לפני ארבע שנים, ביצעה ארה"ב תקיפה באמצעות כטב"מ במטרה להתנקש באיש שעמד בראש המבצעים החשאיים של איראן, קאסם סולימאני. כמפקד הצבאי אולי המוכר ביותר מזרח התיכון, זכה סולימאני למעמד של מנהיג כת כמעט. הוא הציב את כוח קודס עליו פיקד במרכז רשת המיליציות האזוריות שבמשך 20 שנה הרחיבו את השפעתה הצבאית של איראן בעולם הערבי. הלוויתו הייתה אירוע כה גדול, שיותר מ־50 נהרגו כשנמחצו בצפיפות.
● מצרים במלכוד כלכלי: תלויה בגז הישראלי אך מושיטה יד לחות'ים
● פרשנות | המערכת הפוליטית בארה"ב מתמקדת בעניין אחד בלבד, והסיוע לישראל בסכנה
איסמעיל קעני, האיש שירש את סולימאני, שונה ממנו בתכלית. הוא מתמחה בעסקים מאחורי הקלעים, והמשימה מולה הוא ניצב חדשה וקשה - שימוש בארגונים החמושים כדי להגדיל את טביעת הרגל של איראן - מבלי לעורר תגובה קטלנית מצד ארה"ב.
מאז שקיבל את הפיקוד על כוח קודס, הגנרל איסמעיל קעני פועל בשקט כדי לגבש את שלל המיליציות העובדות בהוראת איראן מבגדד עד ים סוף, שם יצרו מה שממשלת ארה"ב מגדירה כמצב הנפיץ ביותר במזרח התיכון בעשורים האחרונים.
מהמורדים החות'ים בתימן ועד המיליציות השיעיות בסוריה ובעיראק, למיליציות השונות יש יכולת לעורר סדרת התלקחויות אזוריות, שתמשיך את מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, ותגרור את ארה"ב יותר ויותר לעימות על ידי פגיעה בבסיסים אמריקאים, כמו תקיפת הכטב"מ בירדן, בה נהרגו שלושה חיילים אמריקאים לפני יותר משבוע. כשארה"ב הגיבה בתקיפות נגד מיליציות בתמיכת איראן ברחבי סוריה ועיראק בסוף השבוע, המסר ששלחה היה מכוון ישירות לקעני: תרגע.
הצעד הבא של קעני והשאלה אם המיליציות שנתמכות על ידי איראן יישמעו לו - הם אולי מקורות אי הוודאות הגדולים ביותר באזור כיום.
השליטה של איראן בזרועות נחלשה - ומדובר בבעיה
ההתנקשות האמריקאית בסולימאני הייתה ניסיון לערער את שרשרת הפיקוד, שמתחילה בטהרן ומגיעה לבנות בריתה החמושות בסוריה, עיראק, תימן, לבנון, ולפלסטינים. אבל היא במקום לערער את יכולתם לגרום להסלמה אזורית; היא רק הפכה את הנסיונות ליותר פרועים, בחזית לפגיעה במסחר בים סוף, בתקיפות נגד ישראל ובאיום הגובר שהם מציבים לכוחות אמריקאים.
"אם המטרה הייתה לצמצם את השליטה של איראן בארגונים האלה, ארה"ב השיגה זאת. מכאן מתחילה הבעיה", אמר חמידרזה עזיזי, מומחה במדיניות האזורית של איראן במכון הגרמני לעניינים ביטחוניים ובינלאומיים, SWP.
במקום זה, בילה מפקד כוח קודס את השבועות שמאז המתקפה של חמאס נגד ישראל בביקורים בין המיליציות כדי לוודא שהתקיפות נגד בסיסים ישראליים ואמריקאים אינן כה חמורות שהן יגרמו למלחמה אזורית נרחבת יותר, כך אמרו גורם ביטחוני גרמני, גורם ממשל לבנוני בכיר ויועץ למשמרות המהפכה של איראן.
מזכיר מחלקת המדינה של ארה"ב אנתוני בלינקן הזהיר בשבוע שעבר ש"המצב איתו אנו המתמודדים באזור, חמור ברמה שלא נצפתה לפחות מאז 1973, ואולי גם לפני זה", בדבריו התייחס בלינקן לשנה בה פרצה מלחמת יום כיפור.
קאסם סולימאני היה גורם מרכזי בחימוש והכשרת בני הברית המפורזים של איראן. הוא נחשב למפקד המוכר ביותר באזור, והייתה לו הילה כמעט מיתולוגית בין עוקביו ודימוי ציבורי שהנהגת איראן דאגה לטפח כעדות להשפעתה הגוברת במזרח התיכון.
"סולימאני נתפס כדמות של פעם בחיים, דמות של פעם בדור. לא נולדים כאלה כל יום", אמר ריי טקיי, מומחה למשמרות המהפכה של איראן במכון מחקר אמריקאי. "קעני הוא דמות יותר צנועה".
חברות עמוקה עם סולימאני
קעני נולד בסוף שנות ה־50 ומעט מהפרטים ביוגרפיים שלו חשופים לציבור. כבירוקרט, הוא בילה חלק ניכר מהקריירה בפיקוח על האינטרס האיראני באפגניסטן, והוא דיבר מעט ערבית או אולי אפילו לא ידע ערבית כלל. שלא בדומה לדמויות בכירות אחרות בטהרן, לא נראה ששיחק תפקיד במהפכה האיראנית ב־1979, והצטרף למשמרות המהפכה, שהוקמו כדי להגן על המשטר החדש, שנה שלמה אחר כך, ב־1980.
