תעלת סואץ. ההתמודדות בים מאופיינת ברצון להשיג שליטה או למנוע גישה / צילום: Shutterstock
מלחמת רוסיה־אוקראינה, המלחמה הראשונה על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, נכנסה לדפי ההיסטוריה כזו שהוכיחה כי תדמית הצבא האדום האימתני לא בהכרח מציאותית, ואין תחליף לגישת Boots on the ground; לקח שגם בישראל למדו בצורה כואבת במיוחד. לאחר שנים רבות שבהם צבאות רבים, כולל צה"ל, פנו לצבא קטן ומקצועי יותר, הוכח כי המלחמה עדיין שייכת לכוחות היבשה. זה בא לידי ביטוי בצורך בלוחמי חי"ר מצוידים היטב ובכוחות שריון וארטילריה רבים ככל הניתן.
● פוטין מתקן את ההיסטוריה ומבטיח חורבן גרעיני לאויביו
● המלחמה שאיש לא התכוון להתחיל ואיש לא יודע איך לסיים
מנגד ניכר במלחמה זו מעבר בקנה מידה היסטורי לאמצעים בלתי מאויישים. אוקראינה ורוסיה מחליפות מהלומות באמצעות כטב"מים, וקייב גם מרבה לפגוע בנכסים אסטרטגיים של צי הים השחור הרוסי בעזרת כשב"מים: כלי שיט בלתי מאוישים.
גלובס מנתח מה כדאי לעולם בכלל ולישראל בפרט ללמוד ממלחמת רוסיה־אוקראינה בתחום הצבאי ביבשה, באוויר וגם בים.
יבשה
כוחות החי"ר של שני הצדדים עמוק בבוץ
יותר מ־300 אלף חיילים רוסים נהרגו מאז הפלישה לאוקראינה. כך סיפרה בשבוע שעבר סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס בוועידת הביטחון של מינכן. לצורך ההשוואה, בדצמבר 1989 נסוגה ברה"מ מאפגניסטן בתום עשור של לחימה שבו נהרגו כ־14 אלף חיילים סובייטים.
לפי נתוני המטכ"ל האוקראיני, לא פחות מכ־6,500 טנקים, כ־12 אלף רכבים משוריינים וכ־9,500 סוללות ארטילריה רוסיות הושמדו בשנתיים של המלחמה. בתחום הכלכלי, לפי רויטרס, רוסיה הוציאה 211 מיליארד דולר על המלחמה באוקראינה, הפסידה יותר מ־10 מיליארד דולר על מכירות נשק שבוטלו, וצפויה לשלם 1.3 טריליון דולר בצמיחה עד 2026. אם כך, כיצד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מצליח להמשיך להניע את מכונת החי"ר הרוסית שתקועה בבוץ האוקראיני?
בדצמבר הורה פוטין על הגדלת כוחות הביטחון במדינה, שיצמחו ל־2.2 מיליון איש, מהם 1.32 מיליון חיילים. כך, מספר החיילים עלה ב־170 אלף (תוספת של כ־15%). אולם, במובן הרחב יותר, מוסקבה מתחזקת את מכונת המלחמה באמצעות מערך גיוס שכירי חרב מבית ומחוץ בהיקף ענק. לפני כשנה התחילו ברוסיה להציע לאסירים חנינה שלא תלויה בחומרת פשעם, בכפוף לשירות של שישה חודשים בחזית באוקראינה. רבים ניצלו זאת והצטרפו לכוחות הצבא, כמעט באופן מוחלט בחזית הלחימה. אלא שלאחרונה דיווח ה־BBC כי התוכנית השתנתה. מרוב שמוסקבה זקוקה לחיילים שילכו כצאן לטבח, אם אסיר רוצה להיכנס לתוכנית עליו לחתום כי יילחם באוקראינה עד תום המלחמה.
בד בבד הקימה רוסיה מערך ענק של גיוס זרים. אלה מגיעים ממדינות אפריקאיות נחשלות כמו סודאן וסיירה לאון וגם מאסיה. לפי ה־CNN, מוסקבה גייסה מפרוץ המלחמה כ־15 אלף לוחמים נפאלים. הרוסים מפתים אותם עם משכורת חודשית של כ־2,000 דולר, בעוד התוצר לנפש בנפאל היה 1,336 דולר ב-2022.
