הריסות ''קרוקוס סיטי הול'' בקרסנוגורסק, רוסיה. לאחר פיגוע הטרור / צילום: Reuters, RUSSIAN INVESTIGATIVE COMMITTEE
מהלומת דאע"ש בלב רוסיה בהכרח מזמינה תיאוריות קונספירציה, לא מפני שתיאוריות כאלה משרתות את השכל הישר, אלא מפני שהן עוזרות להבליט את הפרדוקסים העצומים הכרוכים בהצלחת הטרור.
הוא הצליח במובן הזה שהוא נועד להלך אימים, זה תמיד עניינו של טרור, ומה לנו אימה גדולה מרצח 130 בני אדם במהלך קונצרט רוק בעיר הבירה. בזה מקיץ הקץ על איזושהי תחושה של ביטחון אישי. ישראלים כמובן אינם זקוקים להסברים או לשכנוע.
● בחיפה כבר התרגלו לחיות בלי ווייז: כך נראים פרפורי הגסיסה של ה-GPS
● WSJ | טסלה, האגם והשיחה האחרונה: מותה המסתורי של המיליארדרית
● ראש ממשלה בן 45 גילה שהוא כבר "לא מתאים" וצעירי אמריקה מדוכאים
אבל איך זה יתכן? ארץ, הנמצאת זו השנה השלישית במצב מלחמה; ארץ שבה קמה מדינת משטרה, המגיעה אל כל מקום חיש קל, בייחוד בעיר הגדולה ביותר; ארץ שבה ניתנות ההגדרות המחמירות ביותר לעבירות הקלות ביותר, אם כרוכה בהן "פגיעה בבטחון המדינה".
בלשונו של צייצן טוויטר אחד, "מחאה נגד מלחמת רוסיה באוקראינה, לפעמים רק הנפת פיסת נייר ריקה, תביא למעצרך במוסקבה בתוך שניות, אבל ארבעה טרוריסטים חמושים בנשק אוטומטי יכולים להשתולל במרכז מסחרי, להרוג מאה בני אדם, להבעיר דליקה המצריכה ציוד כיבוי המופעל בדרך כלל בשריפות-ענק בטבע, ואז 'להימלט' ללא פגע באחת הערים המשופעות ביותר בעולם בציוד מעקב אלקטרוני?"
זה עניין שאין שום דרך להסביר אותו. זה לא 7 באוקטובר. בניגוד לישראל הרדומה והאדישה בשבת ההיא, הדריכות הבטחונית בכל רחבי רוסיה נמצאת בשיאה. מל"טים אוקראיניים תוקפים בתי זיקוק ויעדי תשתית הרחק הרחק מן הגבול. ההגנה האנטי-אוירית הרוסית פועלת לילה אחר לילה. מחסומי דרכים בודקים את זהותם של רבבות.
גם אם היינו מתייחסים ברצינות אל רמזיו של ולדימיר פוטין שידה של אוקראינה במעל (הוא לא העז לפי שעה להעמיד פנים שיש לו איזשהן ראיות), עדיין אי אפשר להבין את הצלחתם של יחידים, שמספרם אולי הגיע לעשרה, להסתנן אל מוסקבה, ולהשאיר נהרות של דם בעקבותיהם. היתכן שמדינת המשטרה הרוסית היא כה חלושה ופגיעה?
או ש?
אילו היתה רבע-דמוקרטיה ישראלית
זה מקומן הלא נעים של תיאוריות הקונספירציה. כאן המוח הקונספירטיבי אומר לנו, שזה לא היה קורה אלמלא אנשים בכירים מאוד במשטר רצו שזה יקרה. מזכירים לנו עד כמה מאורעות מגה-טרור לפני 20 שנה שירתו את סדר יומו הפוליטי של פוטין. הם העניקו לו תירוצים לצמצם את הדמוקרטיה, לדכא יריבים פוליטיים, לתבוע סמכויות, ולמצוא דרכים ותירוצים להנציח את שלטונו.
