סם אלטמן וסקרלט גוהנסון / צילומים: AP
1
השקת ChatGPT 4o של OpenAI בשבוע שעבר מתבררת לא רק כהתקדמות טכנולוגית מרשימה, אלא כסיפור המסכם את הפחדים של תעשיית הבידור מפיתוחי AI בדרך מפתיעה במיוחד. היא גם מזמינה מבט מחודש באחד הסרטים הטובים של המאה ה-21. גרסת התוכנה החדשה כוללת זמן תגובה מקוצר, זיכרון מוגדל ועיבוד תמונה משופר. הפיצ'ר שמשך את מרב תשומת הלב הוא הסוכנת הקולית בשם SKY, שתגובותיה למשתמש מותאמות אישית, מדמות רגש אנושי בקול נשי נעים כולל צחוק, פלירטוטים קטנים ואפילו שירה. כשבוע אחרי ההשקה המוצלחת הודיעו במפתיע OpenAI וסם אלטמן העומד בראשה על החלפת הקול שנבחר בקול אחר, ואף פרסמו בפירוט את התהליך שהוביל לבחירה בו. שעות לאחר מכן התברר למה: השחקנית סקרלט ג'והנסן שלחה לחברה התראה משפטית המורה להחליף מיד את הקול של המערכת, שהיה דומה באופן מחשיד לקולה בסרט "HER" של ספייק ג'ונז מ-2013. בסרט היא מגלמת בקולה בלבד את סמנת'ה, מערכת הפעלה מסוג בינה מלאכותית, שגיבור הסרט תיאודור (חואקין פיניקס) מפתח עמה קשר רגשי עמוק.
● על אחיזה קטנה נוספת באגדת הביטלס, באיחור של 50 שנה
● ההשקעה המפתיעה שזינקה יותר מזהב בעשור האחרון
ג'והנסן פרסמה הצהרה שכבר בספטמבר שעבר פנה אליה אלטמן בבקשה לשכור את שירותיה כקול של המערכת, במטרה "לגשר את הפער בין חברות הטכנולוגיה ויוצרים ולעזור לצרכנים להרגיש בנח עם מערכות ה-AI, שמייצרות הרבה חשש". היא סירבה מסיבות אישיות, וטוענת שיומיים לפני השקת המוצר, סוכניה קיבלו פנייה נוספת מאלטמן שביקש "לשקול מחדש". לפני שהספיקה לענות, נדהמה לגלות כמו כולם עד כמה הקול שנבחר ל-SKY דומה לקולה שלה מהסרט, עד שערוצי חדשות ואף הקרובים אליה תהו אם זו אכן היא.
2
ב-2013 הנרטיב המרכזי של "HER", שבו דמות בודדה מנסה לנווט במורכבויות הקשרים האנושיים בעולם רווי טכנולוגיה, נראה קצת כמו סיפור אגדה. הרעיונות שלו על בדידות בעולם המודרני נדמו כפיקשן ספקולטיבי יותר מאשר מציאות אפשרית. אבל פאסט פורוורד עשור וקצת קדימה, ומהפכת היחסים הדיגיטלית שינתה מהותית את מרקם מערכות היחסים החברתיות. וואטסאפ, טינדר, באמבל וטלגרם הפכו לצינורות התקשורת. מהפכת אינטימיות דיגיטלית.
הסרט של ג'ונז יוצא דופן לא רק באיכותו הסינמטית, אלא גם בהיותו חריג תמטית בנוף סרטי המד"ב שעוסקים ב-AI, ונוטים לרוב לייצוג דיסטופי של הטכנולוגיה. העולם המתואר ב-"HER" אוטופי כמעט. הטכנולוגיה בו שזורה בחיי היום יום בדרך לא פולשנית, המעשירה את חוויית החיים של המשתמשים בה, כפי שמעידה פלטת הצבעים הפסטלית והחמימה שבחרו ג'ונז והצלם הויטה ואן הויטמה. סמנת'ה מספקת לגיבור הסרט נחמה, תמיכה רגשית ואף אינטימיות. גם ברגעי המשבר והמחלוקת היא לרגע אינה זדונית. ייצוג של טכנולוגיה שפועלת בהרמוניה עם האדם, ואפילו לא לרגע אחד מגלמת שליטה או מעלה פחד.