בשורה התחתונה, מלחמת רוסיה־אוקראינה תקועה, ועברה ללוחמת חפירות בהיקף שמזכיר את מלחמת העולם הראשונה. כוחות החי"ר של שני הצדדים עמוק בבוץ וגם הטנקים מוגבלים לכבישים, שהרי אחרת הם ייתקעו. במצב שכזה עוברים לאש, שמגיעה דרך כוחות התותחנים.
באוקראינה השימוש ניכר בארטילריה "טיפשה", וליתר דיוק מיושנת. הסתמכות קייב על המערב במלחמה הזו הפכה לאליה וקוץ בה. זאת כי סטנדרט התותחים של נאט"ו הוא 155 מ"מ, וחברות הברית סיפקו לקייב יותר מ־300 תותחים. אולם, התעשייה הביטחונית המערבית המוזנחת מגבילה את קצב האספקה.
כיום עיקר הלחימה באוקראינה היא סטטית, מה שמגביר עוד יותר את השימוש בפגזים, שלאורך השנתיים החולפות ארה"ב לבדה סיפקה 2 מיליון מהם. לפי וול סטריט ג'ורנל, במצב הנוכחי זקוקה אוקראינה לכ־200 אלף פגזים בחודש, אבל קצב הייצור האמריקאי עומד על כ־28 אלף בחודש בלבד. המחסור, שנובע גם מהשימוש הישראלי בארטילריה 155 מ"מ במלחמת חרבות ברזל, הזניק את מחיר הפגזים מ־2,100 דולר ליחידה ל־8,400 דולר. הצורך הקריטי של ישראל באותם פגזים עבור החזיתות מול חמאס ומול חיזבאללה הוביל לכך שלפני כחודשיים החליט מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן לעקוף את הקונגרס, בפעם השנייה, ולמכור לישראל כ־60 אלף פגזי 155 מ"מ וציוד נלווה בכ־147.5 מיליון דולר.
בנאט"ו מעריכים כי רוסיה משגרת מדי יום כ־30 אלף פגזים, פי חמישה מהיכולת המקסימלית של אוקראינה. מצב זה הביא את ארה"ב להשקעה של כ־25 מיליארד דולר בתוכנית להכפלת תפוקת ייצור הפגזים, מכ־14 אלף פגזים בחודש לכ־28 אלף בנובמבר 2023. היעד הוא קצב ייצור של 80 אלף פגזים בחודש החל מינואר 2025.
תמוה למדי שרוסיה מצליחה להניע את מכונת המלחמה בקצב שנראה טוב מזה של אוקראינה, חרף הסנקציות שמושתות נגדה. הגורם המרכזי לכך הוא שפוטין התאים את כל מערכות המדינה לכלכלת מלחמה, עם תקציב ביטחון שצמח ל־7.5% מתוך התמ"ג.
בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו ומערכת הביטחון עוסקים בשאלה כיצד להגביר את עצמאות התעשייה הביטחונית המקומית, פוטין סיפר כי כ־520 אלף משרות חדשות נוצרו בענף התעשייה הצבאית הרוסי, שבו מועסקים כ־3.5 מיליון איש - כ־2.5% מכלל האוכלוסייה. אותם עובדים מועסקים בכ־6,000 חברות ביטחוניות פורחות. בגרדיאן דיווחו כי בחלק מהמפעלים השכר הממוצע הוכפל ביותר מפי שלושה: משכר חודשי של כ־25 אלף רובל (כ־270 דולר) לכ־90 אלף רובל (כ־975 דולר). בצל המלחמה, כל עובד בתעשייה הביטחונית הרוסית מחויב לשש משמרות בשבוע, בנות 12 שעות כל אחת, וזוכה לפריבילגיה של פטור מגיוס לצבא. אולם, יש מי שבוחר להתגייס נוכח שכר חודשי של 200 אלף רובל (כ־2,165 דולר).
אותם המפעלים לא סובלים ממחסור בחומרי גלם, כולל כאלה שמגיעים מחוץ למדינה. כדי להבין כיצד התעשייה הצבאית הרוסית כל־כך פורחת, על אף הסנקציות, צריך להפנות זרקור לדוגמה לארמניה. מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, היקף היצוא של ארמניה לרוסיה זינק ב־430%. חלק הארי של השינוי הקיצוני, לפי מיטב ההערכות, נובע מסחורות מהאיחוד האירופי ומסין, שעוברות יצוא חוזר. כלומר, הסחורות מיובאות לארמניה, וכמו שהן נשלחות לרוסיה. ההערכה הזו נובעת גם מהזינוק דרמטי אף יותר ביצוא הארמני לקירגיזסטן (1,600%), לקזחסטן (1,200%), ולאיחוד האמירויות (900%) - נתיבים נוספים לוויסות אותו יצוא חוזר בדרך לרוסיה.
