המצב הכלכלי הוא בעיני המתבונן / איור: גיל ג'יבלי
הכותב הוא משנה למנכ"ל וכלכלן ראשי פרופיט
בסקרי צרכנים שנערכים בארה"ב על המצב הכלכלי מקובל לשאול גם מה עמדתם הפוליטית של המשתתפים. בתקופת שלטון דמוקרטי צרכנים רפובליקנים נוטים לראות את הכלכלה דרך משקפיים שחורים, ולהיפך.
● ההייטק מתאושש אבל הסיכון של ישראל עולה. מה אומרים הנתונים על מצב הכלכלה
● פי 3 על ההון בחמש שנים: ההשקעה החלומית של הקרנות הזרות בהפניקס
כלומר, הדעות שלנו לגבי הוצאת כספי השקעות מישראל או עסקת גוגל־וויז הנרקמת קשורות גם לעמדתנו הפוליטית. בישראל מספיק לעיין בעיתונות הכלכלית כדי להבין שהמצב הכלכלי הוא בעיני המתבונן. מהמספרים לא עולה אמת אחת, וגם אותם אפשר לרתום לנרטיב פוליטי.
פרמטר שזוכה לפרשנות סותרת הוא המצב הפיננסי של הממשלה עצמה. הגירעון התקציבי בדרכו ל־8%, מוד'יס ו־S&P חתכו את דירוג האשראי של ישראל ופרמיית הסיכון של החוב (CDS) קפצה.
אך אלה שמעוניינים להציג תמונה חיובית יטענו למשל שהפרמיה קפצה כבר ביום הראשון למלחמה, עוד לפני שהוצגה בכלל תוכנית כלכלית, ולכן היא לא באמת קשורה למדיניות מסוימת אלא בעיקר לאירוע הביטחוני שנקלענו אליו.
אגב, מה שמחזק את טענתם זה שיחס החוב לתוצר בישראל עדיין צפוי להסתכם ברמה די נמוכה (סביב 70%) לעומת מדינות כמו סינגפור (160%), איטליה (142%), צרפת (112%), בלגיה (106%), פורטוגל (104%), שנהנות מדירוגי אשראי גבוהים מישראל.
השקל התחזק מול רוב המטבעות
נתון בולט נוסף שזוכה לתשומת לב הוא הוצאת הכספים של ישראלים לחו"ל. תנועות הכספים להשקעות בחו"ל עמדו ברבעון השלישי של 2023 על 2.2 מיליארד דולר, זינקו ברבעון הרביעי ל־2.9 מיליארד דולר ול־3.6 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2024.
ככל הנראה, אלה נובעות גם מחשש לגבי המצב הכלכלי במדינה ואכן מעידות על בריחת הון, אך פתאום מגיעה ידיעה על כוונת גוגל לרכוש את חברת וויז הישראלית ב־23 מיליארד דולר, ומלמדת שגם הטיעונים הללו לא לגמרי חד־משמעיים.
למעשה, במבחן התוצאה השקל התחזק מאז תחילת המלחמה מול רוב המטבעות בעולם (לפי סל המטבעות של בנק ישראל) ומקשה עוד יותר על אימוץ נרטיב מסויים. כאן גם כדאי להזכיר שהוצאת כספים לחו"ל אינה בהכרח עדות לחולשה כלכלית אלא לפעמים דווקא סימן לעוצמה וחיזוק מקורות ההכנסה של המדינה. באותו אופן שרכישת וויז על ידי גוגל היא לא סימן לחולשת הכלכלה האמריקאית.
כולנו רואים את אותם פרסומים של הלמ"ס אבל מסיקים מהם מסקנות שונות. להמחשה, נתוני שוק העבודה לחודש מאי נראו על פניו מדהימים, האבטלה בישראל נמצאת בסביבת שפל היסטורית - 3%, נמוך אפילו מרמתה טרום המלחמה, בספטמבר 2023. גם היקף המשרות הפנויות טיפס מאז (כולל למהנדסים) מ־3.7 משרות לכל מחפש עבודה ל־4.5, והשכר זינק ב־4.6% (לעומת אינפלציה של 2.1%).
פרשן אחד יספר שזוהי עדות לאיתנות המשק, אך פרשן שני יטען שהנתון מעוות בשל גיוס המילואים שיוצר מחסור בשוק האזרחי, ועדות לכך היא ירידה במספר המועסקים. גם את הנתון המרשים של המשך עליה בהיקף ההוצאה בכרטיסי אשראי בישראל (5% בין ספטמבר 2023 למאי השנה) והזינוק בפדיון הרשתות אפשר לייחס במידה מסויימת לירידה ביציאת ישראלים לחו"ל (שמביאה אותם לבזבז יותר בארץ), הוצאות רגשיות שנובעות מלחץ נפשי (כדי לפצות על התסכול מהמצב), הוצאות חד־פעמיות שנשענות על מענקים ממשלתיים (כולל לאנשי מילואים) ועוד.
פרמטר כלכלי נוסף לדיבייט הוא שוק המניות. בתחילת המלחמה מדד ת"א 125 רשם ביצועי חסר בולטים מול מדדי חו"ל ובמיוחד מול ה־S&P500 והנאסד"ק האמריקאיים, והדגים את הפגיעה בכלכלת ישראל.
אך בינתיים המדדים הישראלים חזרו לזנק, ובהתחשב בכך שעיקר ביצועי החסר נבעו ממשקל נמוך של מניות טכנולוגיה ולהיעדר מגה חברות במדדים הישראלים (שני הסגמנטים שהובילו את רוב עליות השערים בעולם) והתאמת שערי החליפין להשוואה הבורסה בת"א הופכת להיות דווקא עדות לעוצמה כלכלית.
עוד נושא שזוכה להתייחסויות צולבות הוא מחירי הדירות, שזינקו מאז ספטמבר 2023 עד למאי השנה ב־4.6%. צד אחד מסתכל על העליה הזאת כעדות לעוצמתו של המשק ואילו הצד השני דווקא כעדות לנזקי המלחמה (מחסור צפוי בסיומי בנייה), בריחת תושבים מיישובי הספר למרכז הארץ ומענקים ממשלתיים חד־פעמיים.
בנק ישראל באמצע
מי שנמצא באמצע בין שני צדי מתרס הטיעונים הכלכליים הוא בנק ישראל, ממנו מצופה להיות נקי משיקולים פוליטיים. האם הוא יכול? גם אם נניח שכלכלני הבנק וחברי הועדה המוניטרית מצליחים לשים בצד את האג'נדות הפוליטיות שלהם (דבר שלעצמו קשה מאוד), הם עדיין בבעיה.
הדרך היחידה לשמור על עצמאות הבנק תהיה לקחת בחשבון לא רק את יעד האינפלציה, אלא גם את הניראות הפוליטית של המדיניות שלו, מה שיקשה עליו גם להימנע מהורדות ריבית וגם מהפחתות נחושות, בלי קשר לאינפלציה.