דג מנהדן. ביולוגים ימיים מכנים אותו ''הכבד של הים'' / צילום: ויקיפדיה
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
מה הופך דג אלמוני ואפרורי למראה, קרוב משפחה של המטיאס והסרדין, לחוליה החשובה ביותר במערכת האקולוגית של חופי האוקיינוס האטלנטי בארה"ב?
● השועלים פלשו ללונדון והפכו לחלק מהנוף העירוני
● השליטים הבלתי מעורערים של מי אנטארקטיקה
שמו של הדג הכסוף והזעיר הזה, 38 ס"מ בסך הכול, הוא מנהדן (Menhaden), העשיר עד מאוד באומגה 3.
בשל הערך השומני הגבוה שלו, בעלי חיים רבים, מדגים דרך ציפורי מים ועד יונקים ימיים, ניזונים ממנו. בשומן שלו משתמשים גם בתעשיות הקוסמטיקה, תוספי התזונה והמזון לבעלי חיים.
אלא שבראש ובראשונה המנהדן מתפקד כגורם מאזן במערכת האקולוגית. הוא ניזון מאצות מיקרוסקופיות בשם פיטופלנקטון, ואם הוא לא יאכל אותן, הן יתפשטו ויגרמו ל״תפרחת אצות״ רעילה שתפגע אנושות באיכות המים.
במים הנגועים לא יוכלו להתקיים יצורים חיים. על כן הוא מכונה בפי ביולוגים בשם ״הכבד של הים" או "הדג החשוב ביותר בים".
הים מתרוקן מדגים, עופות ויונקים
משהפך המנהדן לכה שימושי בתעשיות שצוינו לעיל, כבר לפני 70 שנה, דייגים בחופי האוקיינוס האטלנטי בארה"ב ריכזו את מאמציהם רק בו.
צבעו הכסוף והעובדה שהוא נע בלהקות גדולות על פני המים הפכו אותו למטרת ציד קלה. וכך, בהיעדר פיקוח על כמויות הדיג ועם השתכללות שיטות הדיג, הוא החל אט אט להיעלם מהאזור.
את הרמז לבאות גילה במקרה בריאן טפלין, ביולוג ימי אמריקאי מהמעבדה למדעי הסביבה של החוף האטלנטי.
כשהוא חקר את דגי הבס המפוספס בחופי האוקיינוס האטלנטי בארה״ב, הוא הבחין כי האוכלוסייה הולכת ומצטמצמת וגופם של הדגים מכיל פחות ופחות שומן.
דייגי הטונה והבקלה אף הם התלוננו שבשר הדגים אינו שומני מספיק ולכן הם לא יכולים למכור אותם.
בהמשך התרוקן האזור מדגי בקלה, ליבוט, אדוק (חמור ים), סרטנים, חסילונים ולובסטרים, ובעקבותיהם הסתלקו הכרישים, הדולפינים, הלוויתנים וציפורי המים.
קריסת המערכת האקולוגית בתחילת שנות האלפיים הובילה להתמוטטות תעשיית הדיג המקומית.
האוכלוסייה גדלה תוך עשור
ב-2012, אחרי בדיקות רבות, קבעה ASMFC, ועדת הדיג הימי של מדינות האטלנטיות, כי היעלמותו של המנהדן היא זו שגרמה לאחת המערכות האקולוגיות העשירות ביותר בעולם לקרוס.
לאחר שזיהו את הבעיה והבינו את חשיבותו של המנהדן, הוועדה הכניסה אותו לסוג של "תוכנית הגנה", במסגרתה יוכלו הדייגים לדוג אותו בזמן מוגדר ובכמויות מוגבלות תחת פיקוח קפדני.
עשור אחרי התוצאות נראו בשטח: אוכלוסיית המנהדן השתקמה לחלוטין.
במקביל, הדגים, היונקים והציפורים חזרו אל חופי האוקיינוס האטלנטי בארה"ב ותפרחת האצות נעלמה לגמרי. כיום, איכות המים נחשבת לטובה ביותר מזה עשרות שנים.
על פי התחזיות של הביולוגים הימיים, ב-2025 צפויה אוכלוסיית המנהדן לגדול עוד יותר, מה שיגדיל גם את הכנסות הדייגים.
וכל זה בזכות דג קטן, כסוף, שמנוני מדי ולא ממש טעים, שאף אחד לא הבין שכל המערכת האקולוגית הענקית הזו יושבת על סנפיריו הקטנטנים.