אבל גם זה רחוק מלהסביר את צירוף הנסיבות. קשה לראות איך אפילו ציניקן ואופורטוניסט כפוטין ירצה להעיב על השבוע שבו חגג את נצחונו העצום בבחירות (הלא-תחרותיות) לנשיאות. איזו טובה תצמח לו מאקט המוכרח לעורר תהיות כלשהן אצל רוסים מה בדיוק יוצא להם מן הוויתור המלא על חרויותיהם; ואיך יכול לצאת להם משהו אם הם מאבדים את בטחונם האישי, ואם ילדיהם נרצחים במרוצת קונצרט. שאלות כמעט-ישראליות.
אין לנו כל תשובה. מה שהתרחש במוסקבה בליל שבת חצה את גבולות הדמיון וההיגיון. אם זו לא היתה פרובוקציה של הביון הרוסי (והדעת נותנת שאמנם לא), כי אז מדוע הרוסים לא היטו אוזן להזהרתה הפומבית של שגרירות ארה"ב במוסקבה ב-7 במארס מפני התקפות טרור על "התכנסויות רבות-משתתפים במוסקבה, כולל קונצרטים"? פוטין בכבודו ובעצמו הכריז ב-19 במרץ, כי "ההכרזות הפרובוקטיביות האחרונות של גופים מערביים רשמיים על האפשרות של התקפות טרור ברוסיה" נועדו לפגוע בחברה הרוסית.
תארו לעצמכם מה היה קורה אילו לרוסיה היתה רבע הדמוקרטיה הישראלית. אולפני הטלויזיה של רוסיה היו מורחים את המילים ההן על מירקעיהם לילה אחר לילה, דורשים את התפטרות הנשיא שהקל ראש בבטחון נתיניו, ותובעים ועדת חקירה רשמית שתפשפש בכרעיה של מדינת המשטרה החשאית שהוא הקים.
קשה להעלות על הדעת כישלון גדול יותר. בחברה דמוקרטית זה היה נחשב להפרת האמנה החברתית בין האזרחים לבין ממשלתם. אבל רוסיה היא רוסיה, ואמנות חברתיות הן קונספציה מערבית בזויה.
מיותר להגיד שבנאומו של פוטין לאומה שעות אחדות לאחר מרחץ הדמים בקונצרט לא היה רמז קל של חרטה, או של הכאה על חטא. הרודן הכול יכול דיבר על המאורע הזה כמו היה אסון טבע בלתי נמנע; ואחר כך גילגל אותו לפתחה של אוקראינה.
מה זה אומר? האם הוא רק ניסה לשנות נושא, או שהוא זומם להעניש את אוקראינה? ואיזה עוד עונשים הוא יכול לשלוף מן האמתחת שעדיין לא שלף? מותר לנחש שחלחלה חלפה בגוום של אוקראינים רבים, בייחוד כאשר ארצם נחלשת והולכת מאין לה ציוד צבאי מספיק ומחמת אבדות כבדות.
להרוס כל סטאטוס-קוו
הנה כמה מלים על המבצעת המשוערת של הטבח במוסקבה, שלוחת חוראסאן של דאע"ש. כמו דאע"ש עצמה, היא קונפדרציה של ארגונים קיקיוניים, עם יעדים מקומיים, שהאסטרטגים העלומים של דאע"ש מעניקים להם הקשר היסטורי רחב, ומציידים אותם במינוח ספק פואטי, ספק מיתולוגי.
עניינו של המינוח הזה הוא קודם כול כפירה בלגיטימיות של גבולות קיימים או ברלוונטיות שלהם. הח'ליפות קצרת הימים שדאע"ש כוננה במזרח סוריה ובצפון עיראק לפני עשר שנים הכריזה, כי בזה הקיץ הקץ על הגבולות הקולוניאליים אשר סורטטו כמעט מאה שנה קודם, ומכוחן קמו כמעט כל המדינות המודרניות של המזרח התיכון.
