פרופ' יאן בן חמו, ד''ר זולקין ופרופ' עציון, עם הגלאי באתר הארכיאולוגי / צילום: באדיבות פרופ' יאן בן חמו
פרופ' עודד ליפשיץ רוצה לשבור את הקונספציה לגבי המקום שבו שכנה ירושלים העתיקה בתקופת דוד ושלמה ואחר כך בימי בית שני, אלא שהמקום שבו הוא חושב שהעיר נמצאה אסור לחפירה מסיבות דתיות ופוליטיות. אז מה הוא עשה? פנה לחוקרי פיזיקת חלקיקים, שיעזרו לו לחשוף את הסודות שמתחת לאדמה.
פרופ' יאן בן חמו, מהפקולטה לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב, הצטרף למחקר של ליפשיץ. "אנחנו משתמשים בקרינה קוסמית, חלקיקים שמגיעים מהחלל, כדי לעשות 'רנטגן' לאדמה", הוא מסביר. "אנחנו בעצם יורדים לתוך פיר חפור באתר הארכיאולוגי ומפנים את הגלאי שלנו הצידה. כך אנחנו קולטים חלקיקים שבאותו זמן עוברים דרך האדמה שלצדנו, ואנחנו יכולים לחשב מה הפריע להם בדרך ולהבין אם הם עברו דרך אדמה צפופה או דרך חללים. כך אפשר בעיקרון למפות חדרים, תעלות או מנהרות מתחת לאדמה, אם כי זה לא פשוט. לאחרונה כיוונו את הגלאי לזווית חדשה, של 30 מעלות ולא 45 מעלות, כי היה נדמה לנו שראינו משהו".
"החלקיקים שאנחנו מחפשים נקראים מואונים", אומר בן חמו. "הם כמו אלקטרונים, אבל במשקל קצת אחר. המואונים כל הזמן מגיעים מהחלל, ואם ניקח גלאי בגודל של 60 על 60 ס"מ, נקלוט כ־60 חלקיקים לשנייה. ככל שאנחנו עמוק יותר באדמה, מגיעים פחות חלקיקים ואנחנו צריכים להשאיר את הגלאי פתוח זמן רב יותר כדי לקבל אותו מידע. אנחנו יכולים לזהות כך חלל מתחת לאדמה שהוא בערך בקוטר של מטר על מטר".
חוקרים מרפאל הצטרפו
לטכנולוגיה כזאת יש כמובן שימושים נוספים, וקבוצתו של בן חמו, בראשות פרופ' ארז בן עציון מאוניברסיטת תל אביב, בהחלט עובדת גם עליהם. אל הצוות שנמצא מתחת לאדמה מתלווים חוקרים מחברת התעשיות הביטחוניות רפאל. אפשר רק לנחש מה הם עושים שם כשהם בוחנים את יעילות הגלאי במיפוי מנהרות תת-קרקעיות.
"פרופ' ארז עציון היה המנחה שלי לדוקטורט", מספר הפיזיקאי ד"ר יפתח סילבר מרפאל, "וכשהתחלנו לעבוד על הנושאים הללו, יצרתי איתו קשר. בנינו גלאי מואונים, ופרסמנו על כך מאמרים. ארז עושה פה עוד כל מיני דברים עם אנשים אחרים, בעקבות ההיכרות של המערכת איתו, למשל דברים שקשורים לחומר אפל".
הטכנולוגיה שלו יכולה להיות רלוונטית לאיתור למנהרות. לפי כתבה שפורסמה לאחרונה באתר בלומברג, ישראל השתמשה עד היום בחיישנים, רדאר הפונה מהאדמה כלפי מטה, רובוטים בשלט רחוק, הצפה, מצלמות, כלבים מאומנים, רחפנים וכלים טכנולוגיים אחרים כדי למפות מנהרות. המואונים מאפשרים למפות אזורים תת-קרקעיים גדולים בלי להיכנס אליהם כלל, אלא שכדי לעשות זאת, הגלאי צריך להיות בתוך מנהרה משלו, כלומר יש לדעת פחות או יותר איפה מחפשים את המנהרה ודרושה גישה לאזור. לכאורה, נכתב שם, ישראל יכולה להניח את הגלאים ברצועת ביטחון אם וכאשר תעזוב את עזה, והם יתריעו על חפירות חדשות.
ממאיץ ענק לפיר חשוך
כפיזיקאי, בן חמו רגיל לשהות במתקנים לגילוי חלקיקים שנמצאים עמוק מתחת לאדמה, אבל באתר הארכיאולוגי החוויה אחרת לגמרי. "במאיץ החלקיקים CERN שבשווייץ אני עובד בחדר נקי, וגם אם אני צריך לרדת לפעמים למתקן שהוא מתחת לאדמה, יש לי מעלית ואני לא סוחב כלום על הגב", הוא אומר.