הוא התחבר עם סולימאני בשנות ה־80 המוקדמות כשלחמו יחד בחזית הדרומית של מלחמת איראן־עיראק, לאחר מכן אמר כי הלחימה יחד יצרה ביניהם חברות עמוקה.
בריאיון מ־2015, שצוטט על ידי עלי אלפונה, מומחה למשמרות המהפכה, אמר קעני ש"כולנו ילדי מלחמה". באותו ראיון הוסיף קעני כי "חברויות שנוצרו בזמנים של קושי הן חזקון ומתמשכות יותר מחברויות שנוצרו בגלל שאנשים גדלו באותה השכונה".
בשנות ה־90, לאחר המלחמה, קעני טיפס בסולם הדרגות וכסגן מפקד כוחות הקרקע של משמרות המהפכה פעל באפגניסטן, שם נלחם במבריחי סמים ולאחר מכן תמך ב"ברית הצפונית" נגד הטליבאן. הברית פעלה בשיתוף פעולה עם ארה"ב כדי להפיל את הארגון ב־2001. כשסולימאני שלח עשרות אלפי לוחמים כדי להגן על הממשלה הסורית נגד כוחות דאעש במלחמת האזרחים, קעני עזר לגייס אפגנים שיעים לשורותיהם.
רשת המיליציות הפכו לשחקנים פוליטיים
כשהמלחמות בעיראק וסוריה דעכו, השתנה גם התפקיד של רשת המיליציות של איראן. רבות הפכו לחלק מהמרקם הפוליטי המסורתי - בלבנון, שם חיזבאללה היא גם מפלגה פוליטית וגם נתפסת ככוח הפועל נגד ישראל, ובתימן, שם החות'ים לכדו את הבירה והם משמשים כממשלה בפועל.
בעיראק, המיליציות מוטמעות עמוק במערכת הפוליטית והביטחונית של המדינה, וצברו כוח המאפשר להן להשפיע על הפוליטיקה הלאומית, בזמן שהן נשארוןת מחוץ לטווח השליטה של הממשלה העיראקית.
ארגוני המליציה מקבלים מימון ותחמושת מאיראן, והם פועלים בתוך המסגרת שהקימה איראן, אך יש להם גם חופש לקדם אג'נדות מקומיות. העצמאות הגוברת של הארגונים הסירה מטהרן חלק מהעול הכלכלי של מימונם, אבל מצד שני הפחיתה את יכולתה לרסן אותם.
מבחינת איראן, מדובר בבעיה.
בעוד שסולימאני הסתמך על הכריזמה שלו כדי להפעיל את מה שכינה "ציר ההתנגדות", קעני מבקש לקשור יחד את בני הברית הנפרדים של איראן ברמה מבצעית, אמר טקיי. הוא מוסיף כי שיטת פעולה זו "מצריכה יותר שיחות בחדרים סגורים מאשר פולחן אישיות כמו סולימאני".
עראש עזיזי, היסטוריון באוניברסיטת קלמסון בדרום קרולינה ומחבר ביוגרפיה של סולימאני, אמר שהדבר נכון במיוחד לגבי המיליציות בעיראק, כי הן חתיכות הפאזל הכי פחות צפויות ברשת כוחות קודס.
"סולימאני בנה איתם מערכת יחסים במשך שנים וזכה לכבוד עצום מהם", אמר. "לקעני אין את הכריזמה וההיסטוריה של היחסים עם הארגונים העיראקיים והערביים האלה... כתוצאה מזה, קעני מתקשה הרבה יותר לרסן את הארגונים העיראקיים שלא יחרגו מהגבולות שמציב הציר. אותה בעיה קיימת מול החות'ים, שגם להם חשיבה עצמאית".
כשהמזרח התיכון נמצא על סף מלחמה רחבה יותר, קעני ובכירי ממשל איראניים נוספים פועלים לוודא שהמיליציות לא מושכות אש.
אחרי מתקפת הכטב"מ בירדן, פקידים איראניים נסעו לעיראק לומר לבני בריתם שהמתקפה, שהרגה חיילים אמריקאים, חצתה את הגבול. כך אמר יועץ בכיר לממשלה האיראנית שהשתתף בפגישות.
גורמים אמריקאים אמרו שאין עדות לכך שאיראן הזמינה את ההתקפה, והמדינה לא תרוויח דבר מהרג של חיילים אמריקאים, אמר עזיזי ממכון SWP.
"המטרה מאז ה־7 באוקטובר היא ברורה. לשמור את החזיתות מחוץ לישראל פעילות כדי לאפשר לחמאס מרווח נשימה, אבל מבלי להסלים את הסכסוך, או לעורר התקפה מצד ארה"ב", אמר. "הרג חיילים אמריקאים לא תואם את דפוס ההסלמה האיראני, ולא ישרת את המטרות האסטרטגיות של איראן".
השאלה היא האם המיליציות יקשיבו.
קוסטס פריס השתתף בהכנת הכתבה.