"הבעיה של הסנקציות נגד רוסיה אינה הסנקציות עצמן, אלא האכיפה, שבאה לידי ביטוי גם בנושא האיראני", אומר לגלובס ד"ר אודי לוי ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, לשעבר ראש יחידת צלצל ללוחמה כלכלית בארגוני טרור. "ארה"ב והמערב לא אוכפים סנקציות, והרוסים מצאו פתרון - שימוש בסין ובאיחוד האמירויות כפלטפורמה משנית שדרכה מבצעים פעולות פיננסיות. אם ארה"ב הייתה נוקטת מהלך אסטרטגי, הכל היה נראה אחרת".
בתקופה שבה מערכת המשפט בישראל סוערת סביב ההחלטה של בנק מזרחי טפחות למנוע תרומה של 8 מיליון שקל מרומן אברמוביץ' לארגון זק"א, לוי רואה בסנקציות נגד האוליגרכים איוולת. "לקחו כסף מעשירי רוסיה, נתנו לפוטין להשתלט על נכסי האוליגרכים ולחלק את הכסף מחדש. חברות אמריקאיות יצאו מרוסיה, ובמקומן נכנסו סיניות", מסביר לוי. "כל עוד ארה"ב לא תקבל החלטה אסטרטגית לאכוף סנקציות כמו שצריך, כולל נגד איחוד האמירויות וסין, ניתקל באותה בעיה, ובשתי המדינות הללו חוששים מאוד מניתוק ממערכת הסוויפט, זה גזר דין מוות".
אוויר
פוטין זקוק לכטב"מים של איראן
בזמן שהלוחמה היבשתית באוקראינה מסמנת חזרה לעבר, זו האווירית ממחישה כי העתיד כבר כאן - והוא מתבסס על כלי טיס בלתי מאוישים. השימוש הנרחב בו צפוי להימשך, כפי שהומחש בהכרזת מזכ"ל נאט"ו ינס סטולטנברג כי חברות הברית יספקו לקייב מיליון רחפנים חדשים ב-2024.
ב־7 באוקטובר חמאס השתמש ברחפנים שניתן לרכוש באינטרנט שנטרלו את מערכות "רואה יורה". רק מאז החל צה"ל לבטא את יתרונותיו בחימושים משוטטים, מל"טי מודיעין וכלי טיס נוספים שתואמים לפעילות במנהרות. באוקראינה המגמות שונות.
בתחילה היה לאוקראינה יתרון בגזרה זו. כבר ב-2019 היא רכשה מטורקיה מל"טים מדגם בייראקטר 2TB. סביר להניח שרכשה אותם משיקול כלכלי: מחיר יחידה עומד על 6-5 מיליון דולר, לעומת 120-80 מיליון דולר למטוס אף-35. בדיעבד זה הציל את אוקראינה. בקרבות אוויר־אוויר מול המטוסים של צבא רוסיה וסוחוי 35 במיוחד, לא היה לקייב ממש סיכוי. אלא שבמוסקבה נחו על זרי הדפנה לפני המלחמה ולא פיתחו יכולות בתחום המל"טים.
כך נפל פוטין כפרי בשל בידי איראן, שהחלה לספק לו כלי טיס בסתיו 2022. טהרן מפיקה מכך ארבע תועלות מרכזיות: הכנסה, התנסות באמצעים בשדה קרב, מנוף לחץ גאופוליטי על רוסיה, וקבלת מטוסי קרב מתוצרת רוסית בטווח הארוך. בדצמבר הודיעו בטהרן כי סיימו את ההכנות לקליטת מטוסי קרב רוסיים מדגם סוחוי 35, מסוקי קרב מדגם מי 28 ומטוסי אימון יאק 130 - כלים קריטיים לשם מודרניזציה של חיל האוויר שלהם, שנחשב מיושן מאוד.
