דונלד טראמפ / צילום: ap, Manuel Balce Ceneta
בעיצומו של משבר גלובלי חסר תקדים, אולי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, דונלד טראמפ מעמיד בספק את התחייבויותיה של ארה"ב כלפי בעלות בריתה.
● יואב קרני, פרשנות | ארה"ב מתמקדת בעניין אחד בלבד, והסיוע לישראל בסכנה
● המשרוקית | מה מאפשר לארה"ב להקפיא חשבון בנק ישראלי, והאם זוהי רק ההתחלה?
הוא גילה במוצאי שבת, כי כאשר היה נשיא הוא אמר למנהיגים אירופיים, שארה"ב לא תנקוף אצבע להגנת ארצותיהם, אם יותקפו בידי רוסיה. אדרבא, ארה"ב תעודד את הרוסים "לעשות כל שמתחשק להם לכל הרוחות". הסיבה, הוא אמר, שחברות נאט"ו אינן משלמות. "אתם חייבים לשלם. אתם חייבים לפרוע את חובותיכם".
ברית נאט"ו קמה ב־1949 כהסכם הגנה קיבוצי. סעיף 5 באמנת היסוד שלה מזמין את חברותיה לבוא זו להגנת זו במקרה של התקפה.
לפחות 2% מהתמ״ג
התעקשותו של טראמפ שחברות נאט"ו "חייבות כסף" נובעת מאי הבנה. אמנם לפני 18 שנה ארצות נאט"ו הסכימו להקדיש לפחות 2% של התוצר המקומי הגולמי שלהן לבטחונן. רוב הארצות, כולל הגדולות ביותר, לא עמדו בסיכום הזה, או התקדמו אליו בעצלתיים. זה היה תמיד ביטוי של חוסר רצינות ומקור של חיכוכים. אבל זה לא היה "חוב".
בזמן נשיאותו, טראמפ חזר והתמקד בעניין הזה, וגילה מינימום התעניינות בעצם בטחונה של נאט"ו. הוא התקשה להבין, או לא ניסה להבין, את הקשרים ההיסטוריים, המעמידים את ארה"ב לצד בעלות בריתה.מחויבויות רגשיות הן ממנו והלאה, בכל עניין שהוא, בין אם זה נדל"ן במנהטן ובין אם זה גורלה של הדמוקרטיה המערבית. הוא איש המאמין רק ב"שורה התחתונה", הן כלפי ידידים והן כלפי יריבים.
את מערכת היחסים של ארה"ב עם העולם הוא מעמיד על יסודות של רווח חומרי.
ההודעה "אני לא אגן עליכן" מזרזת עכשיו את קצב פעימות הלב של ארצות, השוכנות לאורך קו החזית האפשרי עם רוסיה, מפינלנד בצפון עד טורקיה בדרום, מן הים הבלטי עד הים השחור. ההודעה עוצרת את נשימתן של שותפותיה הצבאיות והפוליטיות של ארה"ב מצפון מזרח אסיה עד דרום האוקיינוס השקט. זה גם הזמן להאצת קצב פעימות הלב במזרח הים התיכון.
שום נשיא אמריקאי, או טוען לנשיאות, לא התכחש באופן כה מפורש להתחייבויותיה הבין לאומיות החתומות של ארה"ב.
מפגן של חוסר עכבות
המונולוג של טראמפ במוצאי שבת אישר דברים שיוחסו לו ממקור אירופי עוד בתחילת ינואר השנה. המקור הזה היה עד שמיעה לשיחה בין טראמפ לראשי האיחוד האירופי בינואר 2020. הנשיא דאז אמר ליושבת ראש הנציבות של האיחוד, אורסולה פון דר ליין (Leyen), כי "נאט"ו חשובה כמת", ו"ארה"ב לעולם לא תבוא לעזרתה".
היו ראיות נוספות, על גבול האנקדוטה, שזו אמנם מגמת פניו של טראמפ, כמו הסיפור שהוא צעק על עוזרו לביטחון לאומי, "אני לא שם על נאט"ו"; או לשון הגוף שלו בוועידת פסגה של נאט"ו, בתחילת נשיאותו, כאשר דחף בגסות מנהיג של אחת החברות הקטנות, שעמד בדרכו.
אבל הכרזה מפורשת, במהלך נאום בחירות פומבי, היא חידוש, אפילו בהיסטוריה של טראמפ. הנשיא לשעבר מפורסם במיעוט עכבותיו. עצרות הבחירות שלו הן מופעים של אילתורים בלתי פוסקים. הוא מפתה את שומעיו ואת שומעותיו, מקניט אותם, משעשע אותם, מפחיד אותם ומרגיע אותם חליפות. הוא מגיש להם רצף של אסוציאציות ושל קוריוזים. הוא אוהב לצטט בני שיח, הממתינים תמיד בחיל ורעדה למוצא פיו, קוראים לו Sir, גם אם הם נשיאים כמותו, ומוכנים להתמסר בקלות.
