הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בשנים האחרונות הוכרזה מגמה משפטית לצמצם את היקף הפעולות של מינוי אפוטרופוס עבור אנשים מוגבלים או מתקשים, מאחר שמדובר בפעולה ששוללת את עצמאותם ואת חירותם להפעיל את שיקול-דעתם בניהול חייהם ורכושם כראות עיניהם.
במסגרת תהליך זה, בשנת 2016 חוקק המוסד של "ייפוי-כוח מתמשך", המאפשר לאדם, בהיותו צלול וכשיר משפטית, לקבוע מראש מי יקבל החלטות עבורו וינהל את ענייניו כשיאבד את כשירותו הקוגניטיבית, ללא צורך במעורבות ופיקוח של המדינה.
● העביר לגרושתו את הבית כדי לברוח מנושים, והיא סירבה להחזיר. מה קבע בית המשפט?
● מה אפשר ללמוד מהסכסוך המשפטי של משפחת מייקל ג'קסון?
השבוע נעשה צעד נוסף בכיוון זה, כאשר נחקק המוסד של "תומך החלטות" בתקנות חדשות שפורסמו. "תומך החלטות" הוא אדם שממונה לסייע לאדם אחר אשר מתקשה לנהל את חייו, אולם לא ברמת חומרה המצדיקה שלילת שיקול-דעתו באופן קיצוני, כפי שנעשה בעת מינוי אפוטרופוס או מיופה-כוח מתמשך. האדם שעבורו ממונה "תומך ההחלטות" מכונה "מקבל החלטות", והוא יכול להיות אדם שאינו פגוע דווקא מבחינה קוגניטיבית, אלא סובל ממגבלות פיזית בלבד כמו עיוורון.
שלושה סוגים של תומכים
קיימים מספר סוגים של תומכי החלטות: "תומך קרוב", "תומך מקצועי" ו"תומך מתנדב". "תומך קרוב" הוא קרוב משפחתו של "מקבל ההחלטות" או מי שיש לו אליו קרבה אישית מתמשכת; "תומך מקצועי" הוא אדם שהחליט להפוך את התפקיד לקריירה מקצועית ונותן שירות לאנשים זרים על בסיס קבוע; ו"תומך מתנדב" ממלא את אותו התפקיד אך ללא שכר. תומך מתנדב ומקצועי מחויבים לעמוד בדרישות חוקיות כגון היעדר עבר פלילי, לעבור הכשרות מיוחדות בנושא ולהיכלל במרשם התומכים, שינוהל על-ידי האפוטרופוס הכללי.
תפקידו של "תומך ההחלטות" הוא לסייע למקבל ההחלטות לנהל את חייו, אך לא לקבל החלטות במקומו. הסיוע יכול להינתן על-ידי תיווך נושאים שהוא מתקשה להבינם, מתן הסבר של החלופות לגביהן הוא צריך לקבל החלטה, כולל פירוט הסיכויים והסיכונים של כל אופציה, קישור בין מקבל ההחלטות לבין בעלי מקצוע רלוונטיים שיכולים לסייע לו ועוד.
החלטה חשובה לדוגמה, שקשיש יכול להיעזר לגביה ב"תומך החלטות", היא החלטה על מעבר לדיור מוגן, בעד ונגד, האם למכור לשם כך את הדירה, לקחת משכנתה הפוכה, וכיוצ"ב החלטות, שקשיש עלול להתקשות לקבלם בעצמו, אם אין לו ילדים שייעצו לו ויתמכו בו.
חשש מניגוד עניינים
מדוע בעצם צריך מינוי פורמלי מבית המשפט רק כדי לסייע לאדם קשיש או מוגבל? ראשית, התערבותו של בית המשפט נדרשת כאשר הממונה אינו קרוב משפחה של "מקבל ההחלטות", אלא אדם זר שהוכשר לכך על-ידי המדינה, ויש לבחור אותו מתוך המאגר הממשלתי. כמו כן, המינוי הפורמלי בצו שיפוטי יכול לסייע ל"תומך ההחלטות" כאשר הוא נדרש להתנהל מול צד שלישי לשם קבלת מידע בשמו של "מקבל ההחלטות".
"תומך ההחלטות" צריך להיפגש עם "מקבל ההחלטות" לפחות אחת לחודש באופן סטנדרטי, ויותר מכך אם נדרשת החלטה מהותית ספציפית. את המפגשים ואת ההחלטות שלגביהן התבקש לייעץ, עליו לתעד, למקרה שיצטרך להציגם מאוחר יותר בפני בית המשפט. במקרים שבהם "תומך ההחלטות" מתלבט בעצמו כיצד לפעול, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות.
החשש הגדול הוא תמיד מפני ניגוד עניינים בין "התומך" לבין "מקבל ההחלטות", שהוא הצד המוחלש במערכת היחסים, וקל לניצול. לשם כך קבע המחוקק רשימת פעולות שלגביהן נדרש אישור מראש מבית המשפט, לרבות הסכמים הנוגעים למקרקעין, פתיחת חשבון בנק משותף של התומך עם מקבל ההחלטות, עריכת ייפוי-כוח מתמשך שבו מקבל ההחלטות ממנה את התומך, החלטה על תשלום שכר לתומך וכן כל החלטה אחרת שעלולה ליצור ניגוד עניינים. המחוקק החריג מהגבלות אלה בני זוג שאחד מהם הוא "התומך" והשני הוא "מקבל ההחלטות".
