מאיר בן שבת, ראש המל''ל לשעבר / צילום: מאיר אליפור
בשבוע האחרון, במיוחד מאז פורסם שחמאס השיב להצעה להפסקת אש ושחרור החטופים, הבלבול סביב הנעשה בלחימה ברצועת עזה גובר וקשה להבין לאן פנינו במערכה. כדי לנסות להעריך מה צופה העתיד דיברנו עם היועץ לביטחון לאומי וראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) לשעבר, מאיר בן שבת, שמכהן כיום כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית.
● המדינה שמצטרפת לציר הרשע של חמאס, רוסיה ואיראן
● המבצע הצבאי של טורקיה ועיראק להקמת מסדרון יבשתי למפרץ הפרסי
בראש ובראשונה שאלנו למה הצבא ממשיך להתחפר בח'אן יונס ולא מתקדם לאזורים נוספים בדרום הרצועה. "ח'אן יונס היא העיר השנייה בגודלה ברצועה ומהווה אחד המוקדים המשמעותיים של חמאס, מה שמצריך העמקה של הלחימה. הצבא עושה זאת באופן שיטתי ורושם הישגים לא מבוטלים", אומר בן שבת. "עם זאת", הוא מוסיף, "כולם מבינים שאנחנו נערכים לשלב הבא ברפיח".
העיכוב בח'אן יונס הוא כי צה"ל מנסה להרוג את סינוואר?
"הפעילות יכולה לשרת גם את המטרה הזו אך ישנן מטרות נוספות".
באמת נחוץ ללכת הלאה לרפיח?
"חטיבת חמאס ברפיח מהווה חמישית מכוחו הצבאי של הארגון. בנוסף למשימותיה כשאר החטיבות, היא אחראית על רצועת הגבול שמחברת את עזה עם העולם החיצון. דרכה מתבצעות הברחות של אמצעי לחימה, ציוד טכני, וגם תנועות של פעילים ומפקדים. במהלך הלחימה נדחקו לרפיח מפקדים ומחבלים רבים מאזורים אחרים ברצועה שמצאו שם מקלט. מישהו חושב שניתן למוטט את חמאס בלי לפעול ברפיח?".
המחלוקות עם ארה"ב
מה דעתך על הביקורת של האמריקאים על התנהלות המלחמה?
"התייצבות הנשיא ג'ו ביידן לצד ישראל בתחילת המלחמה תיזכר כאחד מרגעי השיא ביחסי המדינות. הזמן שחלף מאז, התמונות מעזה, המחלוקות שנתגלעו בסוגיות המלחמה ו'היום שאחרי' והפוליטיקה הפנימית בארה"ב לקראת הבחירות לנשיאות, עשו את שלהם והפכו את היחסים למתוחים ורגישים. ביידן אומנם מצהיר שהוא ממשיך לתמוך במטרות שישראל הגדירה למלחמה, אך המשקולות שהוא מציב על רגליה הופכות את השגתן למשימה קשה עד בלתי אפשרית".
מלבד הפעולה ברפיח, בן שבת מתאר עוד ארבע סוגיות במחלוקת בין ישראל לארה"ב, בהן ציפיית ביידן להפחתת היקף הנפגעים הפלסטינים. "אך האם הנטל כולו צריך להיות על כתפי ישראל? האם חשבו בוושינגטון על האפשרות לשכנע את מצרים לאפשר מקלט זמני ברפיח המצרית?", תוהה בן שבת. עוד הוא טוען שדרישת ביידן להגדלת הסיוע ההומניטרי "מלמדת שבממשל לא הפנימו שהבעיה אינה העברת הסיוע לרצועה אלא חלוקתו. חמאס ישתלט על כל מה שיוכנס".
בן שבת מציין גם את חילוקי הדעות בנוגע להקמת "רשות פלסטינית משופרת" בעזה. "בוושינגטון לא מבינים למה ישראל לא רוצה להחזיר לעזה את הרש"פ במיתוג חדש. הם לא הפנימו את החשדנות הישראלית ביחס לרשות ולבכיריה ובאשר לאפשרות לכונן בעזה ממשל שלא ישתף פעולה עם חמאס. ההתעלמות מהיקף התמיכה של הציבור העזתי בחמאס מובילה להערכה אופטימית מדי ביחס ליכולת לחולל שינוי. כל עוד ייוותר בעזה גרעין חזק, מאורגן ומזוין של חמאס, הוא יהיה גורם הכוח המרכזי ברצועה".
