קיבוץ בארי ההרוס / צילום: תמונה פרטית
הכותבת היא מנכ״לית Meta בישראל
לכולנו היה ברור שיום השואה השנה יהיה קשה, מורכב ומשמעותי במיוחד. בזמן שעוד לא עיכלנו את גודל האסון שקרה לנו, בשעה שמעגל השכול ממשיך להתרחב, שהפצועים שלנו נמצאים במאבק יומיומי להחלים ולהשתקם ושכולנו עדיין מחכים לשובם של 132 חטופים וחטופות המוחזקים בעזה - דווקא בעת הקשה הזו ואחרי הזוועות הלא אנושיות שהכו בנו, התפוצץ הר געש של אנטישמיות ברחבי העולם. התפרצות שהוציאה מהבקבוק את כל שדי השנאה כלפי העם היהודי וכלפי מדינת ישראל.
● לזכור ולא לשכוח: יוזמות אזרחיות להנצחת זכר השואה
● דוח חדש: "העולם עד לגל הגרוע של תקריות אנטישמיות מאז מלחמת העולם"
בשנת 2024, העם היהודי חווה שוב צונאמי של אנטישמיות עם עשרות הפגנות נגדנו בכל העולם, קריאות לחרם כלכלי ואקדמי, ומראות בלתי נתפסים של הפגנות מלוות בקריאות אנטישמיות בקמפוסים היוקרתיים ביותר בארה״ב ובאירופה. אלו הן תמונות שהופכות את הבטן ומזכירות מראות מצמררים משנות ה-30 של המאה הקודמת.
ביום השואה הקשה הזה אנחנו מעלים בפעם הרביעית את הפרויקט ״מעלים זיכרון״ - יוזמה משותפת עם ארגון 'לתת', שנולד מתוך ההבנה שהדור הצעיר במדינת ישראל, זוכה להיחשף פחות ופחות לסיפורים של ניצולי השואה ממקור ראשון. במסגרת הפרויקט, עשרות מיוצרי התוכן הבולטים והפופולריים ביותר בארץ מחברים את הקהלים שלהם לסיפורים והזיכרונות של ניצולי השואה בעזרת האינסטגרם. כשיצאנו לדרך לפני ארבע שנים, לא העלינו בדעתנו שהצורך להסביר לילדים שלנו, לדור העתיד שלנו, מה היה בשואה ומה זו אנטישמיות, יהפוך להיות כל כך רלוונטי לתקופה שאנחנו חיים בה.
הזיכרונות הקשים צפים שוב
אף אחד מניצולות וניצולי השואה שפגשנו לא האמין, ולו לרגע, שהזיכרונות הקשים ביותר מתקופת השואה יצופו שוב. הם מזהים את הערים האירופאיות שמלאות במפגינים נגד ישראל ונגד העם היהודי, את מוסדות ההשכלה הגבוהה שמתמלאים בשנאה, את הפוליטיקאים בעולם שרוכבים על השנאה הזו ומלבים אותה ואת החשש ללכת ברחוב עם סממנים יהודיים וישראליים. הם כבר מזהים איך זה מתחיל ויודעים לצערם איך זה יכול להסתיים. אבל הפעם הם כאן, בישראל, המדינה שלהם, הבית והמקלט, המדינה שאל זרועותיה הם נמלטו ושלמרות ה-7 באוקטובר היא עדיין המקום הכי בטוח ליהודים בעולם.
כמעט בכל המפגשים, הניצולים והניצולות מדברים לא רק על הזוועות שהם עברו, אלא גם על התקומה האישית שלהם והתקומה הלאומית של העם שלנו שבאה אחרי השואה. ובקול שלהם אי אפשר שלא לשמוע את הגאווה וההתרגשות האינסופית מהמשפחות שנולדו בארץ ומהמדינה שהם לקחו חלק כל כך משמעותי בהקמתה.
השנאה כלפי מדינת ישראל מרימה ראש בכל כמה דורות. לצד האסונות טבועה בנו, כחלק בלתי נפרד מה-DNA שלנו, היכולת המופלאה והחוסן, לא רק להתמודד ולשרוד, אלא לקום מהאסון הכי גדול ולהצליח לעשות ממנו נס. זה מה שקרה אחרי השואה וזה מה שגורם לי לקוות שבעוד עשר שנים מהיום, ב-7 באוקטובר בשנת 2033, אנחנו נסתכל אחורה על העשור שעבר ונבין שמתוך השבר הענק הזה, התחלנו לכתוב את הפרק הבא של מדינת ישראל.
לספר לדור הצעיר את סיפור השואה אחרי ה-7 באוקטובר - זו לא רק זכות, אלא חובה, כי יותר מכל אחד ואחת מאיתנו, הם אלו שיכתבו את פרק התקומה.