קשת שביט, חוקרת בפרויקט Candle של נאס''א / צילום: שמוליק עלמני
בגילה הצעיר במיוחד קשת שביט הספיקה להיות חתומה על מאמר פורץ דרך בשער מגזין Science היוקרתי, ועובדת בפרויקט של נאס"א על מחקר שעתיד לדייק את המידע שיש לנו על כוכבים ● ב-7 באוקטובר היא הייתה בביתה בקיבוץ בארי, כשמחבלים ניסו לחדור אליו: "הוא ספג הרבה כדורים, ניצלתי בנס"
בפברואר של השנה שעברה, תשעה חודשים לפני השבת השחורה, קיבוץ בארי שמח בשמחתה של בת הקיבוץ קשת שביט, שכבר בגיל 24 רשמה הישג מרשים במיוחד. עם תואר שני בכימיה ביד שביט הייתה חתומה, לצד שותפים ומנחיה במעבדה, כמחברת ראשית על מאמר פורץ דרך שפורסם על השער של Science, מכתבי העת המדעיים המובילים בעולם. זו גם הייתה הפעם הראשונה שבה מאמר שכתבו חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון פורסם על שער המגזין. לרגל המעמד הקיבוץ ערך לכבוד שביט מסיבה שכונתה "מסיבת Science". המאמר עסק במנגנון ההתגבשות של גבישים בעיניהם של סרטנים, ולכן "המסיבה הייתה מלאה בתמונות של סרטנים, ואנשים הדפיסו חולצות שעליהן השער המדובר", מספרת שביט. "הקיבוץ תמך בי ועמד מאחוריי לכל אורך מסלול הלימודים שלי".
המסלול הייחודי של שביט החל כבר בכיתה ט'. היא יצאה ללימודי מדעים באוניברסיטת בן גוריון, מסלול שבמסגרתו למדה קורסים עם סטודנטים מבוגרים ממנה וצברה קרדיטים לתואר, שאותו אכן השלימה במהירות אחרי הצבא. למעשה, בתוך שלוש שנים וחצי מרגע שהחלה ללמוד כסטודנטית מן המניין כבר השלימה שני תארים: ראשון בכימיה עם התמחות בביו-פיזיקה ושני בכימיה.
מה מקור המשיכה למדעים מגיל כל כך צעיר?
"אמא שלי הייתה מורה למדעים והיא שיחקה איתי ועם האחים שלי במשחקי מדע וחשיבה בבית. לחקר הסרטנים התגלגלתי עוד בתיכון, כאשר חוקרת סרטנים מהקיבוץ שלנו, ד"ר רבקה מנור, הנחתה אותי בעבודת הגמר בתיכון".
המפגש השני של שביט עם סרטנים התרחש עם החזרה לאוניברסיטה כסטודנטית ("שלושה ימים אחרי השחרור, בגיל 20, כבר חזרתי לאוניברסיטה"), כשעסקה במחקר במחלקות לכימיה ומדעי החיים. המחקר שהובילה איתר מנגנון, שלא היה ידוע עד אז, לגבי עיניהם של סרטנים צעירים: העובדה שהן מכילות גבישים במגוון גדלים, סדרים וצבעים. התברר שצבע העיניים של הסרטנים משתנה בהתאם לצבע המים, מה שתורם להסוואתם. "המיקוד שלנו במחקר היה בסרטנים הקטנים, שכמעט כולם התעלמו מהם עד אז", מספרת שביט. "הצוות שלנו לא התעלם מהם. כחלק מהמחקר אפילו הלכתי לדוג את הסרטנים באילת במכון הבין־אוניברסיטאי. בתמונות שהופיעו במאמר רואים צבעי עיניים מדהימים כמו כחול, ירוק ואפילו צהוב. כל צבעי הקשת".
בקיץ 2020, כשהייתה סך הכול בת 21 ועדיין במהלך לימודי התואר הראשון, היא פנתה לזוכת פרס נובל ממכון ויצמן, פרופ' עדה יונת, בבקשה להתקבל להתמחות קיץ במעבדה שלה. "שלחתי לעדה מייל שבו אמרתי שאני מעוניינת להתמחות אצלה, כי התחום של ביולוגיה מבנית נשמע לי הכי מעניין. והיא אמרה: בואי".
