אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: משרד הביטחון, דובר צה''ל
הפרלמנט האיראני אמנם מיהר בבוקר יום ראשון לחגוג את מתקפת הטילים והכטב"מים על ישראל בקריאות "מוות לישראל!", אבל העובדות מדברות בעד עצמן: כ־99% מבין 110 הטילים הבליסטיים, 185 הכטב"מים ו־36 טילי השיוט ששיגרו האיראנים, המיליציות בעיראק והמורדים החות'ים, יורטו בטרם הגיעו ליעדם.
● התמיכה של מדינות אירופה בישראל מגיעה עם דרישה לריסון
● המתקפה האיראנית יצרה ברית אזורית עם שותפות מפתיעות
● "איראן עשתה קידום מכירות לתעשייה הישראלית": מאחורי הזינוק במניות הביטחוניות
זהו הישג שאין לו אח ורע בעולם. במלחמת רוסיה־אוקראינה למשל - שבה מוסקבה מפעילה כטב"מים איראנים שדומים לאלו שהופעלו נגד ישראל (שאהד 136) - חגגה קייב יירוטים מרשימים של 40 כטב"מים. ההיקף הזה לא מתקרב למתקפה האיראנית המשולבת שהייתה על ישראל, הן מבחינת הכמות והן מבחינת ריבוי הזירות.
במסגרת מלאכת היירוט הסבוכה נטלו חלק כוחות ההגנה האווירית של ארה"ב, חילות האוויר של בריטניה וצרפת, וכן כוחות ירדניים. אולם חלק הארי מהיירוטים התבצע באמצעות מערך ההגנה האווירי הרב־שכבתי של ישראל. אותו מערך כולל את חץ 3 ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, חץ 2 ליירוט טילים בליסטיים בתוך האטמוספירה, קלע דוד ליירוט איומים מתקדמים לטווח קצר ובינוני, וכיפת ברזל לאיומים קצרי טווח.
השכבה העליונה של מערך ההגנה
מערכות חץ 3 וחץ 2 של התעשייה האווירית תפסו מקום מרכזי בהתמודדות עם מתקפת הטילים האיראנית. במערכת חץ 2, ראש הקרב של החץ נושא מנגנון הפעלה של חומר נפץ נייד, ומטרתו להשמיד את טיל המטרה באמצעות אותו מטען. בחץ 3 לעומת זאת, האנרגיה הקינטית לבדה גדולה מספיק בכדי להשמיד את המטרה. למיירט עצמו יכולת גבוהה מאוד של תמרון ושינויי כיוון, והוא בעל חיישנים אלקטרו־אופטיים מתקדמים.
מערכות השליטה והבקרה (שו"ב) וניהול היירוטים אתרוג זהב ושקד זהב, שפותחו על ידי חברת אלישרא מקבוצת אלביט, מהוות את "המוח והלב" של מערכות חץ 3, חץ 2 וקלע דוד. המערכות שמבצעות תהליכי שליטה ובקרה מורכבים, שולטות בחיישני המערכות כמו מכ"מים ואמצעים נוספים, ומכווינות את מיירטי המערכות לעבר מגוון המטרות והאיומים השונים.
החברה שפיתחה ומייצרת את מנועי טילי החץ, ולעתים רחוקות נמצאת באור הזרקורים, זו החברה הביטחונית הממשלתית "תומר". עם עסקת המכירה של מערכת חץ 3 לגרמניה באוגוסט האחרון, החברה מימשה תוכנית הרחבת תשתיות וקווי ייצור ייעודיים לשם תמיכה באספקה לברלין - תוך הגברת קצבי ייצור עבור האתגרים הביטחוניים הישראליים.
כל אחת מן מערכות החץ כבר הוכיחה את עצמה מול איומים מצד המורדים החות'ים, אך אלו היו ספורים. האתגר המשמעותי של טילים בליסטים ככלל, ושל איראנים בפרט, אינו טמון בהיקף חומר הנפץ הגדול שהם נושאים (כ־500 ק"ג), כי אם במהירות. טיל בליסטי למרחק בינוני ומעלה מגיע למהירות של 5 מאך (1,500 מטר בשנייה) ויותר. טיל כזה יוצא מהאטמוספירה, ובשיאו מגיע למהירויות של כ־5,000־6,000 מטר בשנייה.
הייחוד במערכות חץ הוא שהן Hit to Kill - כלומר, פוגעות בטיל מתכת למתכת. עם זאת, כשמדובר במהירויות גבוהות כל כך המשימה אינה פשוטה. השאיפה של חץ 2 וחץ 3 היא שהיירוט יתבצע כמה שיותר רחוק מישראל - וזו ככל הנראה הסיבה לכך שלא נצפו שברי טילים רבים בשטחי הארץ.
מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי, אחד האנשים שמכירים את מערכות החץ באופן היסודי ביותר, מספר לגלובס על התחושות מתוצאות המתקפה. "30 שנים של פיתוח מצוינות, היערכות, ייצור, הדרכה והטמעה באו לידי ביטוי בלילה אחד". לדבריו, "באנו לאירוע מוכנים, כשאנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מנהלת חומה וחיל האוויר. אנחנו מצדיעים לחיל האוויר על התפקוד".
