הימ''מ / צילום: דוברות המשטרה
החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו חולצו היום במבצע מורכב מלב נוסיראת שברצועת עזה על ידי לוחמי שב"כ וימ"מ. הפעילות התמקדה בשני מוקדים שונים במרכז הרצועה באור יום, כשנועה ארגמני הוחזקה בנפרד מאנדרי, אלמוג ושלומי. במסגרת החילוץ צה"ל ביצע תקיפות חריגות של תשתיות טרור.
יחידות אלו עמדו גם מאחורי החילוץ המורכב של החטופים פרננדו סימון מרמן ולואיס בפברואר. בעקבות החילוץ המרגש היום, אנחנו מפרסמים מחדש את הכתבה על יחידת העילית של המשטרה שגם איבדה את פקד ארנון זמורה, אחד מלוחמיה ומפקדיה במסגרת המבצע.
מבצע "יד זהב" לחילוצם של החטופים פרננדו סימון מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח שברצועת עזה, העניק טעימה קטנה לציבור הישראלי מהיכולות של כוחות הביטחון. פעולת החילוץ החלה בלילה שבין יום ראשון לשני בשעה 01:49, כשלוחמי ימ"מ ושב"כ פרצו למבנה בו שהו החטופים באמצעות הפעלת מטען ואש בעוצמה רבה. בתום פעולה מורכבת, הכוחות חילצו והשיבו אותם בחזרה לשטח ישראל.
● "אירוע נדיר לאור יום": איך אוספים מידע לפני מבצעי חילוץ ומה תהיה תגובת חמאס?
● המסמכים שחושפים: כך קיבל רב המרצחים יחיא סינוואר חנינה מממשלת ישראל
"הפעולה הזו היא דוגמה מצוינת ליכולת הייחודית של מדינת ישראל להוציא לפועל מבצעים בין ארגוניים, שהם נדירים מאוד במדינות אחרות", אומר לגלובס ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר והיום עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, אלוף (במיל') יעקב עמידרור. "ישראל הצליחה לבצע פעולה בה השתתפו מספר כוחות, בהם שב"כ, משטרה, חילות יבשה ואוויר - והכול תחת פיקוד אחד שניהל את האירוע בצורה נכונה".
מבצע חילוץ החטופים נוהל ממטה שב"כ שבתל אביב, ובו השתתפו גם לוחמי שייטת 13, חטיבה 7 וחיל המודיעין. בזמן שהכוחות שהו בשטח וחילצו את החטופים, בחמ"ל שב"כ נכחו ראש השירות רונן בר, הרמטכ"ל הרצי הלוי ומפכ"ל קובי שבתאי, לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט.
בדרך כלל, אם הפעילויות מתבצעות ברובן על ידי כוחות צה"ל, אז הצבא הוא הגוף שמקבל את ההחלטות המבצעיות. כך גם לגבי מבצעים שמבצעים שב"כ או משטרה. אך במבצע האחרון לשחרור החטופים, היה מדובר באירוע מורכב בו כל הכוחות השונים וכל המפקדים צריכים להיות מסונכרנים.
"במבצעים הללו, האחריות עוברת על פי השלב בפעולה", מסביר עמידרור. "בשלב ההגעה אל היעד, שב"כ מנהל את האופרציה כי הוא מכיר את השטח הכי טוב, וכאשר צריך להיכנס פנימה, אל תוך המבנים, אז ימ"מ עוברת לנהל את האירוע כי היא הכוח המבצע של הפעולה". כך, הפכה היחידה המשטרתית המסווגת לפנים (המכוסות, כמובן) של מבצע החילוץ.
ימ"מ היא יחידת העלית של משמר הגבול המתמחה בחילוץ בני ערובה. מלבד שחרורם של מרמן והר, היחידה השתתפה במבצעים הרואיים לשחרור חטופים. באוקטובר לדוגמה, לוחמיה נטלו חלק בחילוץ התצפיתנית אורי מגידיש ממחנה הפליטים א־שאטי בעזה בשיתוף עם שב"כ.
פעולותיה של ימ"מ פחות מוכרות לציבור הרחב בישראל ובדרך כלל נשמרות מתחת לרדאר התקשורתי. מעט אפשר לספר עליהן. אחד האנשים המזוהים איתה הוא דוד צור, מפקד היחידה בין השנים 1992־1995. "לוחמי ימ"מ מקיימים בשנים האחרונות שגרת חיים מורכבת, כי רמת החיכוך הפכה לגבוהה יותר, בדומה לשיא האינתיפאדה הראשונה", אומר צור בשיחה עם גלובס. "היכולת של היחידה לשמר ידע היא דבר יקר מפז, להבדיל מהצבא, שבו יש תחלופה רבה של כוח אדם. מפקד ימ"מ היום, ח', היה לוחם עוד בתקופתי, וסגנו ל' משרת ביחידה כ־25 שנה. המקבילה היחידה לימ"מ בשימור הידע היא, אולי, שייטת 13".