דאע"ש נמצאת שם כדי להרוס את הסטאטוס קוו באשר הוא. באחרית הימים, שלטונה ייפרש על פני כל כדור הארץ, אבל בינתיים היא מסתפקת בארצות האיסלאם ובארצות הגובלות באיסלאם, או ארצות שבהן היה שלטון מוסלמי בזמן מן הזמנים. הח'ליפות של חוראסאן נועדה להשתרע מתת היבשת ההודית, עד אפגניסטן, איראן ומרכז אסיה. היקף פעילותה של דאע"ש/חוראסאן (להלן דאע"ש-ח) רומז על הזיותיה.
לפני שנתיים, ראש פיקוד המרכז של צבא ארה"ב העריך את כ"מתון עד גבוה" את האיום הנשקף מצד דאע"ש-ח למשטר הטליבאן באפגניסטן. הוא הוסיף, כי בתוך שנה וחצי דאע"ש-ח תפתח "יכולת התקפה חיצונית" נגד ארה"ב ונגד בעלות בריתה.
בהיעדר לוחמה אמריקאית בטרור, אמר הגנרל האמריקאי, דאע"ש-ח "עשויה לצבור כוח והעזה, ולהרחיב את פעולותיה לארצות שכנות". כחוט השני בפעולותיה עובר הצורך לטהר את האיסלאם מ"כופרים", והם בדרך כלל מיעוטים שיעיים פגיעים, באפגניסטן עצמה ובפקיסטן. מעשי טבח במסגדים שיעיים בתפילות יום ו' הם לחם חוקה של דאע"ש-ח.
בתחילת השנה היא הלמה באפקטיביות מכאיבה במיוחד באיראן עצמה, והרגה 80 בני אדם ויותר במעמד האזכרה לגנרל קאסם סוליימאני, שהאמריקאים חיסלו לפני ארבע שנים בבגדאד. ההערכה אז היתה שאת הפעולה ביצעו טאג'יקים, שהם אולי חוד החנית של דאע"ש-ח. הם כנראה הרוח החיה בשורותיה באפגניסטן, ונראה שהם הוציאו אל הפועל את הטבח במוסקבה.
'הישבנים השחורים'
הטאג'יקים פזורים על פני מרכז אסיה וצפון אפגניסטן. הם מילאו תפקיד מרכזי בהתנגדות למשטר הטליבאן בגלגולו הראשון, בשנות ה-90. המנהיג הבולט ביותר של תנועת ההתנגדות היה לוחם טאג'יקי נערץ, שאה מסעוד, שאל קאעידה חיסלה ערב ההתקפה על המגדלים התאומים ועל הפנטגון.
הסובייטים הקימו לפני מאה שנה רפובליקה "סובייטית סוציאליסטית" טאג'יקית. ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, היא הפכה בן לילה למדינה עצמאית, וזמן מה ניטשה בה מלחמת אזרחים בין תומכיה של האליטה הישנה לתומכי מפלגה איסלאמית, שתוארה אז "מתונה".
רוסיה התערבה (זו היתה אחת ההתערבויות הראשונות שלה במרחב הפוסט-סובייטי), והמליכה על טג'יקיסטן את בן חסותה אמומאלי רחמון, המוסיף לשלוט זו השנה ה-32. טג'יקיסטן מתכבדת במעמד המדינה הענייה ביותר במה שהיתה לפנים ברית המועצות. התוצאה הבלתי נמנעת היא הגירה מסיבית של מבקשי עבודה. אפשר למצוא את הטאג'יקים בכל מקום בסביבתם המיידית, אבל בייחוד בעריה הגדולות של רוסיה.
לפי הערכה מקובלת, רבע מכל הטאג'יקים (יש בטג'יקיסטן קצת יותר מתשעה מיליון בני אדם) חיפשו עבודה ברוסיה בשנים האחרונות. מספרם בשנה שעברה עמד על קרוב ל-400,000 (caspianpolicy.org). שם הם יצרו תת-מעמד, המופרש מן החברה הרוסית מאוסף של סיבות חברתיות, דתיות, כלכליות וגופניות.