"עכשיו יש לי בגדי שטח, יש לי פנס ראש, תיק על הגב עם כל הציוד. מורידים אותנו בחבל לפיר צר של אדמה, ואנחנו מתחילים להתהלך או לפעמים לזחול על ארבע בתוך המנהרות, שחלקן עתיקות וחלקן נחפרו על ידי הארכיאולוגים, ומנסים לעשות מיפוי. אלא שלפעמים נדמה לנו שגילינו משהו, וזו בכלל מנהרה שאנחנו כבר מכירים, אפילו כזו שהגענו ממנה.
"זה קורה משום שמאוד קשה להבין איפה אתה במנהרות. מאבדים את תחושת המיקום לגמרי, זה מאוד מוזר. אין שם GPS, אין אופק שהעיניים מסתנכרנות מולו, אין כיוון לאור כי כל האור מגיע מפנס הראש וכל מקום שאיננו בטווח הישיר של הפנס הוא חשוך לחלוטין. כשיורדים בשיפוע, קשה להרגיש אם ירדנו שני מטרים או עשרה מטרים. אנחנו עובדים היום על אמצעים שיעזרו לנו למקם את עצמנו במנהרה, לעומת המפה הקיימת של המנהרות שאנחנו כבר מכירים".
אז איך אנשי חמאס עושים את זה? יש להם אמצעים טכנולוגיים ייחודיים או שהם פיתחו עם השנים איזו אינטואיציה מנהרתית והיכרות עם המרחב התת־קרקעי שלהם?
"אני לא יודע לענות על זה".
כשאתם מקבלים תמונת "רנטגן" של האדמה באמצעות החלקיקים, אתם מחברים אותה למערכת בינה מלאכותית שבה נמצאות כל התמונות הקיימות, כדי שהמערכת תנסה לחבר אותן זו לזו כמו פאזל?
"לא, האמת שאין לנו עדיין יכולת כזאת, אבל בהחלט עובדים על זה. בינתיים אנחנו מתרכזים בכיוון שני גלאים לאותה נקודה מכיוונים שונים, כדי שתהיה לנו תמונת תלת־ממד".
איך הגעתם לעבוד עם הארכיאולוגים?
"אנחנו עובדים כ-20 שנה בתחום של תכנון גלאי מואונים במאיצי חלקיקים, בין היתר ב־CERN. זה ממש תחום התמחות של ישראל שם. ואז גייסו אותנו גורמים שבואי נגיד שהם לא פיזיקאים, וכשהארכיאולוגים שמעו על זה, הם הבינו שאנחנו יכולים לעזור גם להם. זה היה לפני ארבע או חמש שנים.
"כדי להיות רלוונטיים למיפוי הארכיאולוגי, היינו צריכים לבנות גלאים הרבה יותר קטנים, יעילים וקלים, שניתן להוריד לתוך החפירות. השימוש בטכנולוגיה הזאת בארכיאולוגיה אינו נפוץ".
מתי יתקבלו תוצאות המחקר?
"בעוד שבועיים יהיו לנו תמונות, ואז נצטרך להבין אם אכן ראינו משהו חדש. העבודה עם הארכיאולוגים כדי להוכיח את זה, תיקח עוד 6־9 חודשים".
תיאוריית התל שעל ההר
הדבר שצוות הפיזיקאים והארכיאולוגים מחפש הוא תעלה או דרך המחברות בין אזור בית המקדש לעיר דוד. פרופ' עודד ליפשיץ, מאוניברסיטת תל אביב, מסביר מדוע זה חשוב. "רוב הערים בעולם הקדום היו בנויות על הר, אבל מעיינות מטבעם נמצאים נמוך יותר. בתקופות רגילות, התושבים פשוט הולכים להביא את המים מהמעיין, אבל במלחמה או במצור, מה עושים? מסתירים את המעיין וחופרים עד אליו, כמו במגידו, או שקודחים מנהרה תת־קרקעית עד מי התהום, כמו בחצור.
"לגבי ירושלים, הקונספציה ב־120־140 שנים האחרונות הייתה שהעיר בהכרח נמצאת ליד המעיין, במדרון הדרום־מזרחי, ועל ראש ההר נמצא קומפלקס בית המקדש של הורדוס, מוקף בארבעה כתלים שאנחנו מכירים, ביניהם הכותל המערבי. ובצד הדרום מערבי, היכן שהיו הרובע הנוצרי והרובע הארמני, נמצאו שרידי התרחבות של העיר, שמוסכם שהם מבית ראשון".
