דואר ישראל. בעיגול: שי ויל / צילום: איל יצהר, יח''צ
לאחר כמה שעות סוערות במשרדי רשות החברות הממשלתיות, הסתיים ביום ראשון השבוע הליך ההתמחרות בין שתי קבוצות משקיעים שהתחרו על רכישת חברת דואר ישראל. מי שזכתה בסופו של דבר בבעלות על החברה הממשלתית החבוטה ולמודת המשברים, תמורת סכום של 461 מיליון שקל - כ־50% מעל הצעתה הראשונית - הייתה קבוצה בראשות חברת השירותים המוניציפליים מילגם, שעם השלמת העסקה תחלוש על שירותי הדואר של מדינת ישראל, בנק הדואר ונכסי נדל"ן המאכלסים חלק מסניפיו.
● הזרים חוששים, והחברות הישראליות בדרך להשתלט על הרכבת הקלה
● אלטשולר שחם הגזים? החשיפה של כספי הישראלים לחו"ל בשיא כל הזמנים
בעלת הבית במילגם היא משפחת ויל, וגם אם שמה אינו מוכר לרוב הציבור, טובים הסיכויים שאתם משלמים לאימפריה העסקית שבנתה עבור מגוון שירותים: בין שדרך אפליקציית שירותי החניה פנגו, עבור בשירותי המים העירוניים שמנהלת מילגם, ולאחרונה גם תשלומים דרך אפליקציית המוניות גט (לשעבר גט טקסי), שאותה רכשה פנגו תמורת 175 מיליון דולר. מעכשיו גם בכל פעם שתשלחו חבילה בדואר או תבצעו המרת מט"ח, משהו מזה יגיע לאותה משפחה.
שניים מבני הדור השלישי במשפחה, האחים שי וגיל ויל, מובילים כיום את עסקיה. השניים שומרים בקנאות על פרטיותם ואינם משתפים את התקשורת בתוכניותיהם גם לגבי הדואר (ראו מסגרת). עזריאל ויל היה ממייסדיה של ענקית המזון אסם בשנת 1942. בנו, ד"ר יאיר צדוק ויל, היה המדען הראשי של החברה במשך עשרות שנים ונחשב לאחד ממפתחיו של החטיף המיתולוגי "ביסלי", שאין ילד בישראל שאינו מכיר.
בשנת 1998 מכרה משפחת ויל את מניותיה באסם (7.4%) לידי קונצרן המזון השוויצרי נסטלה שהשתלט על החברה (יחד עם משפחת פרופר), בסכום של 121 מיליון שקל - ההון שביסס את העושר הראשוני שלה, שמאז הוכפל כמה פעמים.
בשנים שלאחר המכירה לנסטלה נכנסו בניו של יאיר (שנפטר בשנת 2016), שי וגיל, בנעליו של האב, ובעשור הראשון של שנות ה־2000 הובילו את המשפחה להשקעות בתחומי ההון סיכון והנדל"ן, בארץ ובחו"ל. כששי פנה ללימודי מנהל עסקים בארה"ב (תואר שני בבוסטון ודוקטורט באוניברסיטת פייס בניו יורק), הוא עסק במהלך לימודיו גם בפיתוח השקעות הנדל"ן של המשפחה שם.
באותן שנים נוצר קשר עם איש העסקים שאול אלוביץ', אז בעלי קבוצת יורוקום, יבואנית מכשירי הסלולר של נוקיה לארץ ובהמשך גם בעל השליטה בבזק, טרם קריסת עסקיו. יחד החזיקו שתי המשפחות בשליטה בחברה הבורסאית אי.ג'י.אר.אי (EGRE) שהשקיעה בנדל"ן מניב ופיתחה פרויקטים במזרח אירופה ובארה"ב. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008, הפכה פעילות החברה ברומניה למשקולת כבדה על עסקי EGRE, החברה נקלעה לסחרור שממנו נחלצה רק לאחר שבעלי הבית הכניסו יד עמוק לכיסיהם והזרימו לתוכה עשרות מיליוני שקלים, כדי שתוכל לעמוד בתשלומי האג"ח.