זוהי עדות לכמה ההתפתחויות במלחמה באוקראינה משפיעות על מדינת ישראל, שהרי אותם מל"טים שהשתפשפו שם, עוברים התאמות ויופעלו נגדה. המל"טים מתוצרת איראן שוגרו לעבר ישראל בחודשים האחרונים מלבנון, מתימן ומעיראק, וככל שישפרו את התוכנה שלהם, משימת היירוט שלהן תהיה קשה יותר, ומידת הקטלניות תגבר.
לאחר שהרוסים ראו כי טוב עם כלי הטיס מתוצרת איראן, השבוע דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי טהרן סיפקה להם גם כ־400 טילים, בהם פתאח־110 וזולפאקר. משלוחים נוספים של הטילים, שיעילים לטווח של 700-300 ק"מ, צפויים בקרוב. מעניין כי משלוחי הטילים הבליסטיים מתבצעים לא רק בנתיב האווירי: רוסיה ואיראן מנצלות את הים הכספי להעברה.
סוגיה נוספת על הפרק במוסקבה קשורה לייצור מל"טים איראנים על אדמת רוסיה. לפי וול סטריט ג'ורנל, כבר בינואר אשתקד ה תקיים ביקור בעיר ילבוגה, כ־960 ק"מ מזרחית ממוסקבה, שבה שואפים להקים מפעל מל"טים שבו ייוצרו לפחות 6,000 יחידות מסדרת שאהד האיראנית. הרוסים עדיין מתקשים להעמיד את ההגנה האווירית הנדרשת מול הרחפנים האוקראינים. ברשתות החברתיות נחשפה לאחרונה שיטה רוסית חדשה להגנה מפני חימוש משוטט: רשתות דייגים מעל עמדות צבאיות.
היקף השימוש בכלים בלתי מאויישים הביא גם להפקת לקחים בוושינגטון. צבא ארה"ב החליט לאחרונה להפסיק את פרויקט הדגל שלו ליצירת מסוק מודיעין חמוש, שכונה מסוק התקיפה והמודיעין העתידי, לאחר שהשקיעה בו לפחות 2 מיליארד דולר. בצבא ארה"ב הסבירו כי המטרה היא איתור אפשרויות בלתי מאוישות זולות יותר. לצד זאת, לפי דיווח ברויטרס, בתקציב הביטחון האמריקאי לשנת 2025, שצפוי לעמוד על כ־895 מיליארד דולר, מתכננים בוושינגטון לקצץ ב־18% את רכש מטוסי אף־35 בשנה הבאה מ־83 ל־70. מדובר בהפרש של כ־1.6 מיליארד דולר, שצפוי לעבור עם סכומים נוספים לטובת אספקות לאוקראינה ולישראל כאחת.
ים
אוקראינה שלפה את הנשק הא־סימטרי
עם כל הכבוד ללוחמה ביבשה ובאוויר, ההשפעה הכלכלית של מלחמות במדינות חוף היא בעיקר בים. 95% מתעבורת התקשורת והנתונים העולמית עוברת בים, ובמקרה של ישראל כ־99% מתנועת הסחורות ו־100% ממשאבי הטבע נמצאים בים. מלחמת חרבות ברזל מטרידה את הכלכלה העולמית בעיקר בשל המורדים החות'ים שחסמו את באב אל־מנדב - המעבר של 12% מהסחר העולמי - אבל זו שבאוקראינה הטרידה כבר מהרגע הראשון.
אמנם בים השחור עברו עד המלחמה "רק" 6% מהסחר הימי העולמי, אבל מדובר ב־12% מתנועת הפלדה, 20% מהתירס וכרבע מהחיטה.
"מלחמת רוסיה-אוקראינה היא שיעור מעולה להגברת המודעות הנדרשת למרחב הימי", אומר לגלובס תא"ל (מיל') יובל אילון, לשעבר ראש מספן המודיעין בחיל הים וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הרוסים הבינו מזמן מה שהרבה מדינות לא הבינו, כולל ישראל: התווך הימי הוא משמעותי בשביל מדינות בכלל, ומדינות ששוכנות לאורך הימים בפרט. כבר לפני כמה שנים יצרו הרוסים דוקטרינה שכוללת שני מרחבי ים המיועדים לשמור על המאזן מול נאט"ו - הים הצפוני והים השחור".
אילון מציין שלושה יעדים שמוסקבה רצתה להגשים עם תחילת המלחמה. "ראשית, שליטה ימית - יכולת לבצע קשת רחבה של מבצעים ברמת סיכון סבירה ביחס ליעדים המבצעיים. שנית, מניעה ימית - למנוע גישה ממדינות או כוחות אחרים, למשל במצור ימי. שלישית, הקרנת עוצמה בחוף - סיוע לכוחות היבשה להנחית כוחות או הפעלת אש מהים לחוף".