אלפים מנסים להתמיין. רק עשרות מתאימים
ביחידה פועלים צלפים, חבלנים וכלבנים, לצד כוחות נוספים, כאשר כל אחד מהם מתגייס לימ"מ לאחר שירות בכוחות הביטחון. כדי להתקבל לשורות היחידה, כל לוחם חייב לשרת לפני כן ביחידה קרבית בצה"ל או ביחידת מסתערבים במשמר הגבול ולעבור קורס פיקודי של רובאי 08, או לחילופין לשרת ביחידות מיוחדות כמו גדס"רים, שלדג, שייטת 13, דובדבן וסיירות אחרות. בתום תהליך מיון שכולל שאלונים, מבחנים, ראיונות, גיבוש ותחקיר ביטחוני, מתקבלים המועמדים לקורס הכשרה שנמשך שבעה חודשים בסך הכול.
"את המיון לימ"מ עוברים אחוזים ממש קטנים מהמועמדים", מספר צור. לדבריו, כאשר נפתחים המיונים ליחידה, מוגשות בין 2,000 ל־3,000 פניות, אך מעטות מהן מאושרות. "בשבוע שעבר לדוגמה, הצטרפו ליחידה בין 14 ל־16 לוחמים חדשים בלבד. הגיבוש בימ"מ, שמתקיים לאחר מספר ראיונות ונמשך כשבוע, מזכיר מיון לסיירות הצבאיות אבל על סטרואידים.
"כאשר קצין מצה"ל מתגייס ליחידה, הוא מתחיל בה כלוחם. כאשר מחליטים שהוא יעבור להיות מפקד צוות בימ"מ, מתבצעת הסמכה קצרה ביחידה, והוא מקבל דרגת קצונה, מבלי לעבור דרך בה"ד 1".
לוחמי היחידה, מספר צור, הם אנשים צנועים ברובם ומגיעים מכל קצוות החברה הישראלית ושכבות הגיל. רבים מהם יוצאי בני עקיבא, קיבוצים ומשאר חלקי החברה. סיפורים רבים של לוחמי היחידה ממחישים את הגיוון בה. כך לדוגמה, פסקל אברהמי ז"ל, שנפל בגבול מצרים ב־2011 כשהוא בן 49, או בר סיוון ז"ל, שהיה קצין בצה"ל שהתגייס לימ"מ, ונפל ב־7 באוקטובר בגיל 33 בלבד.
"אין הרבה לוחמים כמו לוחמי ימ"מ", אומר צור. "כשהאלוף (במיל') נעם תיבון נקלע ללחימה (ב־7 באוקטובר נסע תיבון ליישובי עוטף עזה וחבר לכוחות צה"ל בשטח, דש"א) כדי להציל את בנו ונכדותיו, הוא פגש באקראי לוחם אחר בצומת הנגב. הלוחם הזה, בן ה־40, בא לבדו לעזור. מדובר באנשי קבע שרואים את עתידם כלוחמים מקצוענים", אומר צור.
ימ"מ לקחה את הפוקוס מסיירת מטכ"ל
מרבית היוקרה לאחר הפעולות הנועזות במלחמה מיוחסת ללוחמי ימ"מ, למרות שכאמור גורמים נוספים מעורבים בהן. מי ששמה נעדר מסיפורי החילוץ בלחימה הנוכחית היא סיירת מטכ"ל, שזכורה מפעולות הרואיות כמו מבצע אנטבה לדוגמה. מנגד, ליחידה זכורים גם כישלונות, כמו ניסיון החילוץ במעלות ב־1974 שבעקבותיו הוקמה ימ"מ, ניסיון חילוצו של נחשון וקסמן ז"ל ב־1994, ותאונות אימונים חמורות דוגמת אסון צאלים ב' ב־1992, בו נהרגו חמישה לוחמים מסיירת מטכ"ל בעת אימונים לחיסול נשיא עיראק דאז, סדאם חוסיין.