בתחילת העשור הקודם עברה החברה, תחת ניהולו של שי ויל (55), להתמקד בשוק האמריקאי ורכשה שם אלפי יחידות דיור. בהמשך נמכרה השליטה בחברה בהפסד ניכר לידי משפחת ספיר. הכשלון ב־EGRE היה חריג ככל הידוע בעסקי האחים. לצד זאת השקעה נוספת שבוצעה יחד עם אלוביץ' ודווקא מומשה ברווח, הייתה בדיעבד פספוס שיש לשער שהם מצטערים עליו עד היום. מדובר בהשקעה בחברת האנרגיה הירוקה אנלייט, שהייתה יכולה לסדר להם רווח חלומי, אלמלא נמכרה טרם זמנה. ייתכן שהיא לימדה את האחים ויל שלא כדאי למהר לממש החזקות, אם בכלל.
"נכנס ויצא מעזה בתחילת המלחמה"
"מבין האחים ויל, הדמות היותר דומיננטית היא שי. הוא בעצם מעין שר החוץ של המשפחה הזאת", אומר איש עסקים בכיר שפעל יחד עם האחים בלא מעט הזדמנויות. "אם תצליח למצוא תמונה של אחיו גיל, תשלח לי", הוא מתלוצץ. "השניים פשוט רוצים לעשות את העסקים שלהם מבלי להיות גלויים לזרקור התקשורתי".
לדברי אותו גורם מדובר במשפחה ערכית וציונית, כששני האחים, שהגיעו מתחום המודיעין בצבא, שירתו במשך חודשים ארוכים במילואים מאז פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר. "שי נכנס ויצא מעזה, ואפילו שכר דירה באחת מערי הדרום לשם כך", הוא מספר.
הגורם מוסיף כי "הם לא מוכרים כמעט עסקים ובדרך כלל יעדיפו להכניס שותף". לדבריו במקרה של חברת הנדל"ן EGRE, פעל שי סביב השעון כדי שהחברה תשלם את חובותיה: "הוא עבד כמעט בהתנדבות כדי שהיא תחזיר את הכסף לנושים. המטרה שלו היתה לסיים את ההשקעה הלא מוצלחת מבחינתם, בצורה הטובה ביותר".
שותף לשעבר של המשפחה מדגיש כי שי ויל הוא "איש הוגן, נעים הליכות וגם יודע לעבוד עם הנהלות. יש לו חושים עסקיים חדים ויכולת ניתוח עם הסתכלות ארוכת טווח. הוא גם ניחן ביכולת ייחודית ליצור שיח בגובה העיניים עם אנשים מכל הסוגים והמגזרים". אחד מידידיו הקרובים של שי ויל הוא ככל הידוע ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, המתגורר בסמוך לו בעיר רעננה. בשל יחסי החברות בין השניים אסר בזמנו היועץ המשפטי לממשלה על בנט לעסוק בענייניה של חברת מילגם.
הפספוס באנלייט, האקזיט בפנגו
בשנת 2008, השקיעו האחים ויל יחד עם משפחת אלוביץ' כאמור בחברת האנרגיה הירוקה אנלייט, שנוסדה על ידי גלעד יעבץ (המנכ"ל) ושני שותפים נוספים. בתמורה להשקעה של 9 מיליון שקל, קיבלה משפחת ויל נתח של כ־20% ממניות החברה בעת הקמתה. בהמשך דוללה החזקתה, וכאשר במאי 2018 נקלעו עסקיו של אלוביץ' לקשיים החליטה המשפחה לממש את החזקותיה.
עבור 6% ממניות אנלייט שהחזיקה קיבלה משפחת ויל 50 מיליון שקל. היה זה אמנם אקזיט נאה ביחס להשקעה שנעשתה עשר שנים קודם לכן, אבל מאז תפח שווייה של אנלייט, שהפכה לאחת ממובילות תחום האנרגיה המתחדשת בישראל, לכ־7.8 מיליארד שקל. כך ששווי החזקות המשפחה היה מזנק למאות מיליוני שקלים אילו המשיכו להחזיק בהן.
ההשקעה המוצלחת ביותר שביצעה המשפחה עד היום הייתה בחברת מילגם - רוכשת הדואר. את השליטה בחברה זו, המעניקה שירותים למגזר המוניציפלי, ובהם ניהול מערכי גבייה עבור רשויות מקומיות ותאגידי מים, רכשה משפחת ויל בשנת 2012 מידי קרדן יזמות בהשקעה של כ־110 מיליון שקל בלבד. מילגם הפכה לבוננזה עסקית אמיתית, ובאמצעותה ממשיכה המשפחה להרחיב את עסקיה. כיום מכהן גיל ויל (53) בתפקיד יו"ר מילגם, כשלחברה שני מנכ"לים משותפים: אילן ערוסי ושלומי אברשטרק.