היעדים באו לידי ביטוי בתרגיל ימי שעליו הכריזו הרוסים בפברואר 2022, עוד לפני פרוץ המלחמה. במסגרתו הם הסיטו ספינות לכיוון מיצר הבוספורוס - הכניסה היחידה לים השחור, ופרשו טילים. "הם בודדו את המרחב", מסביר אילון. אחת הפעולות הראשונות של הרוסים הייתה השתלטות על אי הנחשים האסטרטגי, ששייך לאוקראינה ונמצא סמוך לרומניה. בדרך זו הרוסים השתלטו על המרחב ברמת ההגנה הימית, האווירית ומניעת תגבורת. עם זאת, הם הצליחו לאחוז באי רק עד יוני 2022.
בחודשים הללו, מציין אילון, ניכרה לוחמה א־סימטרית יוצאת דופן, קרי לוחמה בין יריבים שכוחם הצבאי או הכלכלי היחסי שונה במידה מהותית. "האוקראינים השתמשו בכ־400 מוקשים ימיים ושמו מכשולים טכניים לנחיתה, פרסו טילי חוף ים ומנעו את ההפתעה. כשלרוסים לא היה את אותו האלמנט, זה הקשה עליהם להגיע לחופים בהיקפים גדולים - אף שהם נערכו למשימה עם כעשר נחתות".
הרוסים הפעילו חימוש מדויק, אבל מוגבל בגלל מחירו. המפנה היה בהטבעת ספינת הדגל "מוסקבה". "הדריכות הרוסית ירדה, צי הים השחור הופעל בצורה לא מדויקת ואז האוקראינים הצליחו לפגוע בה בנשק א־סימטרי - טילי חוף ים", מפרט אילון. "זו אמנם הייתה ספינה מיושנת, אבל היו עליה חימושים מדויקים וסוללות 300-S. הפגיעה בה פתחה את השימוש בכלים א־סימטריים". בכך מתכוון אילון לכלים שמצמצמים את הפערים בין הצדדים.
מאותו אירוע באפריל 2022, הכו האוקראינים שוב ושוב באמצעים בלתי מאוישים, באוויר ובים כאחד. "הרוסים חווים את מגבלות הכוח ומשך הלחימה", מסביר אילון. "הימשכות הלחימה מאפשרת ללוחמה א־סימטרית להיות משמעותית. המרחב הפך למופת של בלתי מאוישים, ואלה שמובילים בתחום הם האיראנים. הדוקטרינה שלהם היא לוחמה א־סימטרית, והכלים הבלתי מאוישים הם זולים".
הזווית הישראלית
פיתוח אסטרטגיה ימית
מן הזווית הישראלית, ראש מספן המודיעין לשעבר מוצא במלחמת רוסיה־אוקראינה לקחים משמעותיים עבור לישראל, ומצביע על מאפיינים דומים. "עלינו לפתח אסטרטגיה ביטחונית לאומית ימית", הוא אומר. "אחרי שמגדירים אסטרטגיה ימית, מפתחים את הכלכלה, את הצי, ובונים את הכוח כדי שיממש את המשימות".
אתגר לא פשוט בים הוא הזמן וההשקעה הנדרשים להתעצמות. "בניין כוח בים הוא יקר ודורש זמן. ממלחמת רוסיה־אוקראינה למדים כי התמודדות בים מאופיינת ברצון להשיג שליטה או למנוע גישה. כעת החות'ים מונעים גישה לציי סוחר למרחב ימי. זהו האתגר. הים השחור מאתגר בגלל שיש אליו כניסה אחת, ולהגיע לישראל ימית אפשר רק דרך גיברלטר וסואץ".
"צבאות טרור, כמו חיזבאללה והחות'ים, יכולים לפגוע בחופש השיט", מסכם אילון. "על כן, אי אפשר להתמודד עם איום א־סימטרי בהגנה. האמצעים הא־סימטריים זולים, זמינים וקלים להפעלה. לכן, צריך להיות אקטיבי ולשחוק את הכוח של האויב. הרוסים תקפו את האוקראינים, אבל לא התעסקו עם הא־סימטריות. אם לא מבינים כי צריך לפעול לפני המלחמה ובמהלכה - חוטפים".