על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בין-לאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
1התקיפה ברפיח: מצטטים בכירים בחמאס ומאשימים את ארה"ב
מגוון כלי התקשורת ברחבי העולם הדגישו היום את "עשרות ההרוגים" במחנה האוהלים על רקע המתקפה ברפיח. "תמונות של סוכנות הידיעות רויטרס מציגות אוהלים הרוסים, רבים מהם בלהבות. לפי הדיווחים הם נלקחו במחנה הפליטים המנוהל על ידי סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א) - ועל פי ההערכות הם תוצאה של תקיפה אווירית ישראלית", נכתב הבוקר בדר שפיגל הגרמני. עוד נכתב כי "משרד הבריאות ברצועת עזה שבשליטת חמאס אמר שלפחות 35 בני אדם נהרגו ועשרות נוספים נפצעו". בוושינגטון פוסט, אמרה הכותרת כי "תקיפות ישראליות ברפיח הרגו לפחות 35 איש, לפי גורמים רשמיים בעזה".
"בצילומים מהמקום נראה הרס נרחב במחנה עם שריפה גדולה שעוקפת את האזור", נכתב בגארדיאן. צוין כי "בכיר חמאס סאמי אבו זהרי תיאר את הפיגוע ברפיח כ'טבח', וציין כי ארה"ב אחראית לסיוע לישראל בנשק ובכסף. עוד צוין כי "התקיפה התרחשה שעות לאחר שצפירות תקיפה אוויריות נשמעו בתל אביב וברחבי מרכז ישראל לראשונה מאז ינואר". ב-CNN אמרה הכותרת כי "תקיפה ישראלית ברפיח הרגה עשרות, שעות לאחר שחמאס ירה רקטות לעבר תל אביב". בכתבה ציינו כי "הרשויות והחובשים בעזה אומרים כי התקיפה פגעה במחנה עקירה שהוגדר על ידי ישראל כ'אזור בטוח'", וכי "צה"ל נמסר כי ההפצצה פגעה במתחם מיליטנטי באזור, והרגה שני בכירי חמאס".
מאמר מערכת מתוך דר שפיגל. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך הוושינגטון פוסט, מאת רחל פאנט. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך הגרדיאן, מאת בתם מקרנן. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך ה- CNN , מאת קריס לאו. לקריאת הכתבה המלאה
2הרופא הישראלי שטיפל בסינוואר
"ביום שבו הציל את חייו של יחיא סינוואר, ד"ר יובל ביטון (אז בן 37), ניהל את מרפאת השיניים במתחם הכלא באר שבע", נכתב בניו יורק טיימס בכתבה שמביאה את סיפור יחסיהם של ביטון וסינוואר בתקופתו כאסיר בכלא הישראלי. "הוא קיבל את התפקיד שמונה שנים קודם לכן, ב-1996, מיד אחרי שסיים את בית הספר לרפואה, בהנחה שהוא יטפל בשומרים ובעובדים אחרים במתחם. במקום זאת, הוא מצא את עצמו מול כמה מהאסירים הקשוחים ביותר בישראל, כמו פעילי חמאס האחראים לפיגועי התאבדות בשוק בירושלים והטבח במלון פארק, כמו גם הישראלי הימני קיצוני שרצח את ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין".
"כרופא שיניים ולאחר מכן כקצין מודיעין בכיר בשירות בתי הסוהר הישראלי, ד"ר ביטון בילה מאות שעות בשיחה ובניתוח של סינוואר. הוא הבין את הדרך שבה מוחו של סינוואר עובד טוב או טוב יותר מכל גורם ישראלי", נכתב. בדיוק "כפי שסינוואר למד עברית, ד"ר ביטון לימד את עצמו ערבית". הוא הפך ל"נוכחות קבועה כל כך בתאי הכלא, עד שכמה אסירים חשדו, בטעות, שהוא עשוי להיות מפעל מודיעין". עוד נכתב כי "ביטון ידע מניסיון שהמחיר שמנהיג חמאס ידרוש עבור החטופים עשוי בהחלט להיות מחיר שישראל לא תהיה מוכנה לשלם". הוא סיפר שהשיחות עם סינוואר לא היו אישיות או רגשיות. הן עסקו רק בחמאס. "סינוואר ידע את הקוראן בעל פה, והוא פרש בקור רוח את הדוקטרינות השלטוניות של הארגון שלו. 'חמאס רואה באדמה שאנו חיים בה את ארץ הקודש שלו, שאין ליהודים זכות לחיות בה', אמר ד"ר ביטון. 'זה לא היה פוליטי, זה היה דתי. האם מעולם לא היה סיכוי, אם כן, לפתרון שתי המדינות?' ד"ר ביטון היה לוחץ עליו. אף פעם, סינוואר היה עונה. למה לא? -'בגלל שזו ארץ המוסלמים, אני לא יכול לוותר על הארץ הזו'.
באוקטובר 2011, "עמד ד"ר ביטון בחצר כלא קציעות וצפה בסינוואר עולה על אוטובוס לעזה. לאחר שראה את כוח השכנוע של מנהיגותו של סינוואר מקרוב, אמר ביטון שהוא דחק באחראים על המשא ומתן שלא לשחרר אותו. אבל הוא הוכרע, לדבריו, מכיוון שלסינוואר 'לא היה כל כך הרבה דם יהודי על הידיים' כמו לחלק מהאחרים. 'חשבתי שצריך להסתכל על היכולות של האסיר להשתמש בכוחו נגד ישראל ולא רק על מה שהוא עשה - אלא על הפוטנציאל שלו', אמר ד"ר ביטון.
