה את קביעותיו. "בית הדין קבע שהטענות של דרום אפריקה הן בעלות היתכנות, אבל כתב את זה בצורה מאוד עמומה".
בית הדין הבינלאומי הוציא שורה של צווים
אחד הצווים שניתנו מתייחס לכך שישראל צריכה באופן מיידי לספק את צרכיהם הבסיסיים ואת הסיוע ההומניטרי הנדרש לפלסטינים ברצועה. לצד התערבות זו, הצו לא קובע כמויות או קווים מנחים, ואלה נותרו להחלטת ישראל, והמדינה ממילא מכניסה סיוע הומניטרי לרצועה. השופט אהרן ברק, מטעמה של ישראל, תמך בצו זה והסביר כי סיוע הומניטרי מתיישב עם התחייבויות בינלאומיות להן שותפה ישראל ותואם את ה-DNA לפיו פועל צה"ל. הוא ביקש להבטיח שישראל תמשיך להכניס את הסיוע לרצועה.
צו נוסף שניתן מורה לישראל שלא לבצע רצח עם, כך שלא יבוצעו פעולות צבאיות שיובילו להרג של האוכלוסייה הפלסטינית, פגיעה גופנית או השפעה על ילודה. גם צו זה לא יהווה בעיה עבור ישראל, מאחר שזו עמדת ישראל מלכתחילה, והיא נמנעת ככל יכולתה להימנע מפגיעה בלא מעורבים.
צו נוסף שניתן מתייחס להתבטאויות בכירים ישראליים לגביהן נטען כי הן מהוות הסתה לרצח עם. "ישראל תנקוט את כל הצעדים הנדרשים למנוע ולהעניש התבטאויות לביצוע רצח עם בפלסטינים ברצועת עזה", נכתב בהחלטה. הנשיאה האמריקאית של בית הדין ציטטה את שר הביטחון יואב גלנט, את השר ישראל כ"ץ ואפילו את הנשיא יצחק הרצוג. נראה כי המצוטטים נבחרו בקפידה, למרות שניתן היה למצוא ציטוטים עם התבטאויות קשות יותר.
ההתבטאויות של השרים ושל חברי הכנסת היו מההתחלה בעיה לישראל וקושי להסבירם. היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרה-מיארה, הוציאה מספר ימים לפני הדיון הודעה לפיה "התבטאויות שיש בהן כדי לקרוא, בין היתר, לפגיעה מכוונת באזרחים בלתי מעורבים, נוגדות את המדיניות הנוהגת ועלולות להוות עבירות פליליות, לרבות עבירות הסתה". בהרב-מיארה אף ציינה כי מספר מקרים נמצאים בבחינה של גורמי אכיפת החוק. נראה כי ההודעה כוונה לקראת הדיון בבית הדין ולאור ריבוי ההתבטאויות של חלק מהגורמים שאף חזרו על עצמם גם לאחר שהדיון התקיים בהאג.
למעשה, קיים קונצנזוס רחב שישראל לא טיפלה בהסתה מצד השרים וחברי הכנסת. פרופ' מדינה סבור כי "העובדה שראש הממשלה לא מתנער מאמירות, ואין תגובה אמיתית של היועצת המשפטית לממשלה - זו בעיה. גם בלי קשר לבית הדין. אם היו מגישים עתירה לבג"ץ שצריך לחקור על ההתבטאויות, היא הייתה מתקבלת. הצו לא יוביל להחלטה מחר בבוקר".
אפילו השופט מטעם ישראל, פרופ' אהרן ברק, הצטרף לשופטי הרוב וביקר את ההתבטאויות. "הצבעתי בעד, בתקווה שהצעד יעזור להפחית את המתחים ואת הרטוריקה המזיקה. שמתי לב להצהרות הנוגעות של כמה גורמים, שאני בטוח שיטופלו על-ידי המוסדות הישראלים", ציין ברק.
הסאגה מול בית הדין לא הסתיימה. פרופ' שני הדגיש: "החובה לדווח לבית הדין משאירה את ישראל תחת עינו הפקוחה של בית הדין, וזה מסבך את העניינים עבור ישראל, כי יכול להיות שבעוד חודש ההליכים יתחדשו, אם דרום אפריקה תבקש להוציא צווי ביניים חדשים". בנוסף, מדובר בהחלטת ביניים, וההליך צפוי להימשך בשנים הקרובות עד להכרעה הסופית.