השבוע בעולם. חומרים: AP-Paul Sancya, Rajib Dhar, Shutterstock, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
1אופוריה ופאניקה
השבוע עמד בסימן ניסיון ההתנקשות בחיי דונלד טראמפ. רוב המשקיפים נטו להסכים, שהוא שינה את הדינמיקה של מערכת הבחירות, וחיזק מאוד את סיכויי טראמפ. השבוע אמריקה חזרה ונזכרה בקצב העצבני של חייה בימי טראמפ. כל ציוץ באישון לילה היה מקפיץ אותה ממקומה.
הבורסה, ששגשגה תחת נשיאותו, רשמה השבוע את יום המסחר הטוב ביותר זה שנה, מפני שהסוחרים השתכנעו שזהו-זה, טראמפ מנצח. אבל למחרת, מדד הנאסד"ק איבד 3% מפני שטראמפ אמר לבלומברג כי ארה"ב לא תסבסד עוד את תקציב הביטחון של טייוואן. טייוואן היא יצרנית השבבים החשובה בעולם. התוצאה: פאניקה בהייטק.
2טבועה בצלמו
השבוע נולדה במילווקי המפלגה הרפובליקאית החדשה, טבועה לחלוטין בצלמו של טראמפ. בנו הבכור של הנשיא לשעבר, דונלד ג'וניור, הודיע כי אם אביו ייבחר, הוא, ג'וניור, יהיה יועץ מיוחד שכל משימתו תהיה לטהר את השורות מאנשים שהם "רפובליקאים בשמם בלבד", זאת אומרת רפובליקאים שאינם מסכימים אוטומטית עם כל מה שאביו אומר.
ועידת המפלגה, שמינתה את טראמפ רשמית למועמדה, גם מינתה פוליטיקאי צעיר ממנו ב־38 שנה, ג'יי.די. ואנס, למועמד לסגן נשיא, וממילא ליורש העצר שלו. עם המינוי הזה, המפלגה שורפת את אחרוני הגשרים שלה עם עברה השמרני הגלובליסטי, הפרו־קפיטליסטי והפרו־מערבי. הסקרים הוסיפו להראות השבוע יתרון לא גדול של טראמפ על פני ביידן. התחדש הלחץ על ביידן בתוך מפלגתו להסתלק מן המירוץ. הוא אומר כי יפרוש אם ישמע מרופאיו שיש לו "בעיות רפואיות". שעות אחדות אחר כך הוא ביטל הופעה פומבית לאחר שהתברר כי נדבק בקורונה.
3סין המאוכזבת
סין הזכירה לנו השבוע מה מאוד קשה לחזות את סין. היא התחילה את השבוע בנתונים מאכזבים על כלכלתה. היא צמחה ברבעון השני של השנה רק ב־4.7%. זה הרבה מאוד בארצות עשירות, אבל הרבה פחות מדיי בסין. התחזית המוקדמת הייתה 5.1%. המשבר הזה משקף בראש ובראשונה צריכה פנימית ירודה. אמצעי בדוק להגביר את הייצור הוא להגדיל את היצוא. ולאן ארץ מייצרת רוצה לייצא? לשוקי המערב, כמובן.
סין צריכה לשפר את יחסיה עם אמריקה ועם אירופה. מפעם לפעם היא אפילו מנסה לשפר אותם. אבל לא השבוע. יומיים לאחר פרסום הסטטיסטיקה המדכדכת, סין הודיעה שהיא מסתלקת משיחות עם ארה"ב על נשק גרעיני במחאה על מכירת חלפים אמריקאיים למטוסים של חיל האוויר הטייוואני. הסינים זקוקים למערב - וכועסים עליו. נראה בעליל שהם עדיין לא החליטו איך ליישב את הסתירה. הם רואים את טראמפ באופק, וחוששים מפני הבאות.
4לא לירות
מה לעשות במחאות רחוב, הגולשות לאלימות ומעוררות תגובה ברוטלית של כוחות הביטחון? ישראל אינה היחידה. ההתלבטות מאיימת עכשיו על שלומן של שתי ארצות: בנגלדש (170 מיליון בני אדם) וקניה (56 מיליון). בבנגלדש, סטודנטים מילאו בימים האחרונים את הרחובות במחאה על מדיניות תעסוקה, המקצה מקומות עבודה בשירות המדינה לקטגוריות דמוגרפיות 'מיוחדות'.
רוב הסטודנטים אינם מצליחים להיכלל. המשטרה פתחה באש, שישה סטודנטים נהרגו, ראש הממשלה כינתה אותם 'בוגדים', ואחת הארצות הצפופות ביותר עלי אדמות עומדת בסכנת התלקחות. בקניה, תנועת מחאה התחילה עוד בחודש שעבר נגד העלאות מסים. המוחים, ברובם צעירים, תקפו בנייני ציבור. המשטרה ירתה והרגה 50. הנשיא הודיע תחילה שלא יסבול אלימות, אבל שינה את דעתו, ביטל את המסים, התנצל, ובסוף השבוע שעבר פיטר כמעט את כל חברי ממשלתו. הוא הזמין את הקנייתים להיוועד איתו באסיפת טוויטר; והבטיח להאזין ולא לירות עוד, קליעים או אפילו גז מדמיע.
5קפצה לנהר
השבוע הזה, האחרון לפני המשחקים האולימפיים, ראש עיריית פאריס לבשה בגד ים שחור וקפצה לנהר הסיין. עוד כמה בני מזל הוזמנו לקפוץ איתה, והם הנהנו למשמע התפארותה, "עשינו את זה", זאת אומרת הפכנו את הנהר המטונף, המסוכן לבריאות, לנקי ולצלול במידה שתספיק למישחה אולימפי. ניקוי הנהר עלה מיליארד וחצי דולר. לצרפת אמנם לא תהיה ממשלה כאשר תתחיל האולימפיאדה, ולאיש אין מושג מתי תהיה או מי יעמוד בראשה, אבל בפעם הראשונה זה מאה שנה הנהר המפורסם ינסוך גאווה בתושבי עיר הבירה.
