מאגר הגז "תמר" / צילום: יח''צ
המדינה לא תשיב לשותפויות הגז תמלוגים בהיקף מעל 100 מיליון שקל, שעמדו בלב מחלוקת שהתנהלה בעשר השנים האחרונות בין המדינה לשותפויות הגז שברון מדיניטריאן לימיטד , ניו־מד אנרג'י ואבנר חיפושי נפט (שבינתיים, בעוד המחלוקת מתנהלת, חוסלה ונמחקה מרישומי רשם השותפויות) - כך קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את תביעתן של השותפויות לקבלת החזר מהמדינה של תמלוגים, אשר שולמו על־ידן בשנים 2013-2015 ממאגרי הגז הטבעי. פסק הדין ניתן כבר בנובמבר 2022, אך הותר לפרסום רק כעת.
● בדיקת גלובס | בלי בונוסים ועם קיצוצי שכר: השוק התהפך על המתמחים בראיית חשבון
● תלונת הדירקטורית במגדל והדוח החמור: חודשיים אחרי - כל המעורבים עדיין בתפקיד
בעלת המניות המרכזית בשותפות ניו־מד (דלק קידוחים לשעבר) היא קבוצת דלק, המחזיקה כיום במאגרים "תמר" ו"לוויתן". שותפות אבנר מוזגה לתוך דלק קידוחים. שברון היא ענקית אנרגיה גלובלית שמחזיקה בקידוחי הגז בישראל, לאחר שרכשה את נובל האמריקאית שהייתה השותף המפעיל בעבר.
שותפויות הגז המקומיות משלמות מספר סוגי מסים למדינה על הכנסותיהן והפקת הגז: מס חברות, ככל חברה אחרת; תמלוגים עבור הפקת הגז ממשאבי הטבע השייכים לציבור, שנקבעים לפי כמות הגז שהפיקו; וכן מס על רווחי יתר (המכונה "מס ששינסקי"), שעל בסיסו הוקמה והחלה לפעול הקרן לאזרחי ישראל - "קרן העושר".
המחלוקת בין שותפויות הגז למדינה התקיימה סביב השאלה כיצד יש לחשב את התמלוגים לגבי גז שהופק ממאגר "תמר", שככלל נמכר לרוב לקוחות תמר במחיר של כ-6 דולר ליחידת גז, אך השותפויות מכרו חלק ממנו במחיר נמוך יותר ללקוחות, של כ-3 דולר ליחידת גז. זאת, על בסיס חוזים ישנים שהיו ללקוחות הללו מולן טרם תחילת ההפקה ממאגר "תמר", כשהיו בבעלותן רק זכויות במאגר "ים תטיס".
סלע המחלוקת: מהו "שווי שוק" בחוק הנפט
מלשון חוק הנפט, שעל בסיסו נגבים התמלוגים, עולה כי שווי התמלוג הוא שמינית (12.5%) משווי הנפט שהופק משטח החזקה - בין אם מדובר בנפט, ובין אם מדובר בגז טבעי. על־פי החוק, שיעור התמלוג ייגזר מ"שווי השוק של התמלוג על־פי הבאר". עם זאת, חוק הנפט אינו מפרט מהו אותו שווי שוק - וזו הנקודה שעוררה את המחלוקת בין שותפויות הגז למדינה.
שברון מדיניטריאן לימיטד, ניו־מד אנרג'י ואבנר חיפושי נפט החזיקו באסדת הגז "ים תטיס". בהסכמים שערכו בשנת 2013, עלה כי שווי השוק ליחידת גז עומד על כ-3 דולר ליחידה. במהלך השנה, התברר לשותפויות כי מלאי הגז במאגר "ים תטיס" לא יספיק לאספקת הגז עליה התחייבו במסגרת הסכמים אלה, ולכן רכשו גז טבעי מאסדת "תמר", כדי לעמוד בהתחייבויותיהם. באותה עת החזיקו השותפויות כ-67% מהפקת הגז במאגר "תמר" בהחזקה צולבת, כאשר ביתרת השליטה החזיקו חברות ישראמקו ודור (שלא היו שותפות לחוזי המכירה ללקוחות "ים תטיס").
הסכמי מכירת הגז מאסדת תמר לאסדת "ים תטיס" הצביעו על שווי שוק שונה לחלוטין משווי השוק הממוצע, אשר לפיו מכרה אסדת "ים תטיס" ללקוחותיה גז טבעי, ועמד על כ-6 שקלים ליחידת גז.
סיטואציה זו העלתה את השאלה האם יש לגזור את תמלוגי הגז שעל השותפויות לשלם משווי השוק הנמוך יותר, על־פי ההסכמים מול לקוחות "ים תטיס", שכאמור עמד על 3 שקלים ליחידת גז - או בהתאם למחירו במסגרת ההסכמים שנחתמו במאגר "תמר", לפי תעריף של 6 שקלים ליחידה.