במסגרת כחצי שעה של מטח טילים בליסטיים בקנה מידה היסטורי, מערכות חץ הוכיחו את עצמן כפי שאף אחת ממקבילותיהן לא הצליחו עד היום. בהתחשב בתוצאות המתקפה ובמכירת מערכת חץ 3 לגרמניה כאמור - בסך 14 מיליארד שקל - סביר להניח כי ההתעניינות העולמית במערכות אלו תזנק.
את פרויקט מערכת חץ מובילה התעשייה האווירית, אך הוא מתבסס על אחד משיתופי הפעולה הפורים בין מנהלת חומה, שאחראית על פיתוח וייצור אמצעי ההגנה הרב־שכבתית במפא"ת (המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), לבין הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים (MDA).
"אני זוכר לפני שנים רבות כיצד האמריקאים הגדירו את היעד בתור 'האם אפשרי שכדור יפגע בכדור?'", משתף לוי. "המקטרגים אז אמרו שזה בלתי אפשרי כי מדובר בכדורים שנעים במהירויות אדירות, אבל מה שעשינו בשבת זה בדיוק זה. פגענו בטיל בליסטי ארוך־טווח במהירות אדירה, ובתרחיש שכולל הרבה טילים".
שיתוף הפעולה של התעשיות הביטחוניות
המערכות ליירוט טילים בליסטיים הן כאמור השכבות העליונות של מערך ההגנה האווירית הישראלי. בשכבה מתחתיהן נמצאת מערכת קלע דוד. זה אולי נראה כמו זיכרון רחוק, אבל היירוט המבצעי הראשון של המערכת הזו היה מול שיגור של הג'יהאד האסלאמי במסגרת מבצע "מגן וחץ" במאי 2023. כיום, פחות משנה לאחר מכן, המערכת מהווה חלק אינטגרלי מהמערך.
את המערכת הזו מובילה רפאל בצוותא עם חברת ריית'און האמריקאית, והיא פרי נוסף של שיתוף הפעולה ההדוק של מנהלת חומה עם הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים. המערכת מיועדת ליירוט איומים מתקדמים לטווח קצר ובינוני, ובהם טילים בליסטיים, טילי שיוט, כלי טיס ומל"טים, לטווח של עד כ־300 ק"מ.
המערכת כוללת שיתוף פעולה שממחיש את עוצמת התעשיות הביטחוניות הישראליות ביחד. קלע דוד, למעשה בדומה לכל מערכות ההגנה של צה"ל, כוללת מכ"מ מתוצרת חטיבת אלתא, חברת בת של התע"א. בה בעת, מערכת השליטה והבקרה של קלע דוד היא "שקד זהב", פרי פיתוח של חברת אלישרא, מקבוצת אלביט. בדומה לחץ 3, עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, באוגוסט 2023, סגרה רפאל עסקה למכירת קלע דוד לפינלנד תמורת כ־1.3 מיליארד שקל.
השכבה הנמוכה ביותר במערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של ישראל היא מערכת כיפת ברזל. המערכת של רפאל הוכיחה את עצמה במתקפת הרקטות חסרת התקדים ב־7 באוקטובר, אבל גם לאורך כל המלחמה. רק בחודש הראשון למשל שוגרו לישראל כ־9,500 רקטות - יותר מכפול במבצע צוק איתן או במלחמת לבנון השנייה.
לאחרונה התווספה לכל המערך ההגנה האווירי מערכת משלימה של רפאל שנקראת "כיפת מגן". זוהי למעשה כיפת ברזל הימית. המערכת הזו ביצעה בשבוע שעבר יירוט מבצעי ראשון במפרץ אילת, ככל הנראה של כטב"מ ששיגרו המיליצות הפרו־איראניות מעיראק.
מערכת כיפת מגן מוצבת בספינות סער 6 ומיועדת להגן על המים הכלכליים של מדינת ישראל מול מגוון של איומים מתקדמים, בהם רקטות, טילי שיוט וכטב"מים. בדומה לכיפת ברזל, היא מתפוצצת בקרבת האיום, במטרה לנטרל אותו.
בזמן שמערכת הביטחון הישראלית ביצעה שינויים רבים בהשקעות, כמו המעבר ליותר טכנולוגיות ופחות צבא יבשה, ההשקעה בהגנה האווירית התבצעה כל העת. סיבה מהותית לכך היא שיתוף הפעולה בין משרד הביטחון הישראלי לבין הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים.
אותו שיתוף פעולה עם ארה"ב הוביל לכך שבמזכר ההבנות בהסכם הסיוע האמריקאי הנוכחי (שתקף בין השנים 2028־2019), לא רק שמעוגנים 3.3 מיליארד דולר כספי סיוע מדי שנה - אלא גם, לראשונה, חצי מיליארד דולר לפיתוח פרויקטים משותפים בתחום ההגנה האווירית. אלו מאפשרים את רציפות החדשנות המשותפת בתחום כל העת.