אלא שברעיון הזה, אומר ליפשיץ, התגלו לאורך השנים כמה בעיות. "אנחנו מוצאים ביצורים בין עיר דוד לבין המשך המדרון, אבל לא בין העיר העתיקה לבין המשך ה'התרחבות'.
"גם בעיר דוד עצמה, המון תקופות חסרות. גם הברונזה המאוחרת, סוף האלף השני לפני הספירה, למרות שיש לנו עדויות ממצרים לכך שבאותה תקופה היה בירושלים מלך, וגם מימי דוד ושלמה המאוחרים או מתקופת שיבת ציון אין בגבעה הדרום מזרחית כמעט כלום. אז איפה העיר? ולכך אני מוסיף, האם הכנענים שהגיעו לירושלים אמרו 'פעם כל האזור הזה יהיה תפוס על ידי בית מקדש אז בואו נבנה את העיר על הגבעה הדרום מזרחית למטה כי זה קרוב למעיין, אף שאי־אפשר להגן עליה ממי שבא מלמעלה?".
כך פיתח ליפשיץ את תיאוריית התל שעל ההר, שלפיה העיר העתיקה הייתה בראש הגבעה, ואילו בית המקדש נבנה מאוחר יותר, על חורבותיה. "זה היה הגודל המקובל של כל הערים בעולם הקדום", אומר ליפשיץ, "וזה מסביר איפה הממצאים מבית דוד ושלמה ושיבת ציון, וגם למה לא ביצרו את העיר בין עיר דוד לבין ההתרחבות, כי ההתרחבות הייתה בכלל מלמעלה לכיוון שני המדרונות, וביצרו אותן יחד".
כשלא מצאו את שאריות בית דוד ושלמה ושיבת ציון בעיר דוד, זה ערער על התפיסה שירושלים אכן הייתה כה גדולה ומשמעותית או אם הייתה בכלל באזור הזה?
"אנחנו כן מוצאים ממצאים כאלה באזור העופל (גבעה ארוכה וצרה מעבר לקצה הדרומי של הר הבית). אנחנו חושבים שאולי שפכו את הממצאים הללו החוצה מהעיר כלפי מטה".
אם התיאוריה של ליפשיץ נכונה והעיר העתיקה הייתה בראש הגבעה, מה היה מקור המים שלה? "הטענה שלנו היא שמנהרות תת־קרקעיות הגיעו מהעיר למעיין. כיוון שהעיר הייתה מיושבת כל כך הרבה שנים, כולה מנוקבת מנהרות כמו גבינה שווייצרית", הוא אומר.
"כל תוצאה תקפיץ"
אם היה אפשר לחפור במתחם הר הבית, ליפשיץ בטוח שהיו מתגלים שם שרידים מהתקופות החסרות. אך מתברר שאפילו רחפן אי־אפשר להטיס מעל העיר. "רחפנים יוצאים כבר מהמפעל שלהם בסין עם הגדרה שהם לא יכולים לטוס מעל הר הבית", אומר ליפשיץ. "כל רחפן בעולם, מאחד שקונים ב־50 דולר בעלי אקספרס ועד רחפן מקצועי של 500 מיליון דולר, מגיע עם ההנחיות הללו. לא רק לגבי הר הבית, אלא לגבי כל מקום בעולם שהוא מסווג. נסי להטיס אותו בהר הבית, והוא פשוט לא יטוס.
"אז אמרתי, איזה מזל שארז עציון הוא חבר שלי מבית הספר בטבעון. אמרתי לו, ברגע שאתה מסיים עם הדברים הצבאיים האלה, בואו ניישם את היכולות שלך לארכיאולוגיה".
מה תהיה ראיית הזהב שלך?
"אני מקווה שנמצא את התעלה שהובילה מהעיר למעיין, יחד עם עוד חללים ומערכות תת־קרקעיות. אולי לחלקן נוכל להגיע בלי לחפור באזורים האסורים, ואולי נמצא בהן ממצאים, שנוכל לנתח אחר כך בכלים פיזיקליים אחרים".
ומי יתעצבן אם תגיד שירושלים הייתה בעצם על ההר?
"אנחנו לא פועלים בשירות שם צד. כל תוצאה תקפיץ עלינו מישהו. על כך שאנחנו אומרים שירושלים לא איפה שחשבנו שהיא, יגידו היהודים - מערערים על זכותנו ההיסטורית. הערבים יגידו 'היהודים מנסים להצדיק חפירה באל־אקצה'. אנחנו מבחינתנו צריכים לעשות את העבודה שלנו".