זאת, כאשר ברקע, בין מאי 2013 לינואר 2015, נאלצו השותפויות ב"ים תטיס" לספק ללקוחותיהם גז טבעי על־פי התעריף הנמוך, אך נאלצו לרכוש אותו מאסדת "תמר", על־פי התעריף הגבוה, ולשלם את התמלוגים בהתאם לשווי הגבוה.
עוד נטען כי לא ניתן היה למכור גז ישירות ממאגר תמר ללקוחות "ים תטיס" לפי התעריף הנמוך, כיוון שזה היה משפיע על אחוז הבעלויות באסדת "ים תטיס" ומקטין את אחוז הבעלות שלהן בתמר.
באמצעות עורכי הדין צבי אגמון, יונתן קהת, חנן סידור, אורלי שיף, עופר אלבוים ולינור בוני, טענו שותפויות הגז כי יש לחשב את התמלוגים לפי התעריף הנמוך - על־פי המחיר בו הגז נמכר בפועל ללקוחות "ים תטיס". לטענתן, המונח "שווי שוק" בחוק הנפט הוא המחיר שנקבע בחוזה בין שני צדדים שאינם קשורים, אשר נעשה בתום־לב.
מנגד, המדינה טענה, באמצעות עו"ד שרון אבני ומני מנחם מפרקליטות מחוז ירושלים, כי שווי השוק בחוק הנפט נקבע לפי התעריף הגבוה, ועל כן התמלוגים היו צריכים להיות משולמים לפי שווי השוק של הגז בחזקת "תמר", לפי מחיר של כ-6 דולר ליחידת גז.
גישתה של המדינה התבססה על כך שדיני התמלוגים שונים מדיני מסים: בעוד שהמס נצמד לרווח שהופק מהגז בפועל' התמלוגים אינם מחייבים רווחים שהופקו מהגז; וחובת תשלום התמלוג אינה תלויה בשאלה האם הגז שהופק נמכר או לא, אלא נגזרת מעצם הפקתו.
"התעריף הנמוך משקף שווי היסטורי שאינו רלוונטי לשווי השוק העכשווי"
השופט (בדימוס) רפאל יעקבי קיבל את עמדת המדינה (למעט טענה שהועלתה נגד ריבית פיגורים שנגבתה מהשותפויות) וקבע כי שווי השוק האמור בחוק הנפט אינו נקבע על־פי הסכמי המכירה שבין בעלי החזקות ללקוחותיהם, אלא נגזר דווקא ממחיר השוק בשעה שהגז מופק מפי הבאר.
עוד ציין השופט כי "במקום בו ישנה דרך אחרת לקביעת שווי השוק מלבד המחיר שנקבע בין בעלי החזקות ללקוחותיהם, לא רק שאין מניעה ללכת בה, אלא שאף מתאים וראוי לעשות כן".
השופט הסביר כי "גם לפי חוק מיסוי משאבי טבע, הקביעה שלפיה שווי השוק ייגזר לפי מחירי ההסכמים שבין המחזיקים ללקוחותיהם היא סמכות שברשות בלבד, ופקיד השומה רשאי לפעול באורח שונה אם ראה ששווי זה אינו 'המחיר שיש לצפות לו במכירה'".
השופט הוסיף כי אף אם ישנם מקרים בהם קיומה של עסקה בין קונה מרצון למוכר מרצון יכול ללמד על שווי השוק, הרי שבמקרה שבפניו, תעריף הגז בהסכמים בין "ים תטיס" ל"תמר" שיקף בצורה מדויקת יותר את שווי השוק החדש של הגז, שעלה מאז שנחתמו ההסכמים הישנים עם הלקוחות. "התעריף הנמוך משקף שווי היסטורי שאינו רלוונטי יותר לשווי השוק העכשווי והמעודכן", כתב השופט.
עוד ציין השופט כי הוא לא מתעלם מהעובדה שאלמלא היו מידלדלים מאגרי הגז באסדת "ים תטיס", היו השותפויות ממשיכות לשלם תמלוגים לפי התעריף הנמוך; עם זאת, הוא ציין כי הדבר אינו משנה את התוצאה אליה הגיע, וכי "על כל פנים, תשלום התמלוגים אינו תלוי ברווחיות ההפקה. הידלדלות מאגר 'ים תטיס' משמעותה מבחינה כלכלית היא הפחתת ההיצע למול הביקוש לגז. הדבר משפיע על עליית מחירי שוק הגז, ובהתאם לכך לעליית שווי התמלוגים. כל זאת, ללא קשר להפסדים שנטען כי נגרמו מכך לתובעות. כך או כך, אין בכך כדי להביא לקבלת עמדתן של התובעות".