מילגם הכניסה את האחים לבית ויל לתחום השירותים המוניציפליים, שאולי לא נחשב "סקסי" במיוחד אך הפך למכרה זהב עבורם. החברה שהוקמה בשנת 1983 מתמקדת במתן שירותים ל־160 רשויות המקומיות, תאגידי מים עירוניים וגופים ששייכים למדינה.
ב־2007, עוד טרם רכישתה, הקימה מילגם את חברת פנגו שמנוהלת כיום על ידי יונתן אלון ומספקת שירותי חניה "כחול־לבן" דרך מכשיר הסלולר ברחבי הארץ. בשנת 2020 מכרה מילגם, באקזיט מרשים, 44% ממניות פנגו לידי קרן ההשקעה בתשתיות תש"י, הראל ביטוח וצבי ברק תמורת 244 מיליון שקל - מחיר שגילם לפנגו שווי של 550 מיליון שקל. לאחר המכירה ממשיכה מילגם לשלוט בפנגו, שהרחיבה את עסקיה ולאחרונה רכשה את חברת שירותי המוניות והשליחויות גט (Gett) תמורת 175 מיליון דולר (כ־650 מיליון שקל). החזקה נוספת היא בחברת שירותי האשפוז צבר רפואה, שהוקמה ב־2005 ע"י ד"ר רוני צבר ועד היום טיפלה ביותר מ־65 אלף מטופלים בביתם.
מפעל המלט נסגר, הקרקע נשארה
לצד הפעילויות שפיתחה בתחומי הגבייה ושירותי התשלום, מחזיקה משפחת ויל בחלק ממניות השליטה בחברת הבנייה והתשתיות הוותיקה מנרב. במרץ 2021, שנה לאחר פרוץ מגפת הקורונה, רכשה קבוצת משקיעים בראשות המשפחה את השליטה במנרב מידי אברהם קוזניצקי המנוח תמורת כ־750 מיליון שקל, ומחקה את מניותיה מהמסחר בבורסה. מנרב מבצעת עבודות קבלניות וזכיינות, ובין היתר הקימה ומתפעלת את פרויקט עיר בסיסי ההדרכה (בה"דים) של צה"ל.
מאז השלמת הרכישה משמש שי ויל בתפקיד יו"ר מנרב, שהפכה לחברת אג"ח אשר 100% ממניותיה בידי קבוצת הרכישה שהובילו האחים - קרן אסנס. מנרב, בניהולו של אלי כהן, בעברו מנכ"ל מקורות ובכיר במשרד האוצר, מבצעת כיום עבודות תשתית הנדסיות גדולות ובהן הקמת קו רכבת קלה בין חיפה לנצרת.
עסקה נוספת בתחום התשתיות של המשפחה, שלא עלתה יפה, הייתה רכישת מפעל המלט הר־טוב, שייצר צמנט (מלט) בסמוך לעיר בית שמש. המפעל נרכש ב־2015 מידי מונופול המלט נשר לפני כעשור בהשקעה של יותר מ־180 מיליון שקל. משפחת ויל תכננה לבצע בו השקעות משמעותיות, במטרה לשפר את יעילות הייצור שלו, אולם נאלצה להתמודד עם אתגרים רבים בקשר לפעילותו, נוכח התרחבות יבוא המלט ופגיעה ברווחיו. המשפחה צמצמה בהדרגה את פעילות הייצור המלט, עד לסגירת המפעל בינואר אשתקד ופיטורי 60 עובדיו.
בדיעבד התברר, כמו במקרים אחרים של מפעלי תעשייה בישראל שהוקמו בפרברי הערים, כי הנכס המרכזי של חברת המלט היה קרקע של כ־320 דונם בסמוך לו, שמחציתה נמכרה לפני מספר שנים בשני שלבים לידי חברת הנדל"ן המניב מגה אור של צחי נחמיאס. זאת תמורת כ־130 מיליון שקל ולטובת פיתוח משותף של מתחם לוגיסטי ענק. חלק מהשטח כבר נמכר לקבוצת האופנה פוקס המקימה עליו מרכז הפצה ולוגיסטיקה בעלות של חצי מיליארד שקל.
מקורב למשפחה אומר כי "במלט הם ממש נלחמו בשביל להשאיר את המפעל עובד אבל לא הלך להם. כתוצאה מכך הם מקדמים את פעילות הנדל"ן במה שנותר שם. הם עדיין מאוד מאמינים במדינה ויש מרכיב גבוה של ציונות בהחלטות העסקיות שלהם".