השופט נעם סולברג / צילום: רפי קוץ
לא ניתן לחלט מכוח חוק העונשין כספים של נאשמים בעבירות שוחד, כך קבע בית המשפט העליון. הכוונה לכל הכספים שמחזיק אדם הנאשם בשוחד - מפיקדונות, קרנות ועד חסכונות אחרים, אלא אם נקבע שכספים אלה שימשו לעבירה עצמה. או אז ניתן יהיה לחלט אותם באמצעות פרוצדורה אחרת הקבועה בדין.
● ניתוח | מי יקבע? בג"ץ לא מכריע ושתי ערכאות ידונו במקביל במזונות ילדים
● שלושה פסקי דין בשבוע| האח, האישה, הדירה והפסיקה של בית הדין הרבני
ההחלטה ניתנה בעקבות ערר שהגישה פרקליטות המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי להורות לה לשחרר את כספי קרן ההשתלמות של סגן ראש העיר ירושלים לשעבר, מאיר תורג'מן, הנאשם בשוחד. השופט נעם סולברג דחה את הערר, אישר את שחרור כספי הקרן, ונתן החלטה בעלת אופי עקרוני, החורגת מענייניו הקונקרטיים של תורג'מן, וחלה לא רק על קרנות השתלמות, אלא על כספי נאשמים בשוחד באשר הם.
מקורו של ההליך המשפטי בסעיף 297 לחוק העונשין, הקובע סמכות לחלט את רכושו של מי שהורשע בשוחד. הפרקליטות טענה בעניינו של תורג'מן טענה שעליה היא חוזרת גם בתיקים אחרים, כי הסמכות הזו כוללת סמכות נוספת - לתפוס גם את רכושו של מי שנאשם בעבירה, וטרם הורשע, כלומר לבצע "חילוט זמני".
הרציונל, טענה הפרקליטות, הוא חשש מהברחת רכוש: ללא סמכות שמאפשרת את החילוט כבר בשלב האישום - ייתכן שלא יהיה כלל מה לחלט לאחר ההרשעה. במקרה של תורג'מן דובר בעיקר בקרן השתלמות שהייתה לו, שנטען כי נדרשה לו לצורכי קיום בסיסיים.
לא מכוח החוק ולא מכוח הפקודה
תורג'מן, באמצעות עורכי דינו מהסניגוריה הציבורית מורן כרמון, אלי פוקסבומר, עופר ארליך ומנחם שטאובר, טען כי אין כלל סמכות להורות על החילוט שביקשה הפרקליטות: לא מכוחו של חוק העונשין, שם הסמכות עוסקת רק במי שכבר הורשע בעבירה, בעוד שלתורג'מן עוד עומדת חזקת החפות - ולא מכוחה של פקודת סדר הדין הפלילי, שמתירה תפיסת רכוש ששימש לביצוע העבירה, וכאן מדובר בקרן השתלמות שכלל אינה רלוונטית לעניין.
סולברג - שהעדיף להימנע מהחלטה עקרונית, וסבר שעדיף שהצדדים יגיעו להסכמות שייתרו את זה, אך נדחף לשם, על פי דבריו בהחלטה, על ידי הפרקליטות שדווקא כן רצתה בכך - קיבל את טענותיו של תורג'מן.
הוא קבע כי הסמכות הייעודית לחילוט בעבירות שוחד לאחר הרשעה לא מנביעה סמכות גם לבצע חילוט לפני הרשעה. "חילוט זמני מבקש לפגוע בזכויותיו הקנייניות של מי שעומדת לו חזקת החפות", כתב סולברג. "משכך, בהעדר הסמכה מפורשת, לא ניתן להורות על כך".
הצעת חוק לא יכולה להעיד על הדין הקיים
אשר לפקודה, קבע, כי על הפרקליטות נדרש להוכיח זיקה בין החפץ שאותו היא רוצה לחלט, בענייננו קרן ההשתלמות, ובין העבירה שבוצעה, וכי היא לא עמדה ברף ההוכחה הראשוני ביחס לכך.
כמו כן דחה סולברג ניסיון לטעון כי הצעת חוק בנושא חילוט מ-2018, שלא התקבלה בחקיקה, מלמדת על הדין הקיים, וקבע כי היא לכל היותר מלמדת על הדין הרצוי בעיניה של הפרקליטות. יצוין כי להצעת החוק, שהייתה מושא לדיון ארוך שנים במשרד המשפטים, הסניגוריה הציבורית למשל מתנגדת.
ההחלטה ניתנה על ידי סולברג בכובעו כשופט תורן, בדן יחיד (כלומר שלא על ידי הרכב), כמצוות הדין בהחלטות בעררים מסוג זה. בהתאם לכך, ההחלטתה אינה נחשבת "הלכה", אולם כל עוד לא ייקבע אחרת על ידי הרכב של בית המשפט העליון, בהחלט צפויות לה השלכות על עניינם של נאשמים בעבירות שוחד.