מיינה. תחזור לשטחי הצפארי? / צילום: Shutterstock
אפרת הוא יזם ובעל חברות בתחום האנרגיה הירוקה וחובב טבע. במדור החדש "תרבות חיות" הוא כותב על התנהגותם של בעלי החיים
איך עוצרים את ציפור המיינה המצויה, אחד המינים הפולשים המסוכנים בעולם, מלהשמיד את ציפורי ארץ ישראל?
● חתולים לא באמת שונאים אותנו, הדרך לליבם היא פשוט ארוכה יותר
● המעבר לעידן האש מכה בבעלי החיים, ואלה שיידעו להתאים את עצמם יצליחו להתרומם
די במבט מהיר אל שדרת העצים הקרובה לבית מגוריכם או אל עבר קווי החשמל הגבוהים לאתר אותה. גוף חום, ראש שחור מעוטר בכתמים צהובים באזור העיניים, מקור צהוב ורגליים צהובות. יושבת לה, או מנתרת על העשב, לרוב בזוגות או בקבוצות קטנות רועשות.
המיינה המצויה מגיעה במקור מאזור אסיה, בדגש על הודו. בישראל היא החלה להופיע לקראת סוף שנות ה-90. האגדה מספרת על כמה מיינות שברחו מהצפארי והתרבו במהירות בפארק הירקון. סברה הגיונית יותר היא הגעתן של המיינות עם אוניות סוחר ששטו מאסיה לישראל.
כך או כך, בתוך פחות משני עשורים, המיינה התאקלמה לחלוטין בישראל והשתלטה על השטחים הפתוחים והאורבניים, מחסלת בדרך את ציפורי ארץ ישראל המקומיות.
המיינה תוקפנית מאוד והיא נוהגת לאכול ביצים וגוזלים הישר מקנים של ציפורים אחרות, בעיקר של דרור, פשוש, בולבול ודוכיפת, ובכך מכחידה אותן אט אט. היא גם פוגעת קשות ביבולים ואוכלת כל מה שנקרה בדרכה, תוך כדי הפרת השלווה ברעשיה.
סוד ההצלחה: יכולת התאקלמות פנומנלית
סוד ההצלחה של המיינה הוא יכולת ההתאקלמות הפנומנלית שלה. היא אוכלת כל, מתרבה במהירות בסבבי רבייה קצרים, חכמה מאוד, מאתגרת טורפים ומשגשגת כמעט בכל מזג אוויר, בשטח מיוער או אורבני. אחרי שכבשה את אסיה הגיעה המיינה גם לאוסטרליה, למזרח התיכון וגם לאזורים באפריקה ובקנדה. ובכל מקום שאליו הגיעה, היא עשתה שמות. היא הכחידה מינים מקומיים, עשתה נזקים של מיליונים ביבולים והפרה את האיזון האקולוגי המקומי.
במשך שנים נוסו אינספור תוכניות למיגור המיינה, אך כולן נחלו כישלון חרוץ - והמיינה המשיכה לשגשג. אבל לא לעולם חוסן. בשנים האחרונות מגיעות חדשות המפיחות תקווה בכל העולם, דווקא מאוסטרליה.
אל היבשת הקטנה בעולם הגיעה המיינה אי שם בשנת 1860 מדרום אסיה. היא הובאה במיוחד כדי להילחם בארבה, שפגע באותן שנים ביבולים באזור מלבורן. אלא שזו התפשטה במהירות בכל אזור החוף המזרחי של אוסטרליה, והפכה למטרד של ממש. לאורך השנים, כל ניסיון למגר אותן עלה בתוהו.
זאת עד שבשנת 2009 הוכרזה תוכנית ניסוי חדשה על אזור מוגדר באוסטרליה. התוכנית, שנחלה הצלחה אדירה, העלימה לחלוטין את ציפור המיינה. תוכנית דומה התבצעה באיי סיישל וגם לזכותה נזקפה הצלחה כבירה.
התוכנית פשוטה ומורכבת משתי פעולות מרכזיות בשילוב התושבים. בשלב הראשון מפוזרות מלכודות על עצים, גגות ושטחים פתוחים ובהן פיתיונות שכוללים מזון כלבים וחתולים האהוב על המיינה במיוחד, ופחות על ציפורים אחרות. מיינות שנלכדות במלכודות עוברות המתת חסד.
השלב השני בתוכנית מנצל את העובדה שהמיינה נוהגת לקנן במקומות חלולים, למשל מרזבים, צינורות, פתחי אוורור למיניהם וגזעים חלולים. בעבודה איטית ומרוכזת נאטמים הפתחים הללו ומונעים מהמיינה גישה לאתרי קינון. במקומות שבהם המיינה הצליחה לקנן, הביצים, בעלות צבע ירוק ייחודי ובולט, מושמדות.
אחרי עשור, המיינה כמעט ונעלמה לחלוטין מהאזור. ציפורים מקומיות, שכבר כמעט ונעלמו, חזרו לשגשג. בשנים האחרונות התוכנית מתבצעת בכל רחבי אוסטרליה ומספקת הצלחות מקומיות. הצלחת התוכנית גם באיי סיישל גררה בהמשך את הפצתה לכל רחבי אפריקה.
תוכנית שאפשר ליישם ברמה המקומית
ובחזרה אלינו לישראל. עולה השאלה, האם אפשר לבצע את התוכנית גם אצלנו, והתשובה - בהחלט, ויפה שעה אחת קודם. את התוכנית האוסטרלית אפשר להתחיל ליישם ברמה המקומית, בשיתוף עם המועצות המקומיות. אלה ישלבו את התושבים על מנת לפזר מספר מקסימלי של מלכודות באזור. לאט לאט יש להרחיב את התוכנית לשטחים העירוניים הגדולים. אם נתמיד בתוכנית, בתוך עשור או שניים, את המיינה נוכל לראות שוב אך ורק בכלובים של הצפארי.