הרוסים מנוסים מאוד בבוז ובטינה כלפי 'הישבנים השחורים', הלוא הם המיעוטים המוסלמיים (וגם קצת לא מוסלמים) מאזורי הספר של האימפריה. המעמד הזה ניתן בשעתו לצ'צ'נים, ולצפון קווקזים אחרים, והזין פוביה, שוולדימיר פוטין עזר להפיח והשכיל לנצל, כאשר יצא למלחמת צ'צ'ניה השנייה, ב-1999.
אז, הצדקה מרכזית למלחמה היתה הצורך להיאבק בטרור. למרבה הנוחיות, בקיץ 1999 הותקפו בנייני דירות בשורה של ערים רוסיות, שהביון רוסי מיהר לייחס לצ'צ'נים. רבים חושבים עד עצם היום הזה שזו היתה פרובוקציה ('דגל כוזב') של הביון הרוסי. רוסיה עשתה אז משהו שישראל שכחה ללמוד: היא רוקנה את צ'צ'ניה מכל תושביה, שלחה אותם אל מחנות פליטים באזורים שכנים (בתוך רוסיה), והתפנתה לטיהור צ'צ'ניה מ'טרוריסטים'.
הצ'צ'נים השיבו מלחמה שערה בדרכם: הם תקפו תיאטרון במוסקבה, ב-2002, ותפסו 900 בני ערובה ויותר. 132 מבני הערובה נהרגו במהלך פעולת החילוץ. שנתיים אחר כך הצ'צ'נים השתלטו על בית ספר בצפון הקווקז, וכמעט 200 ילדים, ועוד מאה מבוגרים ויותר, נהרגו בזמן ההשתלטות הרוסית.
פוטין בא על שכרו בכל מיני אופנים. טענתו לניצחון על הצ'צ'נים העניקה לו את המוניטין של שומר רוסיה, או 'מר ביטחון', בלשון המוכרת לישראלים. על יסוד מלחמתו בטרור הוא צמצם באופן דרסטי את החרויות הפוליטיות, וביטל למעשה את האוטונומיה של חבלי רוסיה. לכאורה, רוסיה היא עדיין פדרציה, אבל רק למראית עין.
מניעי דאע"ש לוטים בערפל הרגיל של התנהגות דאע"ש. היא מעולם לא ניסתה לשכנע משקיפים מערביים שיש לה היגיון מוצק, שאיפות מוגדרות, לוחות זמנים ויריבים ברורים. רק פעם אחת, בח'ליפותה במדבר הסורי ובמוצול, היה עליה לשרת אינטרסים של 'מדינה'. עכשיו שום עול של מדינה אינו רובץ עליה, והיא צריכה אפוא לשרת רק מגמה אחת: תוהו-ובוהו.
זה כמובן לא יתקבל על דעתם של חובבי קונספירציה. הסבר רב שנים וארך זקן בעולם הערבי הוא שדאע"ש עובדת בשירות הסי.איי.אי והמוסד. הם ימצאו סימוכין בעובדה ששתי ההתקפות הגדולות האחרונות של דאע"ש-ח כוונו נגד איראן, בינואר, ונגד רוסיה, ביום ששי. אבל הפגם הרגיל של תיאוריות קונספירציה הוא ההנחה הגלומה בהן, כי כל מי שמפיקים תועלת מן המעשה הקונספירטיבי הם בהכרח יוזמיו ומאפשריו. העולם הרבה יותר אקראי מזה.
שתי תוצאות סבירות עגומות במיוחד יהיו הקצנה נוספת בהתנהגותה של רוסיה כלפי אויבים אמיתיים ומדומים, מבית ומחוץ; והחמרת האפליה נגד פועלים ממרכז אסיה בערי רוסיה. אשר לדאע"ש, יש לה כשרון מיוחד לא למות. מזומנים לה עוד די הרבה גלגולים, באסיה, באפריקה, באירופה ואולי גם באמריקה. ניצחון מוחלט על דאע"ש? קצת קשה לדעת מפני שקצת קשה להחליט איך ניצחון כזה צריך להיראות.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.