אחרי התואר השני, שביט רצתה להמשיך ולהתנסות במעבדות שונות כדי להחליט במה יתמקד המחקר הבא שלה. היא עבדה במשך תקופה במעבדתה של ד"ר מורן שלו בן־עמי במכון ויצמן, במחלקה לביולוגיה מבנית.
במקביל היא החלה לגבש חלום נוסף: להתקבל לנאס"א. "אמרתי לעצמי: חלל יכול להגניב אותי". היא יצרה קשר עם הישראלי ד"ר אליעד פרץ, שעובד בנאס"א כמדען משימות ומכשירים ראשי - שאף זכה באחרונה במדליית נאס"א על הישגים יוצאי דופן. פרץ מצא דרך לשלבה בפרויקט ומועד תחילת העבודה נקבע ל־1 בנובמבר 2023.
נראה שכולם פותחים לך את הדלת.
"אני עובדת קשה בשביל זה. יש גם הרבה תוכניות שאליהן הגשתי מועמדות ולא התקבלתי".
"הפצעים הרגשיים עדיין פעורים"
שביט הייתה מרוצה מאוד מחייה ומתוכניותיה המרגשות לעתיד, אבל אז הגיע 7 באוקטובר. היא ואחיה הגדולים שהו במגורי הצעירים בקיבוץ בבוקר של מתקפת חמאס, ואילו הוריה ואחיה הצעיר בן ה־17 היו בביתם. חייהם ניצלו בנס, אבל בית המשפחה נשרף כליל ולדברי שביט, "הפצעים הרגשיים מהאירוע עדיין פעורים והם אפילו לא יכולים להתחיל להתאחות עד שהחטופים יחזרו". מבין 1,200 תושבי הקיבוץ כ־100 נרצחו בטבח ויש עוד 11 חטופים שעודם בעזה, בהם שתי חטופות, עפרה קידר וכרמל גת. על שישה חטופים התקבלה הבשורה כי נרצחו.
כשאנו מדברות על אירועי 7 באוקטובר, עיניה של שביט מתמלאות דמעות. "אני ומשפחתי הגרעינית שרדנו בנס. אבל כל הנרצחים והחטופים, הם עבורי 'משפחה מורחבת'. אני מכירה את כולם מגיל אפס (בין הנרצחים הייתה גם המטפלת של שביט, דנה בכר, חבר מהכיתה שלה וכן חניכה בתוכנית בה התנדבה - ה"ו).
"אני כל הזמן חושבת על החטופים. בנס אני והמשפחה שלי לא שם. ההורים שלי הם בין כ־100 האנשים שחזרו לבארי, והאחים שלי מתגוררים בדירה בתל אביב. אבל אי אפשר באמת לחזור כי רוב הבתים הרוסים. רוב הקיבוץ עדיין נמצא במלון בים המלח, שאליו פונינו, ובתקווה יוכל לעבור בקיץ הקרוב לשכונה חדשה שנבנית עבורינו בקיבוץ חצרים. רבים התפזרו ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום".
מה את זוכרת מאירועי השבת השחורה?
"ב־7 באוקטובר היינו צריכים לחגוג את חג המשק, שזה יום הולדת לקיבוץ. תכננתי לקום בשש וחצי בבוקר כדי לסייע בארגון המשחק 'חפש את המטמון', והאזעקה העירה אותי מעט קודם בבהלה. קיבלנו הוראות להסתגר בבתים ולנעול דלתות, והתחלנו לשמוע יריות נון־סטופ. הבית של ההורים נשרף כליל. אל הבית שלי (שנמצא במגורי הצעירים בקיבוץ בארי - ה"ו) המחבלים ניסו לפרוץ, למזלי ללא הצלחה. הוא חטף הרבה כדורים.
"חבורה של גיבורים הצליחו לשחרר אותנו, כמו רס"ן בנימין (בנג'י) טרקינסקי ז"ל (קצין אג"ם של חטיבה 7, שנפל בקרב בבארי תוך כדי פינוי פצועים ואזרחים מהשטח - ה"ו). אל המלון בים המלח הגענו ב־4:00 לפנות בוקר ב־8 באוקטובר, מפויחים ויחפים, בלי בגדים.