אבל אפילו טראמפ, התופס מערכת בחירות כז'אנר של בידור עממי, מוכרח לדעת שהודעה על כוונתו להפר את התחייבויותיה הבין לאומיות של ארה"ב שקולה כנגד מהפכה גלובלית. והוא עושה כן בשעה שהרפובליקאים בבית הנבחרים מצייתים לו, ומסרבים להקצות סיוע צבאי לאוקראינה, שקיומה תלוי לה מנגד.
הנשיאות אינה מונחת בחיקו של טראמפ. כמעט כל הסקרים אמנם מעניקים לו יתרון, אבל בדרך כלל קטן מטעות הדגימה. עדיין מזומנים לו מכשולים ניכרים, בייחוד בבתי המשפט. לעזרתו מגיע ג'ו ביידן.
"קשיש הלוקה בזכרונו"
משבר נשיאותו של ביידן החמיר בסוף השבוע. הנשיא שאינו מצליח להפיק הון פוליטי אפילו מהישגיו הגדולים ביותר, שוקע והולך. חוקר מיוחד של משרד המשפטים, שראיין אותו ב־7 באוקטובר (כן, 7 באוקטובר), החליט שלא להגיש נגדו כתב אישום על אחזקת מסמכים סודיים בביתו. אבל החוקר ראה צורך להוסיף, שהנשיא הוא "איש קשיש הלוקה בזכרונו", ומתבלבל בתאריכים, כולל תאריך מותו של בנו ממחלת הסרטן, לפני תשע שנים.
חמתו של ביידן בערה בו להשחית. הוא כינס מסיבת עיתונאים חפוזה, ודחה את הטענה שזכרונו בוגד בו. לא זו בלבד שהופעתו הייתה מביכה, אלא שזכרונו אמנם בגד בו לעיני המצלמות. הוא קרא לעבד אל פתח א־סיסי "נשיא מקסיקו".
פעילים דמוקרטיים היו עסוקים ביומיים האחרונים בתלישה מסיבית של שיער ראשם. סקרי דעת הקהל מראים פעם אחר פעם שהחשש מפני נסיגה הכרתית (קוגניטיבית) של ביידן מטריד רוב גדול של הבוחרים, כולל תומכי מפלגתו. לא ברור איך הנשיא יוכל להיחלץ מן הבור הזה. נראה שהרבה יותר מדי מאוחר לשקול את החלפתו כמועמד המפלגה לנשיאות. שום יריב בעל משקל אינו מוכן להתייצב מולו במקדימות.
מעניין שיריבתו היחידה של טראמפ במקדימות הרפובליקאיות, ניקי היילי, מעמידה עכשיו את שאלת הגיל והכשירות השכלית במרכז מסע הבחירות שלה.
ביידן בן ה־81 הוא אמנם הנשיא הזקן ביותר מאז ומעולם, אבל טראמפ שני לו, בגיל 77, ולחובתו נזקפות מעידות פומביות מביכות, המחשידות את איכות זכרונו. היילי מפיצה סרטוני יוטיוב המלגלגים על שניהם.
הסקרים מוסיפים להעמיד אותה הרחק מאחורי טראמפ. נאמני הנשיא לשעבר מוכנים לסלוח לו את חולשות זקנתו. אבל עצם שאלת גילו הרצוי של נשיא ארה"ב מוקפצת עכשיו אל מקום גבוה ברשימת הכישורים הנדרשים.
החוקה מחייבת מועמד או מועמדת לנשיאות להיות לפחות בנות 35. ההתניה הזו נקבעה כאשר תוחלת החיים הממוצעת של גברים בצפון אמריקה עמדה על 28. היו כמובן אנשים שהגיעו אל זקנה מופלגת, כולל נשיאים לשעבר. אבל הם היו מיעוט מבוטל. לא היה צורך לקבוע תקרה.
ב־200 השנה הראשונות של אמריקה, שום נשיא לא הגיע לגיל 70 בבית הלבן. הרוב הגדול לא הגיעו לגיל 60. מאז, תוחלת החיים מתארכת והולכת, גם של נשיאים.
שם סדרת סרטי היוטיוב של היילי הוא 'אנשים זקנים ורוטנים’ (בעקבות הסרט בן 30 השנה Grumpy Old Men). על פי הסקרים, רוב האמריקאים אומרים שהם היו מוותרים על שניהם, על ביידן ועל טראמפ. מה חבל שהתערבות מן החלל החיצון כפתה אותם על אמריקה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.