שותפות רכושית בדירה כאשר מתגרשים / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
לפעמים בני זוג מתחרטים על גירושיהם הנמהרים ועל פירוק הבית, ומחליטים להינשא מחדש. יש פוסקים הלכתיים שבתנאים הנכונים אפילו רואים בכך מצוות "מחזיר גרושתו".
בשמחת האיחוד מחדש, ומחשש לשבריריותו של הקשר הטרי, לא פעם נמנעים בני הזוג מלהציף מוקשים בסוגיה החשובה של הסדרת יחסי הממון ביניהם כלפי העבר והעתיד. כתוצאה מכך, כאשר מתפרק הקשר בשנית, בית המשפט נאלץ להיכנס לנעליהם, כדי לנסות להבין כיצד הם תפסו את היחסים ביניהם מבחינה כלכלית. שלא במפתיע, במקרים רבים מתברר שקיים פער סובייקטיבי גדול מאוד בין התפיסה והציפיות של כל אחד מהם.
● לאב יש הכנסה של יותר מ-100 אלף שקל נטו. כמה מזונות הוא צריך לשלם?
● התקשורת דיווחה שאישה הפסידה כתובה בסך 18 מיליון שקל. האומנם?
● לאחד מבני הזוג יש רכוש וכספים משלו. מה קורה במקרה של גירושים?
● חזקת התא המשפחתי: איך להוכיח שנכס שייך רק לאחד מבני הזוג ללא הסכם ממון?
אחד מהזוגות הללו ניצב לאחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, ודומה כי הוא הצליח לשבור שיא בהספק הפעילויות המשפחתי: בני הזוג נישאו בשנת 2014, וכבר באותה השנה נולדה בתם הבכורה. לא חלפה אלא שנה, ובשנת 2015 בני הזוג הסתכסכו וחתמו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית עד הגירושים, והם אף הפרידו את חשבונות הבנק שלהם.
בשנת 2016 הם התגרשו בפועל, הבעל החל לשלם מזונות בהתאם להסכם, אך בשנת 2017 - הפתעה, הם חזרו לחיות ביחד. כמובן שלא ניתן היה להותיר שנה שלמה ללא פעילות, ובשנת 2018 נולד להם בן, ובמאי 2019 נולדה להם בת.
בחודש יוני 2019 הבעל חתם על חוזה לרכישת דירה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן", ובחודש יולי הצדדים נישאו בשנית באופן פורמלי. בשנת 2020 לא נותר להם אלא להסתכסך שוב, ובשנת 2021 להתגרש שוב.
הצדדים פתחו בהליכים משפטיים בנושא הדירה שנרכשה בין סבב הנישואים הקצר מספר 1 לסבב הנישואים הקצר מספר 2, ובמהלך הדיונים המשפטיים הם אף שקלו לחזור למערכת יחסים בשלישית, אלא שבסוף הדבר לא הסתייע.
למי שייכת הדירה?
המורכבות בתיקים מסוג זה היא הפער בין תפיסתם של הצדדים את מערכת היחסים הכלכלית ביניהם, מבלי שטרחו לדון בה, ומקל וחומר להעלות את ההסכמות או המחלוקות על הכתב.
מצד אחד, צודק הבעל שהצדדים חתמו על הסכם גירושים כדין, והוא לא בוטל ולא שונה בהתאם להוראות החוק. כמו כן, הצדדים נהגו בהפרדה רכושית - גם מבחינה מעשית אך גם מבחינת החוק, לפחות עד ליום נישואיהם בשנית. לכן הדירה שנרכשה בתקופה שבה הם היו גרושים, ואף נרשמה על שמו בלבד, שייכת מנקודת מבטו לו בלבד.
מצד שני, צודקת גם האישה, אשר הייתה שותפה לרכישת הדירה בכל שלביה, שכן גם קודם לנישואיהם השניים, הצדדים חיו ביחד שנתיים כמו זוג נשוי והספיקו להביא בתקופה זאת שני ילדים נוספים לעולם. האישה אומנם לא נרשמה בחוזה המכר (הבעל רכש את הדירה במסגרת "מחיר למשתכן" על תקן גרוש), אולם היא כן נרשמה כלווה במשכנתה ולקחה חלק פעיל ואפילו עיקרי ברכישת האבזור לבית. מבחינת האישה, כשהבעל רכש דירת חמישה חדרים שבועיים לאחר הולדת בתם, וחודש לפני נישואיהם הפורמליים, הוא יצר אצלה ציפייה והסתמכות להיות שותפה בדירת המגורים.
למרות שמדובר במקרה קיצוני מסוגו מבחינת לוחות הזמנים הקצרים של השותפות הרכושית, בית המשפט הלך עם האישה והעניק לה זכויות בגובה מחצית הדירה. בית המשפט הפנה לפסיקה לא מעטה אשר קבעה גם בעבר כי למרות הוראות החוק הדורשות ששינוי או ביטול הסכם ממון ייעשה רק בכתב ובאישור בית משפט, ניתן להכיר גם בשינוי מכוח התנהגות.
במקרה זה קבע בית המשפט כי הצדדים זנחו את ההפרדה הרכושית שקבעו בהסכם שצפה פני גירושים, כשחזרו כמעט מיד לחיי נישואים, והאישה הצליחה לשכנע את השופטת שהצדדים התכוונו לשותפות בדירת המגורים באופן ספציפי.