דוד לוי ז''ל / צילום: מארק ניימן-לע''מ
מותו של דוד לוי ז"ל מעלה געגועים למנהיגות ליכודית מסוג אחר. מנהיגות צנועה, מכובדת, בעלת כושר ביטוי ותבונה גדולה, מתינות פוליטית ונכונות להיאבק בכל הכוח להשגת המטרות. הוא שמר תמיד על הופעה מכובדת כיאה למעמד ולהדר הבית"רי. בכל מקום בו הופיע, דוד לוי ז"ל התקבל בכבוד רב.
לוי היה מראשונים מבני עדות המזרח שהצטרפו לליכוד, והפך במהרה לסמל מול הקיפוח ממנו הם סבלו באותן שנים. בעקבותיו הצטרפו רבים אחרים, ואני בניהם, מה שהוביל למהפך הפוליטי בשנת 1977 ולניצחון הליכוד. אם הליכוד לא היה פותח את הדלת בפני אנשים חדשים כמו לוי, הוא לא היה מגיע לשלטון. יש לזכור כי המערך (מפא"י) הייתה מפלגה דומיננטית בישראל מאז אסיפת הנבחרים הראשונה בתקופת היישוב היהודי ועד 1973, השנה בה איבדה את הדומיננטיות הציבורית שהייתה לה, וב־1977 את השלטון בישראל.
באותה העת, התיאוריה "מפלגה דומיננטית שומרת בחובה את הזרע לחורבנה" התגלה כנכונה: מאחר ובמערך לא התייחסו לרחשי הציבור בישראל בשנות ה־60 וה־70, הם לא שמו לב לתמיכה הגוברת של רבים במפלגות אחרות - ולא הסכימו לקבל את לוי לשורותיהם. לכן, הוא, כמו רבים אחרים, פנו לליכוד.
לוי כיהן בשורת תפקידים לאורך ממשלות ישראל. כשר הקליטה, ובהמשך כשר השיכון, הוא הופקד על שיקום שכונות ברחבי הארץ. הוא חולל מהפכה חברתית גדולה בשכונות השיקום, והרים את הראש של אנשים רבים שחייו במצוקה. כך, לוי תמיד דאג ונאבק למען האוכלוסיות החלשות במדינה, והיה לוחם חברתי בתוך המערכת הפוליטית הסבוכה.
גם לאחר ההפסד, ניצב לצד שמיר
כשר החוץ של ישראל, לוי ייצג את המדינה בכל העולם בכבוד ובהדר, וקיבל החלטות נכונות תוך רקימת מערכת יחסים חמה עם מנהיגים וראשי מדינות רבות בעולם - והכול בנחת רוח ובדרך טובה. במהלך כהונתו, הוא לא היסס להצביע בעד היציאה מלבנון בממשלת האחדות והיה השר היחידי בליכוד שהצביע בעד המהלך. עמדתו לא נגררה אחרי עמדת ראש הליכוד דאז - כי הוא היה מתון מדינית.
כאשר התמודד על ראשות הליכוד בראשית שנות ה־90, הוא אמנם נחל הפסד ליצחק שמיר ז"ל, אך קיבל את הדין ושירת בממשלתו כחבר ממשלה וסגן ראש הממשלה. למרות זאת, הוא לא ויתר על החלום להיות ראש ממשלת ישראל ולכן התמודד בראש תנועה חדשה שהוא הקים - מפלגת גשר, אך קיבל שלושה מנדטים בלבד.
למרות זאת, לוי לא התייאש והמשיך בפעילות הפוליטית שלו עוד שנים רבות לאחר מכן, מתוך אמונה כי הוא יכול עוד לתרום למדינת ישראל.
שמר על משפחתיות כשר בכיר
גם כשהיה שר בכיר בישראל, לוי בחר לנסוע בכל יום מירושלים לבית שאן, העיר בה חי מהיום בו עלה לישראל ועד מותו, כדי להיות עם משפחתו הגדולה.
לוי היה אב למשפחה גדולה בת 12 ילדים, עשרות נכדים ונינים. אין לי ספק כי הוא הכיר את כולם ואהב אותם, ועשה הכול כדי לסייע לכל אחד ואחת מהם.
לימים הצטרפו אליו למערכת הפוליטית בני משפחתו, בהם אחיו מקסים לוי ז"ל, שהיה ראש עריית לוד וחבר כנסת מטעם מפלגת גשר. כך גם בתו אורלי לוי־אבוקסיס ובנו ג'קי, לשעבר ראש עיריית בית שאן וחבר כנסת. אין ספק שהם הלכו בעקבות אביהם, בראותם את הצלחתו הפוליטית.