"במלון הובלתי את מערך איסוף התרומות והציוד בעבור המפונים. המדינה לא תפקדה", אומרת שביט, "אבל אנשי מדינת ישראל באו לתרום והמלון דיוויד לקח אותנו תחת חסותו. העמותות אחים לנשק וישראייד עזרו לנו לנהל את כל האירוע הזה, כשהיינו שבורים.
"קיבלנו תרומות רבות מעם ישראל היפה, אפילו טלפונים, לפטופים ומכוניות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הקיבוץ מבקש עזרה ולא ההפך - רוצים לתת ולסייע לאחרים".
לנסוע לנאס"א, למרות הכול
עוד כשהיא עמוק בתוך הטראומה שביט הייתה צריכה להחליט אם להמשיך עם התוכנית שלה לטוס לוושינגטון, לטובת הפרויקט בנאס"א, או להישאר בישראל. "המשפחה עודדה אותי לנסוע", היא מספרת.
אבל למרות שהחליטה להמשיך, היא מעידה על עצמה: "אני לא אותה קשת של לפני 7 באוקטובר. אני לא מצליחה לחוות שגרה כמו פעם, או לעבוד ולהתרכז כמו פעם. למזלי, הסביבה בעבודה והקהילה היהודית עוטפים אותי באהבה. הם ידעו מה עברתי ואמרו לי: אנחנו כאן בשבילך. הבוס שלי (חוקר נאס"א ד"ר אליעד פרץ - ה"ו) ממש דאג, תמך ועזר עד שמצאתי דירה משלי".
כיום שביט מתגוררת בוושינגטון הבירה ועובדת בפרויקט של נאס"א, בשיתוף המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה של ארה"ב, NIST. הפרויקט מכונה קנדל (CANDLE), והוא נועד להפוך את מלאכת מדידת עוצמת האור שמופקת מן הכוכבים, מה שמכונה "שטף האור", ליותר מדויקת. "הרבה מהידע שאנחנו צוברים על כוכבים מופק מהמדידה הזאת, למשל ידע לגבי הבהירות והגודל, ואפילו האפשרות למצוא כוכבי לכת חוץ־שמשיים (אקסו־פלנטות, כוכבי לכת הנמצאים מחוץ למערכת השמש ומקיפים כוכב אחר - ה"ו). שיפור ביכולות המדידה תשפיע על כל אחד מהפרמטרים האלה", מסבירה שביט.
הבעיה עם האופן שבו מודדים את שטף האור של כוכבים כיום היא שהיא נעשית ביחס לכוכב אחר, "אבל זה לא מקור אור מספיק טוב. המטרה היא לדייק את המדידה בעזרת יצירת כוכב מלאכותי בחלל - בעל מקור אור ידוע, שאליו יהיה ניתן להשוות את שטף האור של הכוכבים. החלק שלי בפרויקט הוא בפיתוח התוכנה שתכייל את המערכת ותנתח את הנתונים. כלומר, אני כותבת את הקוד לזה".
את שמחה שהחלטת לנסוע?
"אני ברגשות מעורבים. הלב שלי הוא עם קיבוץ בארי, עם החברים שעדיין חטופים ואלה שלא חיים יותר. אי אפשר לחשוב על העתיד, ואי אפשר באמת להמשיך הלאה, עד שהחטופים לא יחזרו".
לצד זאת, מוסיפה שביט, "אני מרגישה שאני צריכה לממש את עצמי עבור אנשי בארי שמתו והקריבו את עצמם, כדי שאני אוכל לחיות. אני עושה את זה למענם. הקיבוץ היה הגב שלי לכל אורך הדרך".
מה החלום שלך?
"אני רוצה לגלות משהו משמעותי, שאף אחד לא גילה עד היום. משהו שיעזור לאנשים. אני רוצה להיות משמעותית".
גם פרס נובל הוא חלק מהחלום?
"נובל הוא לא מה שחשוב. מה שחשוב זה לתרום".