כך, הבחירה של אלטמן לצטט את "HER" בציוצים לקראת ההשקה ולציין אותו כנקודת השראה משמעותית אינה מפתיעה, אך מבריקה. ידוע שאנשים מגיבים טוב יותר לקול נשי מגברי, אבל בתרבות הפופ ייצוג הטכנולוגיה הזו נע בין "שליחות קטלנית" ל"אני, רובוט" (יכולים לדמיין מוצר כזה בקולו של "האל 2000" מ"אודיסאה בחלל" של קובריק?), ולייצוג כזה יש יתרון מוחשי. OpenAI ניכסה לכלי שלה לא רק את הקול הנעים והפלרטטני, היא גם ניסתה לתקשר בעיצוב התפאורה את הצבעים חמימים, את האווירה המחויכת והביתית, לטובת המסר "מה כבר יכול להשתבש בעולם יפה שכזה?".
3
יותר מדי מפתחים וטייקוני-טק כמו אלטמן מפספסים את המסר העמוק של הסרט: לקשר האנושי אין ולא יהיה תחליף ראוי. אף ש-AI עשוי להציע תמיכה רגשית משמעותית והיטמעות בחברה, לפי הסרט, הגשמה אישית מוחלטת תגיע רק מהשקעה רגשית הדדית וחוויות אנושיות משותפות. שוט הסיום בו איימי (איימי אדאמס) מניחה את ראשה על כתפו של תיאודור בעודם בוהים בזריחה - פעולה אנושית מאין כמותה - מקפל לתוכו את העובדה שמערכת יחסים לעולם תהיה מקורקעת לעולם הפיזי, הגשמי, הגדוש בבעיות וכל כולו חוסר שלמות. "HER" מציב אמת שאין להתכחש לה: אהבת אמת יכולה לשגשג רק בתוך גבולות מוגדרים. דווקא המגבלות שלה - היכולת לפגוע ולהיפגע, הסופיות של החיים, הצרכים הפיזיים והנפשיים - הן שמעניקות לה את העושר והעומק, ואף את היכולת להתקיים.
4
על רקע גל עזיבות של בכירים ב-OpenAI, חלקם חשף בגלוי שהחברה מעדיפה את ה"נוצץ" על פני ה"בטוח" ואינה עוסקת מספיק בהשלכות מפיתוח AI. ואכן, מה שקרה לג'והנסן - שכבר הוכיחה שהיא לא מפחדת לעמוד על שלה כשנכנסה למסלול משפטי מול דיסני על תמלוגים לסרט "האלמנה השחורה" - הוא בדיוק מה שבתעשייה חוששים מפניו. אם אלטמן מסוגל לעשות דבר כזה לשחקנית מובילה, כזו עם גישה לעורכי דין מהשורה הראשונה, לאיזו הגנה יכולים לצפות אנשים "רגילים"? בשביתת השחקנים האחרונה הוצף שחלק מאולפני הסרטים (בהם דיסני) הוסיפו סעיפים לחוזים המאפשרים להם "לסרוק את הקול [של הטאלנט] לשימוש לנצח". שחקנים זוטרים רבים חתמו, בין אם מחוסר ברירה ובין אם לא הבינו את ההשלכות.
נדמה שבמקרה הזה אלטמן ו-OpenAI בחרו בדרך של "עדיף לבקש סליחה מאשר רשות", ושהפנייה לג'והנסן הייתה יותר "מחווה" אחרי שממילא כבר החליטו ללכת על זה.
אפשר לצטט בהקשר הזה את דוקטור מלקולם (ג'ף גולדבלום) ב"פארק היורה", שאבחן: "הם [המדענים] כל כך עסוקים בשאלה 'האם הם יכולים', ושוכחים לשאול 'האם הם צריכים?'".