חיילים בריטים בכפר אובילר בצרפת, במהלך הקרב על הסום במלחמת העולם הראשונה, יולי 1916 / צילום: ויקיפדיה
1
סרטים דוקומנטריים טובים מזקקים את המורכבויות של המציאות לכדי סיפורים אנושיים מרגשים ונגישים. זה נכון עוד יותר לגבי דוקו מלחמה. אלו לא רק מעבירים את הברוטליות והכאוס המאפיינים בדרך כלל שדות קרב, אלא גם את הפוליטיקה הסבוכה שמאחורי ואת התנאים התרבותיים בהם נתונות האומות המעורבות. כמו כן, הסרטים ממלאים תפקיד חשוב בעיצוב תפיסות העולם הלאומיות והפוליטיות של אותן אומות.
● על ההשפעות המרגיעות של המוזיקה על נפש האדם
● על פריחת סרטי הדוקו המוזיקליים הישראליים
התיעוד המלחמתי היה אבן יסוד של הקולנוע מיום היווצרו. שנים רבות לפני האינטרנט, הטלוויזיה והסרטים, סרטי דוקו על מלחמות היו המדיום היחידי באמצעותו אנשים צפו בדימויים אמיתיים מאזורי קרב. מורשתם של הסרטים האלה היא שילוב של הישגים אנושיים, טכנולוגיים ואומנותיים, ולעיתים הם גויסו כדי לתור אחר האמת או כדי להפיץ תעמולה, תלוי מי הזמין, הפיק או ביים אותם.
2
המלחמות בישראל, מראשית הקמתה, שימשו כר פורה לסרטים עלילתיים ותיעודיים גם יחד. רובם נעשו שנים אחרי האירועים, על ידי קולנוענים עצמאיים, תוך מבט רטרוספקטיבי והסקת מסקנות. בין הבולטות שביצירות הדוקומנטריות: "המלחמה שאחרי המלחמה" (1969) של מיכה שגריר העוסק במלחמת ההתשה; הסדרה "לא תשקוט הארץ" (2013) של עמית גורן החושפת את מחדלי מלחמת יום הכיפורים; "חלום לבנון" (2001) של נורית קידר החוזר לימים הכאוטיים ששררו בדרום לבנון עם כניסת צה"ל למדינה ב-1982. ב-2023 בלטו "האחת" שיצרו אמנון רבי וסימה קדמון, המספרת את סיפורה של טייסת 101 במלחמת יום הכיפורים, ו"1948 - לזכור ולשכוח" של נטע שושני, השב למאורעות מלחמת העצמאות.
3
על פי היסטוריוני קולנוע, חלוץ סרטי הדוקו המלחמתיים הוא "עם המלך והמלכה שלנו דרך הודו" מ-1912. מדובר בדיוק בסרט מלחמה, אלא בתיעוד מסעם של שליטי אנגליה, המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מארי, לאורך הודו. נכון להיום, רק שני סלילים מהסרט שרדו.
מלחמת העולם הראשונה היתה נקודת מפנה. לנוכח ההיקף חסר התקדים של הקרבות, הביקוש לצילומים מהחזיתות גבר. "הקרב על הסום" מ-1916 בן 74 הדקות, שביימו ג'ופרי מאלינס וג'ון מקדואל, מתאר את אחד הקרבות הגדולים במלחמת העולם הראשונה, שנערך ביולי-נובמבר 1916 במחוז סום שבצפון צרפת, במהלכו ניסו כוחות מדינות ההסכמה לפרוץ את קווי הגרמנים. הסרט חושף את הקרביים של המלחמה: החפירות, הירי הארטילרי, הטיפול בפצועים וקבורת ההרוגים. אף שחלקים רבים ממנו אותנטיים, שנים רבות אחרי התגלה כי חלקים אחרים היו מבוימים.
4
בימי מלחמת העולם השנייה הביקוש לדוקו המלחמתי גדל. במאים הוליווודים גדולים דוגמת ג'ון פורד, ג'ון יוסטון, ויליאם ויילר, ג'ורג' סטיבנס ופרנק קפרה התבקשו להפיק סרטי דוקו עבור צבא ארה"ב. למרות התמיכה הממסדית, הצליחו יוצרים אלה להשחיל לסרטים אמירה אמנותית, תוך שימוש מבריק בשלל טכניקות במטרה לעורר רגש אצל הצופים. הבולט מביניהם הוא "למה אנחנו נלחמים" - שבעה סרטי תעמולה שביים קפרה והפיקה מחלקת המלחמה האמריקאית במלחמת העולם השנייה. סדרת הסרטים ראויה לשבח שכן היא נועדה להסביר לחיילים האמריקאים את הסיבות להתערבות ארה"ב במלחמה. בהמשך הנשיא פרנקלין רוזוולט הורה להקרין אותה לכלל הציבור האמריקאי.
5
הסרט התיעודי "הקרב על סן פייטרו" שיצר ג'ון יוסטון ב-1945, מתאר את הקרב העקוב מדם שהתרחש בכפר סן פייטרו באיטליה במלחמת העולם השנייה, שבו כאלף חיילים אמריקאים נהרגו בידי חיילים גרמנים.
יוסטון וצוותו צורפו לגדוד 143 בדיוויזיה ה-36 של הצבא האמריקאי, ואלו תיעדו את המלחמה באופן כה מוחשי, כפי שלא תועדה לפני כן בסרטים העלילייתים ובחדשות. אחת הסצנות כוללת תקריב על פניהם של חיילים מתים עת מעמיסים אותם לשקיות גופות.
בקרב הקצונה הבכירה של צבא ארה"ב עורר סרטו של יוסטון מחלוקת עזה: האם הוא עשוי להוריד את המורל של החיילים או שמא יעודד אותם לקחת את האימונים יותר ברצינות. כך או כך, "הקרב על סן פייטרו" הוליד סוגה חדשה של סרטי דוקו על מלחמות: ריאליסטים ולא מצונזרים, שטלטלו את הצופים.
6
הצורך להגיב מהר לאירועים ולתעד במקומות ובתנאי תאורה קשים, הוביל לפיתוח האמצעים הטכנולוגיים. בחלוף השנים מצלמות קטנות יותר, רחפנים וציוד סאונד משוכלל הפכו לחלק בלתי נפרד מתיעוד זירות הקרב. כיום, המצלמות בטלפונים הניידים וכוח התפוצה של הרשתות החברתיות הפקיעו את הדיווח הוויזואלי מידי הממסד והבמאים המקצועיים לטובת הכלל. הציבור מוזן ללא הפסקה בצילומים לא ערוכים ולא מצונזרים, המנציחים את הברוטליות המלחמתית, ודומה כי מלוחמה ללוחמה, הצילומים הופכים להיות גרפיים ובוטים יותר ויותר.
7
לתיעוד נטול פילטרים יש יתרונות ברורים, אותנטיות ומיידיות למשל, אך גם חסרונות מהותיים: אימות, העדר קונטקסט ופתח למניפולציות. העדר נרטיב מוגדר מאפשר לכל צופה לפרש את מה שהוא רואה לפי תפיסת עולמו, וזה מוליד דיסאינפורמציה.
אם בעבר סרטי הדוקו גויסו כדי לעודד את רוח הציבור או לספק סיבות מוסריות לקיום המלחמה, הרי שהיום התוכן הבלתי מפולטר מהזירות המדממות מנוצל להפצת ייאוש וחרדה. חובתו של הצופה הוא לצרוך אותו בשיקול דעת ועם מידה של ספקנות, ולהבין את ההקשר הרחב בו נוצר.