"יכול להיות שחלק מהמשימות בוצעו על ידי סיירת מטכ"ל במקומות אחרים ובזמנים אחרים, ואנחנו לא יודעים", מבהיר עמידרור, שמעורה היטב בפעולות שרב הנסתר על הגלוי לגביהן. "ייתכן שסיירת מטכ"ל עוסקת במשימות שאינן קשורות לעזה. זה ששמה לא מופיע בתקשורת, לא אומר שסיירת מטכ"ל אינה פועלת. היחידה פועלת במקרים רבים במקומות אחרים, ופעולותיה לא תמיד מתפרסמות. לעתים, יכול להיות גם וגם. אפשרות נוספת היא שסיירת מטכ"ל נטלה חלק בפעילויות ביחד עם ימ"מ, וזה פשוט לא פורסם. הסיירת לא איבדה מיכולותיה, אלא שבנושא של שחרור חטופים, הבכורה עברה בשנים האחרונות לימ"מ בצורה פורמלית".
ואכן, בשנת 2021, ראש הממשלה דאז, נפתלי בנט, הכיר באופן רשמי בימ"מ כיחידה הלאומית של ישראל ללוחמה בטרור. זה היה תהליך ארוך שהחל עוד בתחילת שנות ה־90, כאשר צור היה מפקד היחידה. לדברי צור, מדובר בהחלטה נכונה וראויה: "זה המקצוע של היחידה, בנושא הזה היא מתמחה. יש סל משאבים מאוד מוגבל במדינה שצריך למקד אותו ולתעדף אותו לכוחות שמתמקצעים בו. זה לא פוגע ביוקרה של סיירת מטכ"ל או יחידות מצוינות שתחום העיסוק שלהן שונה. סיירת מטכ"ל היא יחידת קומנדו ומודיעינית מהטובות בעולם. ימ"מ הוקמה לחילוץ בני ערובה, כך שזו יכולת טכנית ייעודית, ולכן הגדירו אותה כך באופן רשמי".
אבנר אברהם, ששירת 28 שנה במוסד, מסביר כי הקרבות על היוקרה במבצעים המיוחדים אינם חדשים. "גם באנטבה היו מחלוקות ומלחמות יוקרה. בכל הרצאה שלי בתור סוכן לשעבר, אני שואל 'מי היה מפקד מבצע אנטבה?' והקהל עונה לי 'יוני נתניהו'. בתגובה אני אומר להם שזה היה בכלל דן שומרון".
המכשול הכלכלי בתור גוף משטרתי
למרות יכולותיה הרבות ותפקידה החשוב, צור אומר כי היחידה המסווגת מתמודדת עם אתגר מרכזי לא פשוט בכלל - האתגר הכלכלי. תקציב ימ"מ הינו מסווג, אך היחידה שייכת למשטרת ישראל, שמשוועת לתקציבים מהמשרד לביטחון לאומי כבר שנים רבות. "אם היחידה הייתה תחת שב"כ או צה"ל, היא הייתה מקבלת יחס אחר מבחינת תקציבים", אומר צור.
צור מציין כי היחס בין לוחם לבין תומך לחימה בשייטת 13 ובסיירת מטכ"ל הוא גבוה בהשוואה לצבא: "בצה"ל זה אחד לשמונה, אך בימ"מ זה אחד לשניים. יש ציוד ניוד, אמל"ח, חבלה, לוגיסטיקה ומנהלות שצריך לטפל בו. כוח האדם בצבא זול יחסית; רובו מבוסס על חיילי חובה או אנשי קבע שצה"ל יודע לשמר. בימ"מ לעומת זאת, כוח האדם יקר מאוד עבור המשטרה".
לצד זאת, יש לציין שלאחר פרוץ המלחמה, המדינה העבירה תוספת תקציבית למשטרה של 60 מיליון שקל. צור סבור שזה לא בהכרח מספיק, וכי בימ"מ נדרשת הגדלה של לפחות פלגה נוספת על כל הנגזרות - מהלך שדורש הרבה מאוד כסף. "המדינה צריכה יחידות כאלה כי התועלת עצומה ביחס להשקעה. פעולות רבות שעשו לוחמי ימ"מ ב־7 באוקטובר אפילו לא נחשפו עדיין לציבור. הכוחות מנעו בגופם, לצד שוטרים, פריצה של המחבלים צפונה. היקף הנופלים והפצועים של יחידות כמו ימ"מ וסיירת מטכ"ל ב־7 באוקטובר הוא משמעותי. בלימת המחבלים עלתה במחיר כבד כי צבא קרס במשך שעות ארוכות. לפיכך, ההשקעה בימ"מ היא חשובה מאוד".