יוסי חדד עם בתו אפק ובנו ברק. נפגשים בשטח / צילום: באדיבות דוברות צה''ל
בבוקר 7 באוקטובר היה אל"מ במיל' יוסי חדד בבית הכנסת, כשאחד המתפללים שאל אותו בפליאה "מה אתה עושה פה? לא שמעת מה קורה בדרום?". חדד (62) רץ הביתה, ובלי להסס עלה על מדים ויצא למילואים. איתו יצאו מהבית גם שני ילדיו הקצינים - בנו ברק בן ה־27 ובתו אפק בת ה־21. במקביל, באותם רגעים ממש, יצאו גם שני חותניו של אלמליח למילואים, האחד קצין בחיל האוויר והשני מג"ד בשריון.
"אני אוהב את הצבא ואת מדינת ישראל וזה מה שהטמעתי בבית לכל אורך הדרך", אומר חדד. "אצלי בבית כולם קצינים, כולל כל החתנים. גם בגיל 90 אני אעשה מילואים".
● "ישנים בקבינה על מיטת קומתיים": המילואימניק שיחגוג החודש 79 לא מתעייף
● "חוזים באירוע בינלאומי, אני צובט את עצמי": 20 שנה הוא במילואים, לזה הוא לא ציפה
בימים הראשונים ללחימה היה חדד חלק מחפ"ק אוגדה 80 (אוגדת אדום) שלחמה באזור גוש מבטחים בנגב הצפוני, אך לאחר כמה ימים הוא פנה מיוזמתו למפקדי אוגדת עזה וביקש להצטרף אליהם. "אני מכיר היטב את הרצועה - הייתי במגוון רחב של תפקידים ברצועה במהלך השירות הצבאי שלי, קרוב ל-20 שנה, וחשבתי שזה המקום שאני צריך להיות בו. ביקשתי לצאת לשטח והייתי מוכן אפילו לרדת בדרגות ולעשות כל תפקיד, העיקר להיות משמעותי. מפקד אוגדת עזה אמר לי: בוא תתפוס פיקוד על הסריקות שאנחנו מבצעים במוצבים וביישובים".
חדד, כמו שהוא אומר, מכיר את גזרת עזה כמו את כף ידו. בין שאר תפקידיו הוא הקים את גדוד ארז, שאחראי בעיקר על מעבר ארז שבצפון רצועת עזה, וגם פיקד עליו. בעקבות כך לא מעט אגדות רצות בקרב חיילי אוגדת עזה על הפעילות של חדד ברצועה בזמנו. על פי אחת מהן הוא החזיק במספר שיא של חיסולי מחבלים בצה"ל.
כעת, הרבה אחרי גיל הפטור ממילואים, הוא מוצא את עצמו באותו המקום. "המשכתי לשרת במילואים לאורך השנים ברצף", הוא אומר. "לא היה רגע שחשבתי להפסיק. כמובן המפקדים של האוגדות צעירים ממני וכך רוב האנשים שאני משרת איתם".
הכוח שעליו פיקד חדד זכה לכינוי "כוח יוסי" והחיילים בשטח הדביקו לו את הכינוי "מותג". "בגלל שאני אדם מבוגר וקצין מבוגר עם מוקד ידע, הצעירים הדביקו לי את הכינוי הזה. בכל מקום הם אומרים 'יוסי חדד זה מותג'. הם מתייעצים איתי, אנחנו יושבים בלילות ומעבירים חוויות, צוחקים ואוכלים יחד. יושבים בני 19, 21, 27 וגם מילואימניקים בני 40. תמיד אני הכי מבוגר בחדר, אבל אני מרגיש צעיר".
"מה נותנים לזקן כזה לצאת לשטח?"
חדד גם נחשב ל"אבא" של יחידת הגששים ולמי שהקים את גדוד הסיור הבדואי והיה אחד מאנשי המפתח בשילוב הבדואים בצה"ל. כשפרצה המלחמה הוא גייס בתוך שעות ספורות 30 גששים לאוגדת עזה ולאוגדה 80. "בגלל שיש לי את החיבור לגששים ולעדה הבדואית דאגתי לגייס אנשי מילואים בדואים שהיה חשוב להם להגיע ולתרום. הייתי איש הקשר שלהם מתחילת המלחמה ועד לשבועות האחרונים. התרומה שלהם לביטחון המדינה רבה ביותר".
בחודשיים הראשונים למלחמה ביצע חדד סריקות, עם יחידות צבא נוספות, זק"א וגורמים אחרים, בעוטף עזה. "המשימה העיקרית הייתה לאתר נעדרים וגופות של אזרחים ישראלים, מחבלים, אמל"ח, גם ביישובים ובמוצבים וגם בכל המרחב של עזה. עבדנו קשה מאוד, המראות היו לא פשוטים והאירועים שחזינו בהם לא היו פשוטים".
את בנו ברק פגש שלוש פעמים בחודשים האחרונים במילואים. "הייתי בקיבוץ רעים ופתאום קיבלתי הודעה עם תמונה של הגב שלי, הבנתי שמישהו צילם אותי מאחורה. אני מסתובב ורואה את ברק עומד שם. התברר שהוא היה חלק מהכוחות הסורקים.
"בהמשך הייתי חלק מהכוח שביצע סריקות במרחב של מעבר ארז לאיתור פירים של מנהרות, ורגע לפני שחצינו את הגדר לרצועה, ברק הגיע לשם עם הפלוגה והמחלקה שלו. זה היה אירוע מרגש. פתאום מישהו נותן לי מכה על הגב, על האפוד, ואומר לי 'אבא, מה אתה עושה פה?' ואז הוא בא בטענות למפקדים שלי 'מה אתם נותנים לזקן כזה לצאת לשטח?'. הוא הסתלבט אבל התברר שהוא חיכה שאני אצא מהרצועה ורק לאחר מכן נרגע".
בחודש האחרון משרת חדד באוגדת עזה בקיבוץ רעים ועוסק בעיקר בהדרכת חיילים בנוגע לאירועי 7 באוקטובר, עורך להם סיורים ומסביר להם אילו מסקנות הסיק הצבא מהאירוע עד כה. "הייתי רוצה להיות בכוחות המתמרנים בתוך עזה, אבל כנראה ששם לא היו זקוקים לי כרגע. כל עוד אני תורם למאמץ המלחמתי אני מוכן לעשות כל תפקיד שהצבא צריך אותי בו".