נושא קריטי נוסף שיש לנו אי הסכמות לגביו עם ארה"ב, אומר בן שבת, נוגע לחזון האמריקאי לכונן אינטגרציה אזורית שתכלול הסכמי שלום בין ישראל לסעודיה והקמת מדינה פלסטינית. "המלחמה סיפקה לממשל האמריקאי הזדמנות לחולל סדר אזורי חדש. ביידן זקוק לכך גם כקלף לקראת הבחירות. ואולם, מנקודת מבטה של ישראל הנורמליזציה עם סעודיה לא תוכל להוות פיצוי על אי הכרעת חמאס. הדיבורים על מדינה פלסטינית לאחר טבח אוקטובר מהווים פרס לחמאס ומבטאים חוסר הבנה של הסנטימנט בציבור הישראלי. מי שחושב שלאחר מאורעות אוקטובר ישראל תיטול סיכונים כמו אלה שנלקחו בעבר, איננו חי את המציאות בישראל".
מה שורש המחלוקת לדעתך?
"משמעות המלחמה בעזה. נדמה שממשל ביידן לא הפנים שבעבור ישראל שלאחר 7 באוקטובר, להכרעת חמאס יש משמעות קיומית. אין זה דומה למלחמות ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן. השחקנים באזורינו ובמערכת הבינלאומית, בהם אויבים, עוקבים אחר המתרחש בעזה. עמדתם והתנהלותם ביחס לישראל יושפעו מהתוצאות. ההרתעה שהתרסקה ב-7 באוקטובר לא תשוקם אם לא יושגו כל מטרות המלחמה. או אז ישראל תעמוד בפני איום קיומי, יגבר הפיתוי לתקוף אותה וגם מעמדה המדיני יינזק קשות. הלחצים מצד וושינגטון דוחקים את ישראל למלחמת שחיקה והתשה, שמחיריה גבוהים וקשה לשלוט במשכה. הם מרחיקים אפילו את מה שארה"ב בעצמה שואפת לקדם במהירות: עסקה לשחרור החטופים".
להערכתך, הסיוע הצבאי בסכנה?
"ניצחון ישראלי במלחמה הוא אינטרס גם של ארה"ב, וכך גם ישראל חזקה", עונה בן שבת בדיפלומטיות. "מתוך ראייה זו אני מקווה שסוגיית הסיוע הצבאי תתנהל במנותק מהנושאים האחרים ושלא ייעשה בה שימוש כדי להפעיל לחץ על ישראל".
לרדוף את ההנהגה בחו"ל
אם אכן מרואן עיסא חוסל, מה חשיבות המהלך?
"זו תהיה מכה כואבת להנהגה הצבאית של חמאס, שצועדת יחד זה 30 שנה. הידע שנצבר עצום, התיאום ביניהם הדוק. כששולפים מתוך קבוצה כזו ציר מרכזי - זה פוגע ביכולת התיפקוד ולוקח זמן לגשר על הפער. מלבד זאת, יש לכך גם ערך מוראלי, וזה מעביר מסר ברור על נחישותה של ישראל לרדוף את האנשים האלה עד חורמה".
מה עוד צריך לעשות כדי לזרז את השגת מטרות המלחמה?
"חיוני לרדוף את ההנהגה בחו"ל. פגיעה כזו תבהיר לראשי הארגון שיש מחיר לזמן שחולף, תסייע לשבש את יכולת השליטה של ההנהגה, את התיאום בין זרועות הארגון ותמנע את התאוששותו בעזה. בלי מפקדה יעילה בחו"ל, ולאחר פגיעה אנושה ביכולותיו הצבאיות והשלטוניות בעזה ונטרול תשתיותיו ביו"ש, חמאס עשוי לאבד את מעמדו. התפקיד המרכזי שממלאת מפקדה זו, כמו גם מאמציה לגרור את ישראל למלחמה רב זירתית, מחייבים את המערכת הישראלית לנקוט מאמץ נחוש ושיטתי נגדה עד לניטרול כל מרכיביה".
איך נכון לפעול בעת הרמדאן?
"לא להרפות בפעילות הסיכול ביו"ש, היא הבלם העיקרי מול המוטיבציה הגבוהה ומול הלחץ שחמאס מפעיל לפגע נגדינו. כך גם מול ערביי מזרח ירושלים. יש לפקח בימים אלה גם על פלסטינים שחיים בישראל במעמד של אזרחים או תושבים מכוח איחוד משפחות. ניסיון העבר מראה ששיעור גבוה יחסית מתוך אוכלוסייה זו ממשיך להזדהות עם המאבק הפלסטיני ומעורב בפיגועים ובסייענות לטרור".
איך אתה מסכם את תמונת המצב הביטחונית כיום?
"ישראל במאבק רב זירתי. במקביל ללחימה ברצועת עזה, היא מתמודדת עם אתגרים ואיומים משש זירות נוספות: יו"ש, לבנון, סוריה, תימן, איראן והזירה המדינית והמשפטית הבינ"ל. הפעלה מושכלת של המאמצים הביטחוניים והמדיניים היא תנאי חיוני אך לא מספיק. ההכרה בכך שאנו במאבק קיומי, הביטחון בצדקת הדרך, הנחישות והלכידות - הם המפתח להצלחה בכל החזיתות".