מתוך הניו יורק טיימס, מאת ג'ו בקר, אדם סלע. לקריאת הכתבה המלאה
3הקהילה האסייתית בארה"ב: "אנטי-ציונים"
"מוזיאון ווינג לוק בסיאטל נאלץ להיסגר לאחר שכמעט 30 אנשי צוות, כמחצית מכוח העבודה של המוזיאון, יצאו במחאה על תערוכת 'להתמודד עם שנאה ביחד'", נכתב הבוקר בדיילי מייל הלונדוני. צוין כי "אנשי הצוות לא היו מרוצים מסוג השפה שבה נעשה שימוש בתערוכה, שלטענתם משווה בטעות בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. העובדים עזבו ביום פתיחת התערוכה, מה שאילץ את המוזיאון להיסגר". התערוכה תוכננה "לחקור את השנאה נגד קהילות אסיה-אמריקאיות, אינדיאניות ואיי האוקיינוס השקט, כמו גם קהילות שחורות ויהודיות". צוין כי "אנשי הצוות הכועסים, שעובדים במוזיאון האמנות וההיסטוריה הפאן-אסייתי היחיד בארצות הברית, כתבו, "לציונות אין מקום בקהילות שלנו והיותנו אנטי-ציונים הולך יד ביד עם המאבק שלנו לזכויות -AA/NHPI (ראשי תיבות של אסייתים-אמריקאים, ילידי הוואי והאיים הפסיפיים). הסולידריות שלנו עם פלסטין צריכה לבוא לידי ביטוי במוסדות ה-AA/NHPI'. נכתב כי "הקבוצה העלתה חששות כי הצגת הציונות בתערוכה סותרת את מטרת המוזיאון לטפל בהשפעות הקולוניזציה והאימפריאליזם על הקהילות שלה".
בנתיים, הפרופסור לשעבר באוניברסיטת הרווארד, אלן דרשוביץ, "השווה את האנטישמיות והמחאות האנטי-ישראליות בקמפוסים של הקולג'ים לימיה הראשונים של גרמניה הנאצית בשנות ה-30 - והוא חושש שתלמידי 'נוער היטלר' הללו יכולים להפוך למנהיגים העתידיים של אמריקה", נכתב בניו יורק פוסט. 'זה דומה מאוד למה שקרה בגרמניה בתחילת שנות ה-30, כאשר סטודנטים נאצים חסמו כניסת יהודים לאוניברסיטאות' אמר דרשוביץ אמש (א') בתוכנית הרדיו 'Cats Round Table'. נכתב כי "במהלך סיום הלימודים בהרווארד לפני כמה ימים, סטודנטים עזבו את הטקס. סטודנטים לבשו בגדים תומכים בחמאס. סטודנטים היו בצד של חמאס. הם המנהיגים העתידיים שלנו', אמר.
מתוך הדיילי מייל, מאת ג'יימס גורדון. לקריאת הכתבה המלאה
מתוך הניו יורק פוסט, מאת קארל קמפניל. לקריאת הכתבה המלאה
4מה התפקיד של יפן בשמירה על אוניות בים האדום
"על יפן לקחת תפקיד מרכזי יותר בהגנה על משלוחי הים האדום", כך אומרת הכותרת של כתבת דעה שפורסמה הבוקר באתר החדשות 'אסיה ניקיי' ונכתבה על ידי אלסיו פטאלאנו, פרופסור למלחמה ואסטרטגיה במזרח אסיה בקינגס קולג' בלונדון. "סוגיה זו רלוונטית במיוחד בעקבות ביקורו של ראש ממשלת יפן פומיו קישידה בוושינגטון, שם הוא ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן אישרו מחדש את מחויבותה של יפן להגן על הסדר הבינלאומי", כתב פטאלאנו.
צוין כי "ההצהרה המשותפת שלהם הדגישה שותפות 'גלובלית', אך התמקדה בעיקר בנושאים אזוריים, במיוחד חירויות ימיות בים סין הדרומי". וזה מפתיע, "שכן בינואר, שגריר יפן באו"ם ימאזאקי קזויוקי ציין כיצד 'תקריות מדאיגות' בים האדום גורמים לשיבושים חמורים לתחבורה הימית העולמית. זמן קצר לאחר מכן, יפן הצטרפה לארה"ב ול-12 מדינות נוספות בהצהרה משותפת שבה קראה להתקפות על הספנות של החות'ים 'לא חוקיות, בלתי מקובלות ומערערות את היציבות'". צוין כי "מלבד יפן ודרום קוריאה, כל שאר החותמים על ההצהרה הצטרפו למבצע בהובלת ארה"ב לטיפול באיום החות'ים, או למבצע מקביל של האיחוד האירופי".
נכתב כי "חוסר ההשתתפות הפעילה של יפן עשוי לנבוע מכך שאין ספינות באזור המסוגלות להגן על עצמן מפני התקפה אווירית, או מתוך חוסר רצון להפר את היחסים הדיפלומטיים במזרח התיכון. עם זאת, היסוס זה משמעותי משלוש סיבות. ראשית, הוא מסמן יציאה מהגישה של התמודדות עם נושאים בעלי רלוונטיות ימית עולמית. שנית, ההחלטה של יפן להימנע מפעולה בים האדום היא משמעותית מכיוון שהיא משפיעה על הביטחון הימי העולמי". לבסוף, "אירועים בים האדום מציעים הזדמנות חשובה לחיל הים לבחון טקטית מערכות ומיומנות, תוך הבטחה שהאתגרים לסדר העולמי בים המוצבים על ידי משטרים אוטוריטריים ושחקנים לא-מדינתיים אינם מנורמלים. עבור מדינה כמו יפן, לא ניתן להמעיט בחשיבות המכרעת של מניעת התפשטות התנהגות כזו".
מתוך אתר החדשות 'אסיה ניקיי', מאת אלסיו פטאלאנו. לקריאת הכתבה המלאה