אסדת קידוח ''לוויתן'' / צילום: אלבטרוס
שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן הנחה לבחון את אפשרות הקמת מתקן הנזלת גז טבעי צף (FLNG) במים הכלכליים של ישראל, כך נודע לראשונה לגלובס. על הפרק נמצאת גם אפשרות למתקן הנזלה יבשתי, אבל משיקולי זיהום בקרבת אוכלוסייה קיימות ספקות בנושא.
● בלעדי | הקץ להפסקות חשמל? זה הפתרון של המדינה
● בדיקת גלובס |כך תוכלו לחסוך אלפי שקלים בחשבון החשמל שלכם
כיום, ישראל משתמשת לצורך היצוא בשלושה צינורות: EMG, בעל קיבולת של כ־5.5 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) בשנה, המשמש ליצוא למצרים; תוואי "ירדן צפון", בעל קיבולת של כ־7 BCM לשנה, המשמש ליצוא לירדן וכן ליצוא המשכי למצרים באמצעות הצינור הפאן־ערבי (פג'ר); ותוואי "ירדן דרום", בעל קיבולת של כ־1 BCM לשנה, המשמש ליצוא למפעלי ים המלח בירדן. מעבר לכל אלו, בעוד שלוש שנים צפוי לקום צינור חדש למצרים בתוואי רמת חובב־ניצנה, בעל קיבולת של כ־6 BCM בשנה.
המטרה בהקמת מתקן הנזלה, צף או יבשתי, היא לבזר את הסיכונים מבחינת ישראל, שהרי חלק משמעותי מייצוא הגז של המדינה תלוי במצרים - הן כצרכנית והן כבעלת שני מתקני הנזלה, דלמייטה ואידקו. מתקן הנזלה מאפשר לקחת את הגז המופק, ולהעמיס אותו על ספינות. כך, ניתן לייצא אותו לכל מקום בעולם ולמקסם את התועלות הגיאופוליטיות. בה בעת, נפח LNG (גז טבעי מונזל) קטן פי 600 מגז טבעי.
השחקניות הראשונות שהעלו את אפשרות מתקן ההנזלה הצף על הפרק אלו השותפות במאגר לוויתן - ניו מד (45.33%), שברון (39.66%) ורציו (15%). כיום, קצה גבול התפוקה של לוויתן עומד על 12 BCM, כשהיעד הוא לעלות ל־14 BCM בשנה הבאה באמצעות הנחת צינור שלישי מהמאגר לפלטפורמה, בהשקעה בסך 570 מיליון דולר. בטווח הארוך, לניו מד יש תוכנית בסך כ־3 מיליארד דולר להגדלת ההפקה לכ־23-21 BCM באמצעות שני קידוחים נוספים במאגר, הנחת צינור רביעי ומודולים נוספים לטיפול בגז הטבעי על גבי הפלטפורמה.
נדרש נתיב ייצוא נוסף
עבור ההשקעה הזו, השותפות ירצו לראות קודם כל כי הממונה על הנפט במשרד האנרגיה והתשתיות יאשר להן תוכנית הפקה ויצוא, שתבטיח את החזר ההשקעה. אותה תוכנית עשויה לכלול תוכנית להרחבת השימוש במצרים ומתקן הנזלה עצמאי כאחד. בשנת 2023, ניצלה מצרים כ־4 מיליון טונות מתוך כ־20 מיליון טונות אפשריים בדלמייטה ובאידקו. מחד גיסא, זה מאפשר הרחבה של היקף היצוא על בסיס מתקנים קיימים. מאידך גיסא, זה לא מבזר סיכונים, במיוחד בתקופה כלכלית כה בעייתית של משטר א־סיסי שעדיין מוקדם לדעת לאן תתפתח.
בעקבות כך, מתגברת ההבנה כי נדרש נתיב יצוא נוסף שהוא אינו מצרים או ירדן, ואותו ניתן להשיג, למשל, באמצעות הנזלה. הסוגיה המרכזית שנוגעת ל־FLNG היא ההתייקרות המשמעותית בשנתיים האחרונות של עלויות הקמת המתקנים. לאחר שעלות ההקמה במספנות השונות שעוסקות במתקני הנזלה צפים עמדה בתקופת הקורונה על כ־750 מיליון דולר עבור תשתית שמסוגלת להפיק מיליון טונות גז מונזל בשנה, הביקושים הובילו לזינוק מחירים לכ־1.5 מיליארד דולר כעת. מי שמנצלות את הביקושים עבור הצבת המחירים הללו הן, בעיקר, מספנות דרום קוריאניות כמו סמסונג ויונדאי.
ברחבי העולם יש חמישה חמישה פרויקטים פעילים של FLNG: באוסטרליה, בבעלות חברת "של" עם קצב שנתי של 3.6 מיליון טונות; שניים במלזיה של פטרונאס, עם קצב כולל של 2.7 מיליון טונות; בגאבון של חברת פרנקו - 0.7 מיליון טונות; ובקונגו, של חברת ENI - 3 מיליון טונות. נוסף על כל אלו יש מיזמי FLNG בשלבים הקמה ביבשות שונות, כולל מפרץ מקסיקו, ואלו מעודדים את אותן עליות מחירים של מספנות.
לפי הערכות, הקמת מתקן הנזלה צף במים הכלכליים של ישראל תסתכם בהשקעה של כ־7 מיליארד דולר. המדינה היא הרגולטור בתחום הגז, ואין בסמכותה להורות על מימון פרטי לפרויקטים. על כן, בצל העלויות הגבוהות, השר כהן תומך הן באפשרות שהשותפות במאגר לוויתן יקימו את מתקן ההנזלה והן באפשרות להקמת קונסורציום רחב של כלל שחקניות הגז בישראל - כדי שיחלקו את ההשקעה ביניהן וינצלו גם מבחינתן את התועלות הכלכליות של מתקן FLNG.
שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן, מסר לגלובס כי "הקמת מתקן הנזלה יבשתי או צף יאפשר למקסם את הכנסות המדינה מיצוא הגז, יגוון את יעדי היצוא, ישמש כלי חשוב בזירה המדינית בכלל ומול אירופה בפרט ויתרום ליצירת מקומות עבודה". מעבר לכך, במצב שבו יוחלט על הגדלה נוספת של יצוא הגז למצרים, השר מעוניין כי מדינת ישראל תיטול חלק בקביעת היעדים שאליהם מיוצא ה־LNG ממצרים.
ישראל מפגרת באופן קבוע ביעדי האנרגיות המתחדשות שלה
מול סוגיית הייצוא, צריכת הגז הטבעי במשק המקומי המשיכה לצמוח בשנת 2023, בכ־3.5% ל־13.3 BCM. בד בבד, ישראל ייצאה 11.4 BCM. כ־80% מהגז הטבעי הישראלי מיועד לחשמל, מה שהופך את משק החשמל בישראל לנסמך הכבד ביותר על גז טבעי מבין מדינות ה־OECD.
בצל המלחמה, על קצב הפקת הגז והיצוא אפשר להביט בשני כיוונים שונים: קצב הפקה גבוה שמיועד ליצוא, יכול להיות מווסת בעת חירום למשק המקומי. בדיוק כפי שבחודש הראשון של מלחמת חרבות ברזל הופסקה ההפקה ממאגר תמר, וגז שהופק מלוויתן ובמקור יועד למצרים - הוסט למשק המקומי. אולם, מן העבר הנגדי, המלחמה גם ממחישה את חשיבות הימשכות העצמאות האנרגטית של ישראל, שלא תלויה כלל במקורות גז חיצוניים.
לפי הערכת רשות הגז הטבעי, תצרוכת הגז השנתית בישראל צפויה לצמוח עד לכ־20-17 BCM בשנת 2030. לכן, לובי 99 מזהיר ממחסור, במקרה שתהיה הגדלת ייצוא מוגזמת. בארגון ביצעו חישוב של תחזיות הביקושים ותחזיות ההפקה של המפיקות, והעריכו כי בהתחשב בעתודות הגז המוכחות - ישראל עלולה להגיע למחסור בין 2040-2035. אם למוכחות מוסיפים את העתודות המוכחות, אז לפי עמדת לובי 99 אלו מוסיפים 4-3 שנים נוספות. משתנה שאם יתממש יאפשר ייצוא גז גדול, הוא הטמעת אנרגיות המתחדשות. עם זאת, מדינת ישראל מפגרת באופן קבוע ביעדי האנרגיות המתחדשות שלה, מה שמאריך את השימוש בגז טבעי בהיקפים גדולים.
מטעם לובי 99 נמסר בתגובה לפניית גלובס: "יצוא גז טבעי מוביל להגדלה של הכנסות המדינה ממסים, ומהווה כלי לעידוד חיפוש מאגרי גז מצד אחד, אך מצד שני, שימוש והקצאות יצוא לא נכונות עלולות להאיץ את ניצול המאגרים הקיימים ובכך עלולות להוביל לפגיעה בביטחון האנרגטי, ולהחרפת יוקר המחיה בישראל. אנו קוראים לממשלה להמשיך לאמץ את המדיניות שגובשה בוועדת צמח לפיה יש להבטיח את הביקוש בשוק המקומי, בטרם אישורי היתרי ייצוא נוספים.
"בעבר הובטח הביקוש בשוק המקומי ל-30 שנה, אלא שמניתוח תחזיות הביקוש האחרונות שפורסמו על ידי משרד האנרגיה, יחד עם תחזיות ההפקה של חברות הגז, עולה תמונה מדאיגה. מבחינת עתודות מוכחות, ישראל צפויה להימצא במחסור בגז כבר תוך פחות מ-15 שנה. אסור לאשר ייצוא משמעותי נוסף לפני הבטחת צרכי השוק המקומי. מדיניות יצוא אחראית, תהיה כזו שתעודד חיפושים נוספים ופיתוח מאגרי גז ותאפשר הקלה במגבלות היצוא עליהם, ובמקביל לא תאפשר הרחבה של יצוא הגז ממאגרים קיימים שכבר פותחו".
ברמה הגלובלית, מוכרת הביקורת הרבה של ארגונים ירוקים נגד צבירת התאוצה של מתקני הנזלה בעולם. בתקופת כהונתו של נשיא ארה"ב הקודם דונלד טראמפ אושרו 11 מתקני הנזלה חדשים בארה"ב, שהתווספו לשבעה קיימים. לפי נתונים של סוכנות הידיעות בלומברג, מעצם הפעלתן ייפלטו לאטמפוספירה 78 מיליון טונות פחמן דו־חמצני בשנה - שווה ערך לכ־24 תחנות כוח פחמיות.
התועלת הגיאופוליטית של אותם מתקני הנזלה הייתה שבצל מלחמת רוסיה־אוקראינה, ארה"ב הפכה בשנה שעברה ליצואנית ה־LNG הבכירה בעולם. אך, זה לא מנע מהנשיא ג'ו ביידן להחליט בינואר להשהות את אישורי הייצוא לשווקים גדולים באירופה ובאסיה "במטרה לבחון את ההשפעות הסביבתיות".