הוא עלה לארץ מרוסיה, לחם לאחרונה בעזה וגם הציל נוער אבוד ● אבל סיפור ההצלחה של סרגיי נובק נמצא בכלל בחברת האנרגיה המתחדשת אורמת, שם הוא מנהל תכנון מכאני והנדסת צנרת
"מה הייחודיות שלנו? אנחנו עושים הכול, מא' עד ת'. אנחנו יכולים לעשות את כל שלבי הפרויקט. אם יש לך באר גאותרמית בחצר, אנחנו יכולים להקים לך תחנת כוח. אנחנו אחראים על האינטגרציה המכנית של תחנת הכוח, במסגרתה מקבלים שטח, מציבים בו את הטורבינות ושאר הציוד ומחברים אות בעזרת צנרת. הטורבינות, מחליפי החום והמשאבות הם תוצרת אורמת יבנה, קרי - כחול לבן".
במילים אלה מנסה סרגיי נובק להסביר את העשייה שלו, כמנהל תכנון והנדסת צנרת באורמת, חברת האנרגיה המתחדשת המובילה בעולם בתחום האנרגיה הגאותרמית. "אנחנו יודעים להשמיש מאגרי מים חמים שנמצאים בקליפת כדור הארץ. מפיקים את המים מהאזורים הפעילים וולקנית בטבעת האש, ומשתמשים באנרגיה כדי לייצר חשמל, ואז מזרימים אותם חזרה למאגר התת קרקעי".
הוא הגיע לחברה לפני ארבע שנים וחצי, אבל דווקא במלחמה, לדבריו, הוא הבין מה הם שווים. כקצין הנדסה במילואים הוא לחם באיו"ש ובעזה והשאיר את כל עמיתיו באורמת לנהל את העניינים. "הם הסתדרו בלעדיי, ראשי הצוותים עלו לישיבות הנהלה ותפקדו פשוט מדהים".
"חברה שמאפשרת לאנשים לצמוח"
נובק נולד בברית המועצות, בעיר צ'ילאבינסק בהרי אורל שברוסיה, ועלה לארץ ב־1991. "בהתחלה רציתי ללכת לתיכון אקסטרני. בסוף הגעתי להפך המוחלט, לפנימייה של תיכון על"ה בהרצליה. למדתי פיזיקה, מחשבים ומוזיקה. לאחר מכן התגייסתי לגדוד 605 של הנדסה קרבית, יצאתי לקורס קצינים ופיקדתי על הכשרות".
מלבד הפיקוד, בבה"ד 1 קרה אירוע מכונן נוסף - נובק פגש את אשתו ניצן, שהייתה אז משק"ית ת"ש. "שנינו למדנו באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ולבסוף התחתנו. תמיד ידענו שנרצה לגור ביישוב קהילתי בדרום, והיום אנחנו גרים בשני ליבנה שבצפון הנגב".
באותה התקופה הוא עבד אצל פרופ' משה גוטליב מהאוניברסיטה. "עבדנו על תחום שהיה מאוד חם אז, ננו-צינוריות פחמן, מה שזיכה אותי במלגה בתחום הננו-טכנולוגיה. במסגרת מלגה אחרת, ללוחמים, התנדבתי בדקאנט הסטודנטים כרכז מלגאים. כך נחשפתי לארגוני ההתנדבות הרבים בבאר שבע, והוצאנו פרויקט של שיקום אנדרטת הנגב יחד עם רוביק דנילוביץ' סגן ראש העיר דאז.
"הבאנו צעיר בן 82 שהיה מ"פ בפלמ"ח להדריך שם בתי ספר על הקרבות. במסגרת פרויקט 'אחריי', התנדבתי עם נוער, כדי להכין אותם לצבא ברמה הפיזית ובעיקר המנטלית. לא חוויתי דבר יותר מספק בחיים מלקבל טלפונים מבני נוער שהדרכתי שם, שסיפרו כי הגיעו לסיירת במקום לשבת על הברזלים".
עוד לפני אורמת, נובק עבד כמהנדס במפעלי ים המלח, שם נתקל באתגר לא פשוט. "הייתי מהנדס תהליך בלי סמכות רשמי ובלי ניהול. ולמרות זאת, הקמנו צוות כדי לצמצם פליטות אתילן מאחד המתקנים, והצלחנו לצמצם בפליטות, חסכנו בתשומות, וזכינו במקום שלישי בתחרות ארצית לצוותי פיתוח.
"כשניגשתי לתפקיד הייתה לי בעיה, כי אני לא מהנדס מכונות בהשכלתי. את הידע שלי במכונות אני חייב למהנדס שחנך אותי, יצחק שדמתי ז"ל. הוא קלט אותי והכניס אותי לענייני הנדסת המכונות בלי רחמים במסלול מהיר".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"עדיין בחברת אורמת, בתפקיד הזה או בכל תפקיד אחר. זו חברה מדהימה שמאפשרת לאנשים לצמוח. אני חולם לעשות תואר במדעי המוח".