הסופרקמפיוטר של חברת Cerebras בחוות שרתים בקליפורניה / צילום: Reuters, REBECCA LEWINGTON/CEREBRAS
זה לא סוד שסם אלטמן, מנכ"ל וממייסדי Open AI מתוסכל משליטתה המוחלטת של אנבידיה בשוק מעבדי הבינה המלאכותית, מעבדים שלולא קיומם, החברה בניהולו לא הייתה יכול להמשיך ולהתקיים ולאמן ולפתח את הגרסאות הבאות של ChatGPT. המונופול של אנבידיה לא רק מייקר את עלויות הפיתוח והפריסה של שירותי הבינה המלאכותית שאלטמן מעוניין לספק, אלא גם מגביל מאוד את היכולת שלו לפתח מוצרים עתידיים ולהשתפר.
● ניתוח גלובס | אנבידיה מאבדת גובה: מה עובר על הסקטור הלוהט בוול סטריט?
● מיזם חדש לסם אלטמן במפרציות. איך יכול להיות שישראל נותרה בחוץ
עתה מתברר כי אלטמן לא נותר באפס מעשה: הוא השקיע כבר ב־2018 בחברת שבבים שעשויה לאתגר את אנבידיה, יחד עם עמיתיו מ־ Open AI, הישראלי לשעבר איליה סוצקבר, המדען הראשי בחברה, והנשיא גרג ברוקמן. על פי דיווח בבלומברג מהשבועות האחרונים עולה כי הוא קוצר את פירות ההשקעה: החברה שבה השקיע אלטמן, סריבראס (Cerebras), נמצאת בשלב כה מתקדם במכירת שבביה עד שהיא כבר מנהלת מגעים לקראת הנפקה בניו יורק, ואף בחרה בבנק השקעות סיטי כדי להוביל את התהליך.
במסגרת המגעים, מדברת החברה על שווי של כ־4 מיליארד דולר, בדומה לשווי שלפיו גייסה הון בשוק הפרטי ב־2021.
עוצמת חישוב גבוהה
שבב הבינה המלאכותית של סריבראס נחשב לגדול בעולם, באופן שאין לו אח ורע: הוא בנוי מפרוסת סיליקון שלמה המפורקת לשבבים המורכבים אלה על אלה, מחוברים בחוטי תקשורת מהירה ומאפשרים מהירויות עיבוד ומחשוב שאנבידיה איננה מסוגלת לספק. לשם השוואה, מפרוסת סיליקון שממנה מיוצר שבב אחד של סריבראס, ניתן לייצר כ־65 שבבי GH100 של אנבידיה הנמכרים בנפרד.
בשל גודלו ומחירו, הוא אינו מתחרה בשבב אחד של אנבידיה אלא באשכול שרתים ("קלאסטר") המהווה את יחידת הבניין של מחשב על, אשר בכל אחד מהם משובצים שבבים רבים. משום כך, השבב גם אינו נמכר לבדו, אלא ארוז בכרטיס אלקטרוני בעל זיכרון בלתי נדיף וחומר מקרר. לגלובס נודע כי בקרוב יושקו שבבים בעלי 4 טריליון טרנסיסטורים בטכנולוגיה של 5 ננומטר - מה שיתן לשבב אחד של סריבראס עוצמה השוות ערך ל־80 מעבדי H100 של אנבידיה.
בגלל עוצמתם, בנויים השבבים של סריבראס לאימון מודלים מורכבים, וב-Open AI, מקווים, שאלה יאפשרו להם כח עיבוד מיוחד על מנת להתחרות בהצלחה במודלים מתחרים. עם זאת, בשוק לא חוששים כי סריבראס תתחרה ישירות במכירת מעבדים גרפיים כפי שעושה אנבידיה, אלא בקו מוצרי מחשבי העל של אנבידיה: סריבראס משווקת כבר היום מחשבי־על ושרתי עיבוד לחברות בסקטור הרפואי שמעוניינות הן בעוצמת חישוב גבוהה והן בפרטיות - ומסיבה זו, הן אינן מעוניינות בשירותים המקבילים של גוגל או מיקרוסופט. כך, חתמה סריבראס על הסכמי ענק עם מאיו קליניק ו-Abbvie, שתי ספקיות שירותי בריאות אמריקאיות גדולות.
חזון שאפתני
סריבראס הוקמה על ידי אנדרו פלדמן, המתואר על ידי אלה המכירים אותו כ"יהודי שגם דובר כמה מילים בעברית והתנדב בעברו בקיבוץ". בין המשקיעים הנוספים בחברה גם שתי קרנות גדולות מאיחוד האמירויות: קרן הצמיחה של דובאי וקרן G42 מאבו־דאבי, וקרנות הענק קואטו (Coatue), בנצ'מרק, אלטימיטר ופאונדיישן קפיטל, שהזרימו לחברת השבבים מעמק הסיליקון 723 מיליון דולר. לרשימה הארוכה גם זווית ישראלית: אחת המשקיעות המרכזיות בסריבראס היא אקליפס ונצ'רס של ליאור סוסן, שמשמש גם חבר דירקטוריון בחברה. סוסן, יליד קיבוץ אשדות יעקב, הוא אחיו של עידו סוסן, מנכ"ל דרייבנטס - השניים הקימו יחד את חברת אינטוסל הישראלית ומכרו אותה לסיסקו בכחצי מיליארד דולר לפני יותר מעשור. משקיע מוקדם נוסף בחברה הוא דדי פרלמוטר, הבכיר הישראלי אי פעם באינטל העולמית, שאף היה מועמד לתפקיד המנכ"ל ופרש ממנה לאחר שקוצצו סמכויותיו. כיום משמש פרלמוטר כמשקיע אנג'ל בחברות ועד לאחרונה כראש הצוות הממשלתי להגדלת ההון אנושי בהייטק הישראלי.
החברה לא חפה מאתגרים: על מנת לפתח שבב כה גדול נזקקה סריבראס לפתור בעיות יצור רבות הכרוכות באריזת כמות מעבדים כה גדולה זה על זה, להתמודד עם נושאים כמו קירור ועם נושאים הקשורים בתפוקה (Yield): הסיכוי לפגם בפרוסת סיליקון שלמה הוא גבוה יותר מאשר בשבב קטן הניתן לבידוד, לכן לפי ההערכה מדובר במוצר יקר מאוד שמחירו מעולם לא נחשף.
בנוסף, העובדה שמאחורי החברה עומדת קרן G42 מאבו דאבי, אשר לה קשרים ענפים בסין, מעמידים אותה במבחן הנאמנות לתעשייה האמריקאית. ממשלת ארה"ב אוסרת על ייצוא שבבי עיבוד בינה מלאכותית מתקדמים לסין, וב-G42 מיהרו לאחרונה לנתק את כל קשריהם עם טיקטוק ו־וואווי, שתי חברות סיניות בעלות השפעה עולמית נרחבת. הגילויים האחרונים בפרשת הקשר הסיני לקרן האמירתית, מעמידים בסימן שאלה את עסקת הענק שחתמה סריבראס עם קרן G42, במסגרתו התחייבה החברה האמריקאית לספק תשעה מחשבי־על לאיחוד האמירויות בתמורה ל-100 מיליון דולר.