סא''ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל / צילום: דובר צה''ל
סא"ל אור בן יהודה חלמה להיות רופאה, אבל הפיקוד בצה"ל סחף אותה למקום אחר ● ב-7 באוקטובר היא נפצעה במהלך הקרבות, אך החלטה אחת שקיבלה שינתה את גורלם של יישובים רבים
"אני כרגע במוצב באזור ניצנה", אומרת סא"ל אור בן יהודה, מפקדת גדוד קרקל, וקו הטלפון משתתק מעת לעת. "אנחנו אמונים על הגנה על הגבול המערבי בין ישראל ומצרים. נוסף על כך, יש לי פלוגה בתוך עזה ועוד כוחות ביישובי העוטף. זה הרבה מאוד חלוקת קשב", היא אומרת בחצי התנצלות על כך שהיה קשה לתפוס אותה לשיחה. בן יהודה היא האישה הראשונה שמונתה לפקד על גדוד חי"ר בצה"ל, והקריירה הצבאית המרשימה שלה רצופה בשורת תקדימים.
בבוקר 7 באוקטובר הייתה בגבול מצרים, והגדוד שלה היה בעיצומה של פתיחת כביש הגבול למטיילים לרגל החג. מיד כשהחלו דיווחים על התרעות ונפילות החליטה לסגור את הציר - ושינתה את גורלם של יישובים רבים בעוטף עזה. "החלטתי שאני יוצאת מגבולות הגזרה של הגדוד ונלחמת עם הכוחות של אוגדת עזה במרחב הדרום־מערבי של הגזרה. הגענו למוצב סופה ונלחמנו שם עם פלוגת המסייעת. יחד הצלחנו לבלום את ההתקפה של חמאס באזור".
"לא חשבתי שאהיה מפקדת"
בן יהודה נולדה בירושלים, בתם של פרופ' אריה בן יהודה, מנהל האגף הפנימי בהדסה, ופרופ' דינה בן יהודה, מנהלת המערך ההמטולוגי בבית החולים, דקאנית הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית לשעבר ויו"רית ועדת סל התרופות. אמה הייתה עבורה מודל ביותר ממובן אחד. היא שירתה כקצינת ח"ן במלחמת יום הכיפורים, הובילה את איתור הפצועים, ההרוגים והנעדרים של חיל השריון וקיבלה את צל"ש הרמטכ"ל. בן יהודה בעצמה תזכה לימים בצל"ש אלוף ממפקד פיקוד הדרום, שלמה (סמי) תורג'מן - לאחר שבאוקטובר 2014 נפצעה במהלך סיכול ניסיון חדירת מחבלים מגבול מצרים אך המשיכה לפקד על חייליה ולהילחם.
בילדותה הייתה בן יהודה "צופיפניקית", לדבריה, ובמקביל הייתה בנבחרת התעמלות קרקע עד כיתה י"ב. "משם התחברתי לעולמות של המשמעת העצמית והסטנדרטים". לפני הגיוס חלמה בכלל להמשיך את דרכה של הוריה ולהיות רופאה, אבל "כשהגעתי לצבא, התאהבתי בעולם הפיקוד והמנהיגות הקרבית, וזה סחף אותי למסלול אחר".
ב־2007 התגייסה כלוחמת לקרקל, גדוד החי"ר הראשון ששילב לוחמים ולוחמות ואחראי לביטחון השוטף בגבול ישראל־מצרים. "גדלתי על הסיפורים של סבא, פלמ"חניק גאה, וסבתא, ניצולת שואה שעלתה לארץ לבדה. לא חשבתי שאהיה מפקדת, כי התחלתי את השירות כבחורה ביישנית, אבל נבניתי מזה שמפקדים זיהו את הפוטנציאל ודחפו אותי". בתחילת 2009 יצאה לקורס קצינים: "הייתי הצוערת הראשונה בגפן, קורס ההשלמה החיילית של לוחמים בצה"ל".
הרגשת שאת פורצת תקרות זכוכית?
"לראשונה הבנתי שיש לי כוח מעבר לאור בן יהודה, שאולי מישהי בבית שומעת שיש נשים שלוקחות את עצמן לקצה ועושות תפקידים שמסומנים כגבריים ותרצה גם היא". בהמשך מונתה למפקדת הפלוגה הראשונה בקרקל ואחר כך גם למ"פ הראשונה בקורס קצינים ללוחמים. "תמיד הרגשתי שחובת ההוכחה עליי ושאני צריכה לעבוד קשה יותר כי כל הקולגות שלי גברים. היה לי חשוב להוכיח שזה אפשרי", היא אומרת.
באוגוסט 2012 השתחררה והחלה ללמוד לפסיכומטרי. "אבל אז קיבלתי טלפון ממפקד החטיבה שביקש ממני לחזור לשנה כדי להראות למפקדות הצעירות שיכולה להיות מפקדת פלוגה. נשארתי עד היום". תוך כדי השירות הצבאי הסוער, התחתנה, למדה תואר ראשון בחינוך ותואר שני במדעי המדינה ונולדו שלושת ילדיה. "לא יכולתי להמשיך בתפקיד הקרבי בחודש תשיעי להריון, נאלצתי קצת יותר להיות במשרד". היא הייתה אחראית על הגיבושים לצה"ל ובהמשך מונתה גם לרלש"ית של אלוף פיקוד מרכז לשעבר, האלוף תמיר ידעי, בתקופת מבצע שובר גלים ומבצע שומר חומות.
איפה את רואה את עצמך בעוד עשור?
"אני רוצה להמשיך לעשות משהו משמעותי עבור המדינה, להשפיע על חיים של אנשים ולהיות מה שההורים שלי היו עבור המטופלים שלהם".